"לפעמים, כדי לבנות משהו חדש", אמר פעם בחופה רב בחתונה שהייתי בה, "צריך קודם לשבור משהו ישן, ואז ממנו, אפשר להיבנות", והניח את הכוס העטופה בנייר כסף לפני החתן. בעיניו, מלבד לסמל של חורבן ירושלים, הייתה לשברי הכוס עוד משמעות יפה ומרגשת.
כמוהו, גם מעצבת התכשיטים יעלי מלצר רואה בשברי הכוס משמעות עמוקה. אחרי שבני הזוג שמתחתנים מתחילים לבנות את הנישואים שלהם, הם מביאים אליה את השברים העדינים, והיא בונה מהם תכשיטים, או במילים שלה: "לוכדת את האירועים המיוחדים של אנשים בצורת תכשיטים".
"את הרצון לעצב היה לי מאז שאני זוכרת את עצמי", מספרת יעלי, 45, מעמק חפר, שעבדה שנים בהפקות ושזירת פרחים לאירועים, עד שהחליטה ללמוד עיצוב תכשיטים בשנקר, ולבסוף הקימה את מותג התכשיטים בעיצובה TIF - Together Is Forever ("ביחד זה לתמיד"). "אני אדם מאוד נוסטלגי. רגשות וסיפורים של אנשים מיוחדים גורמים לי השראה ומעוררים את אש היצירה שלי, והתכשיטים זה מדיום שאפשר להטמיע בו זיכרונות ורגשות", היא מסבירה, ואכן, בתוך התכשיטים שהיא מעצבת אפשר למצוא לא את שברי הכוס מהחתונה, אלא חתיכות משלל רגעים וסיפורים מרגשים בחיים.
איזה חומרים למשל אנשים מביאים אלייך?
"מישהי הביאה לי עבודת מקרמה של סבתא שלה שנפטרה וביקשה שאעצב ממנה שרשרת. הייתה אישה שהביאה לי אוסף כפתורים, ומישהי אחרת הביאה לי ארבע קרונות שוודיות מזהב שקיבלה מסבתא שלה. לפני חמש שנים בערך הגיעה אליי לקוחה לעשות תכשיט של אחרי חתונה. שאלתי אותה אם היא שמרה את השברים של הכוס, כי הגעתי מעולם האירועים אז ידעתי שזה משהו שיש לו הרבה סגולות ומשמעות מיוחדת מאוד, ואז בפעם הראשונה חשבתי שזה יכול להיות חומר נהדר לתכשיט. בתהליך שאני עוברת עם לקוחות אני ממש כמו פסיכולוגית, אנשים מגיעים אליי ולפעמים אני מוצאת את עצמי יושבת איתם שעות ושומעת מהם את הסיפורים הכי אישיים שלהם, שאף אחד אחר לא שמע".
משאירה את האירועים קרוב ללב
דווקא היום כשהכל מצולם, מסבירה יעלי, יש לאנשים רצון לשמור משהו שונה. מה שמנחה אותה בעיצובים שלה הוא הסיפור שמאחוריהם. "אני ניגשת לעבודה אחרי שאני מבינה מה האירוע שחשוב לאנשים לשמר, ואיזה אופי הם רוצים לתת לו. יש לפני העיצוב תהליך של לימוד ותקשורת עם כל סיפור, ובזה אני משקיעה את רוב העבודה. השלב של היצירה בחומרים עצמם היא רק אקורד הסיום, לא העיקר מבחינתי".
"אחד מהדברים הכי יפים שאני חווה המון בעבודה שלי עם אנשים זה המשמעות האישית שהם מעניקים לתכשיט שלהם ולאירוע שהוא מסמל עבורם", אומרת יעלי. "שבירת הכוס היא בעצם משהו מאוד עצוב, כי זוכרים את חורבן ירושלים, אבל ברגע שהכוס נשברת כולם קופצים, מוחאים כפיים, והטקס בעצם מקבל את התוקף שלו – הזוג נשוי. זה הרגע הכי מרגש בטקס".
יש לשברי הכוס גם סגולות בעינייך?
"יש הרבה אמונות דתיות סביב זה, יש למשל רווקות שמבקשות מהכלה שברים מהכוס לשים מתחת לכרית. כמו הרבה דברים בדת יש אמונות שונות ופרשנויות שונות, אבל אף פעם לא שמעתי שזה אסור או מביא מזל רע, להיפך".
מה התכשיט הכי מיוחד שהכנת?
"חוץ מהזכוכיות יש אנשים שרוצים שאשמור להם בתכשיט את הפרחים מהזר של הכלה, חתיכות בד משמלת החופה או ההינומה או מפיות מיוחדות. לא תמיד התכשיטים קשורים לחפצים. יש תכשיטים שאני מעצבת בצורת סליל DNA וכותבת עליהם את שעת הלידה המדויקת, המשקל, כל מיני דברים שקשורים ממש לרגע של הלידה שאחר כך שוכחים. ויש גם זיכרונות שאנשים רוצים להעביר הלאה – הייתה למשל אישה שרצתה לעצב לנכדה שלה במתנה טבעת חותם עם המספר שלה מאוושויץ. זה היה מאוד מרגש לראות שהיא רואה בזה סמל של גבורה וניצחון שהיא רוצה להשאיר אחריה".