מה המקום שאתם מרגישים בו הכי שמחים? ואיפה תרגישו הכי עצובים? איך אתם חושבים שתרגישו במוזיאון או בתיאטרון? באופן מפתיע, יש סיכוי טוב שאתם טועים בתחזית שלכם. מסתבר שמקומות שונים מעוררים בנו תגובות שונות – לפעמים הם גורמים לנו להרגיש משהו כשבכלל לא חשבנו שיש לנו רגש מסוים כלפיהם, ולפעמים הם גורמים לנו להרגשה אחרת לגמרי ממה שהיינו מצפים.
אבל מסתבר שיש היום מי שיכולים לחזות בדיוק איך נרגיש בכל מקום שנהיה בו. שלושה חוקרים מהטכניון פיתחו טכנולוגיה למיפוי הקשר בין מיקום גיאוגרפי לבין הרגשות שהוא מעורר, ויכול מאוד להיות שבקרוב נוכל לנווט באמצעות הרגשות שלנו, בדיוק כפי שאנחנו מנווטים היום בעזרת GPS.
"השיטה הזו יכולה לשפר איכות החיים הלנו בכמה וכמה רמות", אומר הדוקטורנט בן גלון, מהמסלול להנדסת מיפוי וגאו אינפורמציה בפקולטה להנדסת אזרחית וסביבתית בטכניון. במסגרת הדוקטורט שלו, בהנחיית הפרופסורים ירון קנזה וירח דויטשר, הם פיתחו שיטה שמאפשרת ליצור מפה רגשית של מרחב עירוני, כשהם מתבססים על ניתוח ציוצים בטוויטר – שיטה שניתן ליישם לדבריהם גם על רשתות חברתיות אחרות. בעזרת הטכנולוגיה החדשה, הם יצרו מפה של ניו יורק, שעליה ניתן לראות איזה רגש מעורר כל מקום בעיר.
לתכנן את מסלול הנסיעה כך שתגיע שמח
"עד היום המיפוי הרגשי היה מבוסס על שאלונים או על ניטור של מתנדבים שהוצמדו אליהם אמצעי חישה שעקבו אחרי פרמטרים כמו הדופק ולחץ הדם שלהם, שלא ממופים ישירות לרגשות כמו שמחה או עצב", מסביר גלון, "השיטה הזו מגבילה מאוד את כמות המידע שאפשר לאסוף, והיא גם הרבה יותר יקרה. עכשיו, הודות לגישה החדשה, אפשר לייצר מפות המבוססות על מידע עצום".
במסגרת המחקר החדש, החוקרים השתמשו במאגר שכלל 14 מיליון ציוצים של תושבי ניו יורק. הם בדקו אותו במשך שנתיים, והצליחו לשייך בין מקום מסוים וזמן מסוים לבין רגשות שונים, באמצעות ניתוח תחבירי של ציוצים שהכילו תיוג של מקום, והשעה שבה הם נכתבו. את הציוצים הם הכניסו למעבד טקסטואלי שמסוגל לבחון את המילים והאימוג'י שמופיעים בהם ואת ההקשרים ביניהם, ולגלות אילו רגשות עולים מכל ציוץ – שמחה, עצב, גועל, הפתעה ועוד. "האלגוריתם שפיתחנו מאפשר לנו היום לנפות את הקשרים המקריים שמשפיעים על הרגש, ולאתר קשרים מובהקים בין מקום לרגש". את התוצאות שעלו מהמחקר שייכו החוקרים למפה של ניו יורק, וכך נוצרה מפת רגשות, שמציגה את הרגשות האופייניים שאנשים מרגישים במקומות שונים ברחבי העיר, ואת השעות שבהן הם מרגישים אותם בהם.
