ניבר מדר בת ה-26 נראית כמו מישהי שהכל הסתדר לה בחיים: יש לה קריירה יציבה בעולם הדוגמנות שמתפרסת כבר שנים ברחבי הגלובוס. אבל עכשיו, מי שרגילה לחשוף את גופה בקמפיינים שונים, החליטה לחשוף את הנפש ומה שהסתירה במשך שנים: התקפי חרדה לצד מחשבות אובדניות. בצילומי אופנה למותג בהלבשה התחתונה "אינטימה", הדוגמנית סיפרה לראשונה על המפגש עם הפסיכיאטר שהציג בפניה את האבחנה ששינתה את חייה – היא חולה במחלת 'דיכאון כרוני'.
"בתעשיית הדוגמנות נדירים האנשים שמציגים את העולם המכוער. הייתי ילדה קטנה שחושבת שהיא מתוסבכת. לא חשבתי שזה משהו שצריך להגיד לאחרים", התייחסה מדר לתקופה שבה המחשבות האובדניות החלו להתרוצץ בראשה והוסיפה. "חשבתי שזאת פשוט אני, אז שמרתי לעצמי ואמרתי: 'את דפוקה, אז תתמודדי'. בנוסף לכך, הדוגמנית הבינלאומית שיתפה במקרה אישי מאותם ימים אותו היא עדיין מתקשה לשכוח. "אני זוכרת שבאחד מהבקרים בתיכון, הגעתי גמורה לחלוטין על הבוקר כי לא רציתי לקום. סיפרתי למחנכת שלי שאני פשוט לא מפסיקה להריץ בראש איך החיים שלי נגמרים, איך האוטובוס שבו אני נוסעת ללימודים עושה תאונה או שמשאית עוברת ודורסת אותי כשאני עוברת במעבר חצייה, שזה פשוט ייגמר".
בהמשך, ניבר סיפרה כיצד התמודדה עם הדיכאון שהיה חלק משגרת יומה, ובא לידי ביטוי גם במהלך ימי הצילום בהם לא מעט אנשים היו סביבה. "לפני שנתיים הייתי בחרדות, ולא סמכתי אף אחד. היו יכולים לראות על הפרצוף שלי שאני לא מאושרת כרגע ושאני מגנה על עצמי", שיתפה בגילוי לב והוסיפה בנוגע להרגלי התזונה שלה באותם ימים, שאצל אנשים עם בעיות מהסוג הזה ממלאים תפקיד חשוב בשמירה על השגרה. "היו מקרים שהלכתי, חטפתי התקף חרדה וחזרתי לסט. אכלתי מלחץ, וכשאמרו לי שאני צריכה לרדת אני אכלתי. בסלט אני לא יכולה לגעת ממקום רגשי - זה מעלה אצלי כל מיני מחשבות מהסוג הזה".
בנוסף לכך, מדר שיתפה כיצד הצליחה להתמודד עם מחלה לצד בני הזוג שלה בשנים האחרונות, שהמשותף לכולם הוא הפרש הגילאים המשמעותי ממנה. אלא שהכל השתנה עבורה כשהחלה לטפח זוגיות עם הדוגמן, תומר טליאס, שצעיר ממנה ובעקבותיו שבה לארץ. "הייתה לי הרגשה שבן אדם שהוא יותר בוגר ממני בגיל יהיה יותר יציב להחזיק אותי בזמן שאני עוברת את הטלטלטות בחיים שלי – אבל ההיפך הוא הנכון. זה תלוי באופי של הבן אדם ובעבודה שלי עם עצמי" אמרה והוסיפה. "למדתי לא לחפש יציבות בקרקע או במקום בעולם או בבן אדם אלא בעצמי. הוא השליח. כשהגעתי לפה הרגשתי טוב עם עצמי, עם הקריירה שאני בונה ודברים התחילו לבוא. אז אני ממש רוצה לממש אותם".
מתי הבנת שאת צריכה לטפל במחשבות הטורדניות?
"רק בזמן הקורונה הגעתי למצב שאני חושבת לעשות את זה לעצמי, הרמתי טלפון לפסיכיאטר ואמרתי: 'את מסוכנת לעצמך'. אצל הפסיכולוג ניסיתי למצוא איזה משהו של 'אני בסדר גמור' והפסיכיאטר אמר לי בהכי נונשלנט: 'טוב זה דיכאון כרוני'".
איזה מסר את שולחת למי שמתמודד עם סיטואציה דומה לשלך?
"להעיף את המחשבה שבאה באמצע היום שאת לא ראויה, לא נחוצה ולא צריכה להיות בחיים האלה. צריך לעבוד על זה ולדחוף את זה החוצה. המחלה הזאת מגיעה לכולם מכל הרקעים ומכל המינים".