נטע ברזני נכנסה לחיינו דרך עולם הריאליטי, וביססה את עצמה ככוכבת רשת עם יותר מרבע מיליון עוקבים. היא מופיעה בקביעות במדורי הרכילות, מככבת כדוגמנית בקמפיינים וגרה במגדל יוקרתי ביחד עם בעלה גרי דהן, מנהל רשת מעדניות צרפתיות. השניים התחתנו בפברואר 2023 ולפני שלושה חודשים ברזני ילדה את בנם הבכור.
במשך תשעה חודשים השניים חיכו להפוך למשפחה צעירה, דבר שכמעט נגזל מברזני קצת אחרי הלידה כשראתה את המוות בעיניים. "הרגשתי שמשהו לא תקין קורה", סיפרה הערב (ב'), לראשונה בריאיון ב"ערב טוב עם גיא פינס" על המקרה הקשה. "תוך שניות הכל משתנה, הפנים שלי מתעוותות, את לא מזהה אותם. נכנסים המון רופאים לחדר ופשוט מתחיל בלגן שלא נגמר".
"מהלך ההיריון היה לי סיוט, אני פשוט אגיד את זה", מתארת ברזני את תקופת ההיריון שקדמה למקרה. "נכנסתי לדיכאון בהיריון. לא יצאתי מהחדר, לא יצאתי מהבית. מהמיטה לסלון היה השיא בשבילי. הרגשתי שוויתרתי על החיים, נעלמתי, איבדתי חשק בכל דבר, לא קניתי בגדים, לא נכנסתי לטיק טוק, לאינסטגרם, ליוטיוב, פשוט עצרתי הכל. בשביל זה גם הלכתי על ניתוח קיסרי, אמרתי: 'אני בוחרת קיסרי יזום, אני לא הולכת לחוות שום כאב, אני לא הולכת לעבור שום ציר'".
בשבוע 38 של ההיריון, ברזני הגיעה לבית החולים ועברה את הניתוח בשלום. "סגרנו ברית, תכננתי צעד אחרי צעד והכל פשוט התפוצץ לי בפנים", אמרה על הימים הראשונים לאחר הלידה. "זה אמור להיות משהו משמח והכל אבל זה לא היה שמח. הרגשתי כאב מאחורי האוזן, שעבר גם לצד של הראש ולאט לאט עלה ממש למעלה. המדדים שלי מתחילים להתפרע ולא מבינים מה קורה. הצעקות שהיו בחדר לא היו צעקות רגילות, שמים לי מים קרים על הראש ואז הגיע רופא נוירולוג שאמר: 'אוקיי, יש בעיה, כלי הדם שלך מתחילים להיסגר במוח. את עוברת סוג של אירוע מוחי, ממש ברגעים האלה, ואת כבר לא נשארת במחלקת יולדות, מפה את עוברת לטיפול נמרץ'. אבל רגע, מה זאת אומרת? לאן אני עוברת?".
ברזני עברה אירוע מוחי, תופעה נדירה מאוד אבל מוכרת. הרופאים הצליחו לייצב את מצבה והיא חזרה לתכנן את הברית של בנה, עד שאירוע נוסף מתרחש. "השני היה הרבה יותר חזק מהראשון", אמרה. "חשבתי שאני באמת הולכת לצאת לברית. הלכתי לראות את התינוק ותוך כדי שאני מחזיקה אותו אני מרגישה דבר מוזר - סכין שעוברת לצד של הראש ועולה כלפי מעלה. אמרתי לאמא שלי שנראה לי שהיא צריכה להחזיר אותי למחלקה ותוך כדי שאני בדרך לשם אני עוברת עוד אירוע. שם אני כבר מקבלת חמצן והסיפור הופך להיות עוד יותר מורכב ממה שהוא היה".
"אני חושבת שבכיתי וכל הזמן שם פחדתי למות", שיתפה על הפחדים העמוקים שהתעוררו בה כשהיא הייתה בסכנת חיים. "אמרתי: 'מי יגדל את התינוק הזה? מסכן, ומי מחבק אותו עכשיו?'. פחדתי להשאיר אותו לבד, פחדתי להשאיר את כולם לבד. את בכלל לא צריכה לדאוג לילד שלך, את מתחילה לדאוג לעצמך, ומה זה בכלל לדאוג לעצמי? אני לא פה, אני מפוצצת משככי כאבים, אסור לי לרדת מהמיטה, מחליפים לי טיטול. אני רואה טיטול קטן וחמוד כזה ופתאום שמים לך טיטול ענקי וגדול. לנגב לתינוק זה משהו חמוד אבל כשעושים את זה לך את מובכת וזה רגע שממש חרוט לי בזיכרון. מה שאת חווה זה עצב ופחד, לא יודעת מה הולך להיות איתך ומרגישה אומללה".
ברזני הייתה מאושפזת במשך חודש וחצי. עברה סדרת בדיקות נוירולוגיות מדי יום, נטלה תרופות לדילול והרחבת כלי הדם ונעזרה במשככי כאבים חזקים. כשהשתחררה מבית החולים, היא חזרה הביתה לתינוק שבקושי הספיקה להכיר. "אני זוכרת שאני משתחררת מבית החולים, חוזרת הביתה, רואה איך כולם מטפלים בו ואני לא פה, אני פשוט לא בסיטואציה", סיפרה. "אני מקנאה בגרי, שהוא מרים את התינוק והוא מטפל בו. בהתחלה גם אומרים לי לא להרים אותו לבד, לא להיות איתו לבד, מחשש שלא יגיע התקף או נפילה. אז אני שומעת אותו בוכה אבל אני לא יכולה לקום מהמיטה, התרופות שאני לוקחת סביב השעון כל שלוש שעות מרסקות אותי. אני שומעת אותו בוכה ואין לי איך לגשת אליו".
