"מגיל 24 עברתי 15 דירות, מסיבות שונות שלא תלויות בי. היום אני בת 42 ויש לי קורת גג. אחרי ארבע שנים שאנחנו פה בדימונה, הילדות שלי קיבלו בפעם הראשונה תחושת שייכות. בית מעפן, אבל יש לי קורת גג". בשביל אביגייל ביטון, זה סוג של סגירת מעגל.
ביטון נולדה בדימונה אך גדלה בצרפת, ובגיל 24 חזרה לארץ נשואה עם ילד (כיום בן 19, פלוס שתי בנות מנישואים וגירושים שניים, בנות 15 ו-10). "בפעם הראשונה התגרשתי במרכז הקליטה ברעננה. אחרי שנה הייתי חייבת לצאת, שכרתי דירה ליד אחותי בחולון מאז במשך 18 שנים גרתי בכל הארץ. כמסורבת דיור ציבורי, הדרמתי עד מצפה רמון, שם גילו אצל הבן משהו במוח והגענו לאילת, והבנתי שעוד רגע אני ברחוב. חזרתי לדימונה כי פה היו לי יותר סיכויים לקבל דירה".
בשנת 2014 היא הקימה את קבוצת הנאבקות למען דיור ציבורי, ולאחר שקיבלה סוף סוף זכאות לדירה, כיום היא מלווה מאבקים של אנשים נוספים, למרות המחיר האישי שהיא נאלצת לשלם. "החשיפה וההכרה בעוני זה המחיר, אף ילד לא רוצה שיגידו שההורים שלו עניים, זה כמו לעמוד ערום מול הציבור", היא אומרת, "אבל הדבר הכי טוב במאבק הזה הוא שאני שייכת לקהילת הנאבקות, ואנחנו נאבקות ביחד".
כתבה שלישית בסדרת "חמוץ מתוק", שמביאה את הסיפורים של האנשים שמקדישים את חייהם כדי לעשות טוב, למרות המחיר האישי שזה גובה מהם.
הפרק הראשון בסדרה: רוחמה ניצלה ממעגל הזנות וחזרה להציל נשים אחרות »
הפרק השני בסדרה: הצייר שוויתר על האמנות כדי להציל את הפליטים »
יוצר, במאי ומפיק: יגאל לרנר
צלם: אמנון האס
עורך: יקיר טפר