בעשר העונות של "מאסטר שף" היו כמה מתמודדים שעד היום קשה לשכוח ואחת מהן היא סמדי בומבה משלישיית הגמר של העונה הראשונה. מנת האודישן שלה – מז'וז'ים הייתה אחת המנות האייקוניות של התוכנית, אך מאז ההצלחה הגדולה היא התמודדה עם מחלה קשה. אמש היא סיפרה למערכת "גיא פינס" על הדרך שעברה.
"הייתי מטיילת ברחובות וכל הילדות הקטנות היו עם קשתות עם פרחים. אמרתי וואלה, הדמות שלך עשתה את שלה. בתוך התוכנית הזו שהרימה אותי, הייתה דמות של סמדי בומבה".
הפרח הזה יצר את הדמות שניסית לברוח ממנה?
"בינינו כל מי שמגיע לתוכנית ריאליטי אוהב את המסך. אבל יש את הצד השני, לא הכל ורוד. הרגשתי שההתעסקות בפרח היא יותר התעסקות בפרח מאשר בסמדי בומבה ונמאס לי".
מה סמדי של אז הייתה אומרת לסמדי של היום?
"לפני עשר שנים מי ידע לצמצם ביין? לא ידעתי בעונה שלי. היום אני יודעת לעשות אוכל איטלקי, אוכל אסייתי וזה בזכות זה שנחשפתי להמון דברים חדשים. אתה זוכר מה עשיתי למיכל אנסקי שאמרה לי לשים על הדגים צלפים? מי הכיר בכלל? הייתי בטוחה שזאת אפונה כבושה בצנצנת. היום אני יותר לא עובדת בחינם. אני מותג נגמר הסיפור".
חוץ מערבי אירוח מרוקאי שסמדי עושה, היא כרגע בין עבודות ובניגוד ליוצאי מאסטר שף שמינפו את ההצלחה כמו טום אביב ואבי לוי - היא לא מצאה את מקומה אחרי התוכנית. "הפער שנוצר בין הקטע של אהובת הקהל לבין מה שהתעשייה מביאה לתוך המסך שלנו זה שמיים וארץ".
סמדי התפרנסה מבישול לחברת הייטק ששכרה את שירותיה, אבל אז בעלה עשה תאונה ביתית והפך למוגבל בתנועותיו. בנוסף לכך, אמה חלתה באלצהיימר וכנראה שזה מה שהביא את הגוף שלה לקיצון. "אני קיבלתי סטרס מאוד רציני בגוף. חליתי במחלת פיברומיאלגיה. מחלה איומה, אתה לא יכול לקום מהמיטה מכאבי תופת. עכשיו אתה בשיא שלך, כבר טרפת את העולם, ניסית הכל אבל אתה נוחת. כבר לא הלכתי למקומות שהייתי רגילה אליהם. חברות היו מתקשרות 'סמדי בואי נצא', אבל לא יכולתי לצאת. לא היה לי חשק, נכנסתי לדיכאון עמוק. זאת לא מחלה נפשית אבל התפר בין המצב הנפשי לכאב הפיזי הוא מאוד דק. אפשר להיכנס לתוך זה ולשקוע בעולם כי אי אפשר לתאר את הכאב הזה. לא הצלחתי לזוז, הייתי קמה בבוקר ולא הייתי יכולה לפתוח את כפות הידיים שלי. נעלמתי מהכל. הייתה לי מסעדה שעבדה יפה וסגרתי אותה, עזבתי עבודה טובה. כשלא טוב לך אנשים שוכחים אותך, אבל כשטוב לך כולם מסביבך".
בנוסף למחלה הזאת, שהרפואה עוד לא בדיוק מבינה למה היא מגיעה והולכת, גם הקורונה קטעה לה את הפרנסה. "הייתי שף תפעולי של חברת סודסקו. לפני שנתיים כשהגיע הסבב השני של הקורונה הושיבו אותי בבית בחל"ת. אין עבודה ואת בבית לא עושה כלום. אני לא אגיד לך שזה הכי נעים ללכת ללשכת העבודה ולחתום אבטלה. אנשים פוגשים אותי ברחוב ואומרים 'סמדי, אפשר להצטלם איתך? מה את עושה היום?', ואני אגיד להם שאני לא עושה כלום? איזה בושה זאת".
גם כשנגמרה הקורונה סמדי בחרה שלא לחזור להיות שכירה ולצאת לדרך עצמאית. "אני מאמינה בעצמי, זאת לא סמדי בומבה שהייתה לפני עשר שנים שכל מה שנתנו לי עשיתי. כסף לא היה אצלי העניין בחיים. אני צריכה כסף שיהיה לי למילוי ציפורניים, בגיל שלי, שורש לשיער, קצת בוטוקס, קצת חומצה היאלרונית, קצת אהבה, בגדים שבא לי. מעבר לזה מה אנחנו צריכים בחיים?". היום, בגיל 58 היא מעוניינת למנף את ההצלחה שלה ולהגדיל את הקהל שלה ברשת החברתית. "אמרו שאחרי 20 אלף אפשר שת"פים עם כסף. חסר לי 3,000 עוקבים שיתחילו לשלם לי על זה שאני משתמשת בסירים".
מה זה בשבילך להכין את המנה הזאת שוב?
"אני ממש מתרגשת. היה בא לי לחזור עם המנה הזאת למאסטר שף עם תובנות אחרות. עכשיו, יגידו לי 'סמדי בואי עוד פעם' – אני באה. נורא בא לי גם רוקדים עם כוכבים".