עם כל מה שעובר על מדינת ישראל ותושביה בשנה החולפת וביתר שאת בשבועות האחרונים, אין ספק שפגרה או לכל הפחות הפוגה זמנית, היא משהו נדרש עבור כל אחד ואחת מאיתנו. גם בריחה היא מילה שבאה בחשבון, ודאי לאור המצוקה העולה בחזה כשחושבים על המצב הפוליטי, איומי המלחמה משלל חזיתות, האלימות המשתוללת והקיץ שרק מוסיף לקלחת הזאת את הארומה הבלתי אפשרית שלו.
ואם לברוח לאנשהו לזמן קצרצר, אז לגליל, מהמקומות הבודדים בארץ שבשעות הערב עדיין דורשים חולצה ארוכה בבריזה הקרירה ומאפשרים ניתוק של ממש. כשמדמיינים חופשה רגועה בגליל עם שפע טבע, אוכל מקומי ואותו מזג אוויר נסבל גם בשיאו של הקיץ הישראלי, מדמיינים אפילו מבלי לדעת את החוויה במסעדת טרטוריה מקומית.
המסעדה הזאת נפתחה רק לפני כחצי שנה. היא ממוקמת בחורש, עם נוף מקסים בייחוד בשעות הדמדומים ונמצאת בלב של מושב שומרה. כשפוסעים פנימה לאט מכביש העפר המאולתר שהוא גם החניון, קשה שלא להיות מופתעים מהפסטורליות שנגלית במקום. עם מספר שולחנות שפזורים על טרסות אבן תחת העצים וכיפת השמיים או בחלל פנימי מעט רשמי יותר שמתפקד כלב המסעדה, לא משנה איפה תשבו - השלווה המיוחדת של המיקום תתפוס אתכם.
את טרטוריה מקומית פתחו שני שפים: אורי צור, תל אביבי לשעבר שעבד במסעדת שילה של שרון כהן והחליט להגשים חלום עם חברו עמית אמיר ולהקים מסעדה שבה הם יוכלו להביא את עצמם לביטוי בלי התזזיתיות של החיים והעבודה בלב העיר במרכז הארץ. לא בכל מסעדה מהסוג הזה הגשמת החלום האוטופית פוגשת את המציאות באופן מיטבי. לפעמים ההגעה של טבחים ממסעדות תל אביביות נחשבות ויוקרתיות למסעדות גליליות ברוח רגועה בהרבה, הופכת ללא קוהרנטית או שהשילוב פשוט לא צולח. אומנם בטרטוריה מקומית יש עדיין כמה דברים קטנים שמרגישים מעט מאולצים - אם זה מנות שלא תמיד מתחברות, עיכובים משמעותיים בשירות ובמטבח כשיש עומס שמעט חורג מהרגיל - אבל הרוב כבר מרגיש פה מהודק.
נתחיל מהשירות הבקיא, ומהאופציות הרבות והייחודיות של יינות ואלכוהול - כולם יינות ישראלים מיקבים מצוינים כמו וורטמן, עביה, כישור או שבו, לצד תזקיקים מקומיים שמסקרן להתנסות בהם. זה תפריט אלכוהול שלא שגרתי לפגוש במסעדות מרוחקות. המלצרים והמלצריות גם בקיאים בסיפור האישי מאחורי כל יין, ביטר, ורמוט או יצרן בירה, מה שהופך את הבחירה והחוויה להרבה יותר מעניינת.
האוכל כאן כולל מנות שמוגדרות "בקטנה" והן אכן מנות פתיחה קטנות מאוד, לצד מנות גדולות יותר שחלקן מתפקדות כסוג של מנות ביניים וחלקן כמנה עיקרית של ממש. כך או כך, צריך לא מעט צלחות על מנת לשבוע או לאכול ארוחה מלאה, קחו זאת בחשבון. התפריט משתנה באופן תדיר ומבוסס ברובו על מנות ירקות ודגים עם לא מעט אופציות צמחוניות שכוללות גם גבינות. יש מנות רבות שיכולות לעבור התאמה לטבעוניות, רק צריך לבקש.
אנחנו התחלנו עם שתי צלחות קטנטנות של סלט לאב עם במיה (28 שקלים) - וריאציה טבעונית של טרטוריה מקומית על סלט הלהיט, הלאב גאי התאילנדי. כאן הוא מוגש עם שפע ירוקים כמו בזיליקום וכוסברה, בצל סגול פריך ובמיה צלויה לצד טופו קצוץ ולא עוף. זה היה סלט קטן ומצוין שהצליח להפתיע בייחוד בזכות המעבר המסקרן למנה טבעונית, שעבדה היטב. זה לא היה לאב גאי תאילנדי פר אסקלנס שהוא פצצת טעמים חמצמצה מתוקה חריפה, אלא לאב גאי בגרסה מעודנת שמוגש במסעדת שף גלילית. נשמע מוזר? בהחלט. עובד? כן.