באותה תקופה, גרי מילא את תפקיד שני ההורים במשרה מלאה. "מתמודד עם הכל. עשיתי איתו את הלילות, האכלתי אותו, כל מה שצריך. היא באה מבית החולים, אני כבר הייתי בתוך זה ולימדתי אותה. היה מאוד לחוץ וקשה, אתה רץ בין בית החולים לבית כי אתה עם התינוק בצד אחד, ומצד שני אתה גם צריך לראות אותה", אמר ונטע מיהרה לפרגן: "גרי עושה הכל בשניות. כמו שאני הייתי אמורה לעשות, אבל לא, זה ההפך. אני אומרת לו: 'גרי, בוא מהר, הוא עשה קקי, אני לא יודעת מה לעשות, אני נלחצת מכל הסיטואציה הזאת'".
"כולם אומרים לי: 'נו, התחברת אליו? את אוהבת אותו?' - ברור שאני מחוברת אליו ואני אוהבת אותו", אמרה על הקשר עם התינוק. "ברור, זה הילד שלי, ברור שאני אוהבת אותו אבל אני גם בהלם. לא יודעת אם להגיד את זה, אני לא מרגישה אמא עדיין. אני פשוט חושבת שאני עדיין בסוג של סרט, שאני מחכה לעבור אותו. אני אומרת תודה לאלוהים שהוא הביא לי את המתנה הזאת, אבל אני עדיין מתמודדת כל יום".
שלושה חודשים אחרי המקרה, ברזני עדיין מתמודדת לא רק עם קשיים פיזיים, אלא גם עם חרדות שמלוות אותה. "אני רוצה לנסוע לבד באוטו אבל אני מפחדת שפתאום יתקוף אותי הכאב ראש", שיתפה. "אם זה מגיע אז מה אני עושה? אני בחורה בריאה, אין שום סיבה שזה אמור לקרות לי, אני צעירה. אני חושבת שאני עוד ילדה, בת 26, אני עוד חווה, אמורה לעוף. הבאתי ילד ואני אמורה לעוף יחד איתו ולהנות יחד איתו, אבל אני עוד לא שם".
עולם הרשתות החברתיות ששימש עבורה כפרנסה ודוגמה לאיך דברים אמורים להיראות, הפך למראה אכזרית שקשה לה להביט בה ומרחפת מעליה. "את חיה עם פחד. את לא אמא עצמאית ומגניבה כמו באינסטגרם ובטיק טוק שאת מטיילת עם העגלה וחיה את כל הדבר הזה. מאוד חסר לי האינסטגרם, חסר לי החיים. אני מתגעגעת לחיים, אני מתגעגעת לעצמי, מתגעגעת לעצמי מתלבשת, יוצאת, לא מפחדת מכל דבר, מתגעגעת לחיות, לא להיות דיכאונית. אני מרגישה שהרבה פעמים אני מכבה, אני לא נטע שכולם מכירים אותי, נטע המשוגעת, המצחיקה, הכיפית, אני לא. אני מסתכלת על עצמי, די מנותקת, אני לא אני כרגע".
"יש טיפול שאני לוקחת סביב השעון, כל שלוש שעות, גם בלילה, וזה מרחיב את כלי הדם בראש", סיפרה על תהליך השיקום. "אמרו לי: 'את לא תקומי מחר בבוקר וזהו אין לך כאב ראש, את חוזרת לחיים. לא, זה ייקח כמה חודשים'. לא יודעים להגיד לי כמה חודשים, לא מבטיחים שבכמה חודשים האלה לא יהיה לי עוד התקף, לא מבטיחים לי שום דבר".
ברזני שואבת עידוד מהרבי מלובביץ' שמככב במרכז הסלון של הזוג הנשוי, וגם על המובייל שמסתובב מעל ראשו של התינוק שנקרא על שם הרב. "מנדי, בגלל הרבי מלובביץ'. אני בטוחה שהוא שמר עליי והחזיר אותי להיות אמא של מנדי. חודש וחצי מהזמן לא הייתי איתו בכלל. אני מדברת איתו, מנשקת לו את הגוף, מלטפת אותו, אומרת לו סליחה ושאני מקווה שאני לא אעזוב אותו יותר בחיים".
תהליך ההחלמה של ברזני והחזרה שלה אל האישה שהיא כל כך מתגעגעת אליה, מתחיל בצעדים קטנים. לאחרונה נבחרה להוביל את הקמפיים של מותג הנעליים "NINE WEST" והחזרה לעבודה מרגשת אותה מאוד. "פעם ראשונה שאני יוצאת מהבית לא לבית חולים ולבדיקות", אמרה על סט הצילום. "סוף סוף אני יוצאת לסט שמאפרים אותי, פוגשת אנשים אחרים, סוף סוף משהו אופטימי וכיף. התגעגעתי מאוד, חיכיתי כל הזמן לחזור. זה חלק מההחלמה וממלחמה עם עצמי, זה חלק מתהליך שאני עוברת ואני בטוחה שמנדי רוצה שיהיה לאמא שלו טוב. הוא רוצה שאמא שלו תחזור, אמא בריאה, אמא שיוצאת מהבית וחוזרת עם חוויות ודברים לספר - אמא שמחה".