כיסא גלגלים, הליכון, מקל הליכה, מוט אינפוזיה – כל אלו לא מעלים בדרך כלל אסוציאציות חיוביות, אבל רבים נעזרים בהם באופן יומיומי, וגם עבורם ההתמודדות לא תמיד פשוטה. אבל בתערוכת הגמר של המחלקה לעיצוב במכללת סמינר הקיבוצים, דווקא החלל שבו הוצגו כל האביזרים האלו, הייתה אחת מהשמחות ביותר בתערוכה.
מי שעומדת מאחורי החלל הזה היא הסטודנטית לי פלד (28), שיצרה פרויקט של אביזרי נגישות מעוצבים בהתאמה אישית, בדרך שמעלה חיוך ומציגה את המגבלה בצורה חיובית, מלאת הומור ומעצימה. "המטרה שלי הייתה לקחת את העזרים האפורים והגנריים ולהפוך אותם למשהו שאנשים ירצו להתקרב אליו, לראות ולהרגיש", היא אומרת.
בשנה השלישית ללימודיה קיבלה פלד משימה שבה הייתי צריכה לסייע בהתמודדות עם מגבלה. "אז הבנתי שבאמצעות העיצוב אני יכולה לסייע לאנשים עם מוגבלויות לחייך וליהנות, ולפעמים גם ממש לעזור להם בפיתרון הבעיה", היא מספרת. מאז זה הולך איתה, וכשניגשה לפרויקט הגמר שלה, החליטה שגם הוא יתמקד בתחום. "הבנתי שהרעיונות נמצאים מסביבי כל הזמן", היא אומרת, אבל ההשראה לפרויקט שלה היוותה דווקא סבתה, שנעזרת במקל הליכה: "יום אחד ביקרתי אותה וראיתי שהיא הדביקה על המקל שלה פרח. כששאלתי אותה למה, היא אמרה שזה יוצר שמחה. זה ליווה אותי והפך לרעיון של פרויקט הגמר שלי, שבו עיצבתי אדניות לתבלינים ופרחים שמתלבשים על מקלות הליכה".
לצד האדניות, הציגה פלד בתערוכת הגמר עוד שמונה פריטים מיוחדים תחת הכותרת המתבקשת "אם לסבתא היו גלגלים", בהם קישוטים של רקדניות עמוד שמוצמדים למוט אינפוזיה, כיסויים משעשעים להליכונים, מלחיות בצורת רעשנים לחולי פרקינסון, כריות עם כיתובים מצחיקים בכתב ברייל וכדורי טניס לרגלי ההליכונים בצורת עגבניות מעוכות.
"בחרתי להתמודד עם כמה מוגבלויות מעולמות שונים", מספרת פלד, "ניסיתי קודם כל להבין את המגבלה ואת העולם של מי שמתמודד איתה, ואז לחשוב על דרכים להתמודדות, שמהן לבסוף יצרתי. כל מוגבלות היא אתגר מבחינתי. כל מגבלה היא עולם שלם של למידה".
הבנת המשמעויות של המגבלות השונות הביאו אותה ליצור את המוצרים בצורה הומוריסטית. "ההליכון, לדוגמה, הוא תותב חיצוני שמעביר את הקושי ולא את ההתמודדות", היא מדגימה, "אז עיצוב כיסוי עם ציור של רגליים בכל מני צורות מטשטש את הקושי בדרך חיובית".
על הכריות שעיצבה אפשר למצוא בכתב ברייל כיתובים משעשעים כמו "הכסף מתחת לבלטה", "חיוך זאת הדרך הטובה ביותר להוציא לקנאים את העיניים" ו"תסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה". "לאנשים עם מגבלת ראייה תהיה יכולת לבחור", מבירה פלד, "הם לא בוחרים איך לעצב את הרהיטים שלהם בעצמם, ואם הם מעורבים בבחירה של החפץ באופן שמאפשר להם לחוש הבדלים ומבחר, זה מעניק להם תחושה מעצימה".
גם המלחיות והפלפליות שעיצבה פלד בצורת רעשנים עבור חולי פרקינסון שמתמודדים עם רעידות בידיים באים להכניס שמחה לתוך המגבלה, אבל לא רק: "הרעידה מאפשרת להם להוסיף לאוכל תבלינים בעצמם, אבל הן גם מעוצבות בצורה של משהו משמח, שגם שובר את המתח למי שיושב איתם לאכול", היא מסבירה, "כל המוצרים עוצבו מהמקום של מי שחווה את המגבלה וגם כך מרגיש שוני ואולי אפילו נחיתות, והמוצר יכול להעלות את המורל ולהתמודד עם המגבלה בהנאה וקצת הומור".
הפרויקט גרר, כצפוי, לא מעט תגובות אוהדות. "לא היה בן אדם אחד שנשאר אדיש כשהוא ראה את התערוכה שלי", מספרת פלד, "מה שהכי אהבתי, הוא שברגע שאנשים ראו את הפרויקט שלי, ישר עלה להם חיוך".
בהמשך מתכננת פלד להתחיל למכור את הפריטים, והיא כבר נמצאת במגעים שונים לשם כך. לדבריה, הלב שלה, ללא ספק יישאר בעולם הזה: "יש לי עוד שלל רעיונות בתחום של בעלי המוגבלויות. שם לחלוטין התשוקה שלי – ליצור לכלל הקהילה".