המשכנו עם 2 מנות מהמטבח הערבי והיווני. הראשונה- ממרח פאטה (26 שקלים) מבוסס שעועית לימה שמוגש כמו גרסת החומוס המוכרת יותר עם יוגורט וחמאה מזוקקת שמעשירה מאוד את המנה. קרם הלימה עצמו היה מצוין, עם מעט חריף מרענן שנקצץ והוגש מעל. החלק הפחות מוצלח של המנה היה קרעי פיתה דקיקה מטוגנת שומניים יתר על המידה. זאת תוספת שממרח שגם כך עשיר בחמאה אינו צריך. לא בכדי המנה המקורית כוללת שימוש בלחם או פיתה יבשים שאליהם מתנקזים כל הנוזלים והשומנים של הפאטה והופכים את השאריות לכאורה, לגן עדן קטן בצלחת.
מנת פתיחה נוספת הייתה מאפה יווני פופולארי במיוחד, של גבינת פטה (26 שקלים) שפה נעטפה בתוך פיתה דרוזית דקה ופריכה, מטוגנת עם דבש מקומי ושומשום מעל. גבינה מלוחה מטוגנת, דבש מתקתק ובצק פריך שטוגן היטב. אין איפה לשגות כאן ובהחלט לא שגו. מנת פתיחה פריכה ומעולה. המשכנו עם מנה שהייתה מלהיבה פחות של טורטלינו בחמאת עלי גפן (76 שקלים). מסתבר שזאת מנה שנכנסה לתפריט באותו השבוע ואולי תמצא את דרכה החוצה ממנו או תשתנה. הכיסונים, שכללו בצק פסטה טוב, מולאו בקרם תפוחי אדמה שפחות התחבר לאווירת רוטב החמאה ועלי הגפן שהרגיש תפל מעט. התוצאה הייתה מנה מבולבלת וגם לא מאוד מרשימה של 3 כיסונים בלבד. כאמור, עוד לא הכול פה מושלם.
המנות הגדולות יותר שהזמנו היו קבב דג ים באווירה אסייתית (92 שקלים) שהחזיר שוב את הטעמים התאילנדיים לשולחן. מדובר בקציצות דג מבוססות טונה ובורי שמוגשות בתוך עלי חסה על ציר תאילנדי בליווי סלט של ירוקים ופומלה בצד. מרכיבים ביס ואוכלים בידיים. הקבב עצמו היה התכתבות מסקרנת בין גפילטע פיש לקציצת דגים אסייתית - וזה נאמר לחיוב - למרות כל אלה שרואים בגפילטע משהו אפור ולא טעים (הם שוגים. אבל זה לטור אחר). בשילוב עם הרוטב התאילנדי עז הטעמים והסלט שהוסיף רעננות נדרשת, נוצרה כאן מנת קציצות דגים קלילה, מיוחדת וטובה מאוד. עם קצת אורז לטבילה ברוטב שנשאר בצלחת, הייתה יכולה להיות כאן מנה שווה אפילו יותר.
סיימנו עם עוד פסטה- בוסיאטה בשילוב בורי, עגבניות שרופות ופפריקה. מבין כל המנות שהוזמנו, זאת בהחלט הייתה המנה המשביעה והגדולה ביותר. ואי לכך גם מחירה בתפריט: 130 שקלים. הבוסיאטה, שצורתה יפהפייה כשל קפיץ עבה, עושה רושם לא רק בזכות הנראות, אלא גם בזכות הכלתה החיננית של הרוטב הסמיך בו היא מוגשת, שנכנס אל נפתולי הפיתולים שלה, כך שהיה תענוג לאכול ממנה. לעומת הפסטה והרוטב המהנים, תוספת הדג למנה הרגישה לא תמיד הכרחית. זאת הייתה מנה כפרית וטובה שגם חצי מהכמות שלה (וגם מהמחיר), היו יכולים להספיק על מנת לסגור ארוחה טובה לזוג.
סיימנו עם קינוח מצוין של עוגת תמרים עשירה עם שמן זית ריש לקיש, פקאן וגלידה (44 שקלים). העוגה הייתה עתירת תבלינים עזים כמו הל, שהותירו בפה שביל של ארומה נעימה שליוותה אותנו בדרך לחשבון. בשילוב עם שמן הזית המריר, זה היה קינוח מקסים שלא מנסה להחניף רק עם מתיקות ותו לא. על אף שבשורה התחתונה מדובר בווריאציה על עוגה בחושה, היא נעשתה בצורה מספיק מעניינת להצדיק את הפשטות.
כשיצאנו החוצה המתינו לשולחן לא מעט נופשים בגליל ששמעו על המקום הזה, ולא טרחו להזמין מקום מראש. אם אתם מתכננים להגיע לאזור - אל תקפצו הנה בלי לקבוע. גם אחרי מספר חודשים ספורים של פעילות, טרטוריה מקומית היא כבר אחד מהיעדים המצוינים באזור הגליל לארוחת ערב או צהריים. באווירה שמחוברת לטבע, שירות מקצועי וידעני ואוכל שעל פי רוב הוא ווריאציה מקורית ומוצלחת ברובה על מטבחים אהובים ופופולריים (כמו המטבח היווני, התאילנדי, האיטלקי או הערבי) שהולכים טוב מאוד עם חומרי הגלם של הגליל והחזון של השפים הצעירים שאחראים על האוכל כאן. ומעל לכל, מדובר ניתוק במיטבו מההמולה שבחוץ, את זה כבר אמרנו? 
טרטוריה מקומית. שומרה, טלפון 053-347-2491. שעות פעילות: חמישי18:00-22:00, שישי 12:00-16:00, 18:00-22:00 ושבת 12:00-16:00. לא כשר