המודעות לנגישות מתחילה לקבל בשנים האחרונות תנופה, ומגיעה לעוד ועוד תחומים, אבל תרשו לנו להפתיע אתכם בשאלה: כמה פעמים יצא לכם לראות גן שעשועים שמגדיר את עצמו כנגיש לילדים עם מוגבלות? וכמה פעמים יצא לכם לראות שם ילד בכיסא גלגלים?
למרות שהמודעות הולכת וגוברת, וגני שעשועים נגישים כבר מתחילים להופיע פה ושם, עדיין אין אף גן שמאפשר להם חוויה מלאה ועצמאית, בלי שיצטרכו להסתייע במלווה או לוותר על חלק מהחוויה. זה בדיוק מה שהניע את טינה גואטה ושירן כהן, סטודנטיות להנדסת מכונות במכללת SCE בפרויקט הגמר שלהן מתקן שעשועים ראשון מסוגו בארץ וככל הנראה גם בעולם, שמאפשר לילדים עם מוגבלויות להתגלש במגלשה באופן עצמאי.
"חיפשנו פרויקט חברתי שיעזור לקהילה, ואחרי תהליך של חשיבה הגענו לרעיון של מתקן שעשועים אבל לא היה לנו ניסיון בזה", מספרת גואטה, "אז שוחחנו עם אנשים שמתניידים בכיסאות גלגלים והתחלנו לבקר בפארקים שמגדירים את עצמם כנגישים, אבל לא ראינו אף ילד בכיסא גלגלים משחק בהם. אז ניסינו לחשוב למה זה קורה – הסתובבנו בעצמנו בגנים כשאנחנו בכיסא גלגלים, וראינו שיש פער גדול בין הציפייה למה שקורה בפועל".
"הבנו שיש לנו המון לתרום"
המתקן שפיתחו גואטה וכהן כולל כבש עלייה נגיש למגלשה, שלאורכו שתולים משחקים אינטראקטיביים ללימוד עקרונות בסיסיים במדע והנדסה ("אנחנו לומדות מדעים מדויקים ורצינו להנגיש את הנושא לאוכלוסיות נוספות", מסבירה גואטה). בראש המגלשה מחכה לילדים קפסולה שמותאמת לכיסא גלגלים ולשני משתמשים נוספים ללא כיסא גלגלים, שבסיום הגלישה חוזרת לראש המגלשה. כל התהליך דורש תחזוקה מינימלית, לא צורך חשמל ועומד בדרישות הבטיחות של תקנים מחמירים.
אחד מהגנים שבהם ביקרו השתיים הוא פארק חברים ברעננה, שנוסד בשיתוף עם בית איזי שפירא, שפועל למען ילדים עם צרכים מיוחדים ומשפחותיהם. "הם החלוצים בתחום הפארקים הנגישים בארץ, ועוזרים לעיריות בארץ לפתח אותם", מספרת כהן, "קיבלנו מהם מידע רחב שגרם לנו להבין שהתחום הזה נמצא ממש בחיתולים, ושיש לנו המון לתרום".
"גילינו שהדבר המרכזי שחסר הוא פארק נגיש שבו הילד יכול להיות עצמאי – תמיד יש צורך בעזרה במלווה", היא מוסיפה, "חתרנו לזה שתהיה לילד עצמאות, שהוא יהיה כמו כל הילדים, ושתהיה לו חווית השעשועים הכי טובה שהוא יכול לקבל". "זו גם הסיבה שבחרנו במגלשה, כי זו חווית השעשועים הכי משמעותית שיש", מסבירה גואטה, "כל שינויי הגבהים המהירים שעושים טוב לגוף, הילד באמת צריך את זה".
"אמרו לנו שאנחנו משנות לאנשים את החיים"
השתיים בדקו ומצאו שעדיין לא קיימת מגלשה נגישה לכיסאות גלגלים ויצאו לדרך בליווי מנחת הפרויקט לוסי מילר, אבל נתקלו בכמה אתגרים: הצורך להשאיר את המתקן בנראות של מתקן שעשועים רגיל, תקני בטיחות מחמירים, והניסיון לאפשר שילוב אמיתי במשחק בין ילדים עם ובלי מוגבלויות, וכן בין הורה בכיסא גלגלים לילד שלו.
לבסוף, אחרי תקופת פיתוחים ארוכה, המתקן שהשתיים דמיינו נולד, והן הוזמנו להציג את הפרויקט החברתי שלהן בכנס "מהנדסים חברה" השנתי של מכללת SCE, שבו הוא זכה לתגובות מצוינות. "אנשים אמרו לנו שאנחנו משנות לאנשים את החיים", מספרת בהתלהבות כהן, "פתאום הבנו שאנחנו יוצרות מציאות אחרת וטובה יותר, כמו למשל בבילוי משותף של הורה בכיסא גלגלים והילד שלו". "תקשורת בין הורה וילד נעשית לא רק בחינוך אלא גם בחוויות משותפות", מצטרפת גואטה, "אם להורה אין אפשרות להשתתף בחוויה הזאת – ההורה והילד יהיו מרוחקים. אנחנו רוצות ליצור תקשורת טובה יותר בין אנשים ולחבר ביניהם".
איך זה שעד היום לא פותח מתקן כזה אם הצורך כל כך גדול?
גואטה: "אני חושבת שאף אחד לא שם את זה לעצמו כמטרה. אם מישהו היה מחליט שהוא רוצה לעשות את זה, אז הוא היה עושה, אבל זה לא היה על סדר היום. הגישה היא שצריך למצוא פתרונות רק לדברים שאנשים צריכים ולא לדברים שאנשים רוצים – אתה צריך לעלות במדרגות? נמציא דרגנוע או מסוע שיעזור. אבל אין מחשבה להמציא גם דברים שהם בשביל כיף ולא מתוך חובה".
כהן: "המודעות היום לגנים ופארקים נגישים ממש גדלה והתחום הולך ופורח. כרגע זו רק ההתחלה, וברור לי שאם מישהו ישים את זה כצורך, אז זה יקרה".
"החיוך של הילד שווה את כל המאמץ"
ביום רביעי הקרוב יציגו השתיים בכנס הפרויקטים של המכללה דגם שממחיש בצורה מציאותית את פעולת המגלשה. בינתיים, הן כבר ממשיכות לחלום קדימה ולפעול כדי להכניס את המגלשה הנגישה שלהן לגני שעשועים. לדבריהן, זה יתאפשר תוך כשנה-שנתיים, שאיפשרו להן פיתוח ומחקר נוסף, וכן גיוס תקציב ממשקיעים כדי לסיים את הפיתוח ולשווק את המוצר לעיריות ולמועצות המקומיות.
"מדובר בפרויקט בהיקף ענק בהיקף, גם בתהליך וגם בתקציב, אבל התוצאה מדברת בעד עצמה – החיוך של הילד שווה את כל המאמץ וההשקעה שלנו לאורך כל השנה", אומרת כהן ומספרת שהן מתכננות להמשיך את הפרויקט ולתכנן עוד מתקנים נגישים שייכנסו לשימוש בארץ ובעולם, בעזרת סיוע מהמכללה שתומכת בפרויקט החברתי שלהן ומדרבנת אותן להמשיך איתו הלאה.
"מה שמניע אותנו זה מה שהלכנו איתו מההתחלה – לאפשר חווית שעשועים רגילה לילדים עם מוגבלות, באופן שיתופי ומשלב", היא אומרת, "אנחנו רוצות שזה ישנה לילדים עם מוגבלויות את החיים".