לדברי גלון, אפשר לעשות במפות מהסוג הזה שימושים שונים: "ברמת הכלל, מתכנני ערים למשל יוכלו לזהות אזורים שבהם התכנון הקיים מעורר רגשות שליליים ולבצע שינויים כך שיעוררו רגשות אחרים, וכמובן לתכנן בנייה עתידית בצורה שונה שתאפשר יותר רגשות חיוביים" הוא מסביר. "ברמת הפרט, זה יכול להיות שימושי מהיבט תיירותי. כשאדם שלא מכיר אזור מסוים מגיע אליו בפעם הראשונה, שימוש במפה כזו יכול לסייע לו לבקר באזורים שצפויים לעורר בו שמחה או רגשות רומנטיים חזקים למשל, ולהימנע מביקור באזורים שמשרים רגשות כמו עצב או כעס. גם לתושבים מקומיים זה יכול לסייע, למשל בתכנון מסלול ריצה, נוכל להימנע ממפגש באזורים או מסוימים, וגם בתכנון נסיעה, שלא יהיה מותאם רק לצורך להגיע הכי מהר, אלא יאפשר לנו גם להגיע ליעד עם רגשות שמחים".
זה לא מפחיד שאפשר יהיה לכוון אותנו בדרך הזו? גם ככה כבר יודעים עלינו הכל, אז עכשיו גם יידעו מה אנחנו מרגישים ואיפה?
"המטרה של המחקר היא לא לעורר כעס ופחד, אלא לאפשר לסביבה להיות יותר שמחה, יצירתית וחיובית. אם יעשה שימוש במיפוי כזה, כמו שאני מקווה שיקרה בקרוב, כולנו נוכל לבחור לאן ודרך איפה ללכת, כך שאני לא חושב שצריך לפחד בכלל. אנחנו לא מתייחסים במחקר לאלמנטים אישיים, אפילו לא בדקנו במאגר השפעה מגדרית, כי לא מעניין אותנו מי האנשים, אלא רק מה הרגש שנחווה במיקום מסוים".
חרדות במדאם טוסו, עצב בחנות של אפל
לדברי גלון, המחקר לא מנתח את הרגשות שמוצגים על המפה, ולא מסביר את הסיבה שכל מקום מעורר רגש מסוים, אלא רק מציג את כלי המדידה. "אנחנו יכולים למדוד ולתת את הנתונים והמידע הכי אובייקטיבי", הוא אומר, ומסביר שהמחקר פתוח לשימוש הקהילה המדעית, ושהוא יוכל לשמש חוקרים אחרים, גם בתחומים שבהם הוא לא מתעסק בעצמו: "חוקרים במדעי החברה, לדוגמה, יוכלו ללמוד מזה על הקשרים בין התנהגות של קהילות לבין סביבתן, ולזהות למשל אזורים המעצימים רגשות אמנותיים או זעם העשוי להוביל לאקטיביזם פוליטי. אנחנו בהחלט מתכוונים להמשיך את המחקר בניתוח מעמיק של התוצאות, בדיוק כדי להבין את הסיבות לקישורים שאותרו בין רגש למקום, וכדי להכניס את מימד הזמן למפות הרגש החדשות".
כמו בכל מחקר, גם במחקר הזה היו כמובן גם לא מעט הפתעות: "זיהינו כעס ברמה גבוהה בתחנות תחבורה ציבורית, וגילינו חרדה בקמפוסים אוניברסיטאיים, אבל גם במוזיאון השעווה של מאדם טוסו", אומר גלון, "הפתיע אותנו גם הביטוי הגבוה של עצב באזור חנות הדגל של חברת Apple במנהטן, וביטויים של דחייה וגועל בשכיחות גבוהה בבית ספר תיכון המתמחה בעיצוב. פחות הופתענו למשל מרגשות של עצב וכעס בבתי ספר תיכוניים או משמחה שמלווה לעיתים בהפתעה במסעדות ובפארקים. כל הרגשות שבחנו הופיעו בשכיחות גבוהה באזורי תיאטראות ובתי קולנוע".
ממש כמו שהיום אנחנו נעזרים בחכמת ההמונים, ייתכן שבעתיד הקרוב נוכל להשתמש באותה צורה ברגשות ההמונים. לפחות בעניין הניווט, במקום לתת רק לראש להוביל אותנו, נוכל ללכת קצת יותר עם הרגש, ומסתבר שלא רק עם הרגש שלנו.