אולי צריך לחוקק חוק: מסעדה שבשם שלה יש משחק מילים גרוע, צולע, עלוב או מעליב, היא מסעדה פסולת חיתון, לא ראויה להתייחסות. מה אתם אומרים? מקובל? יש דיל? אין דיל? הגזמתי לגמרי? לא ניתן לקריאייטיב כושל להחליט עבורנו? זה במילא לא משנה מבחינה קולינרית? טוב שם טוב משמן טוב? כל האפשרויות נכונות? סי-ים היא מסעדה תאילנדית חדשה שנפתחה ממש על שפת הים של תל אביב, במתחם הדולפינריום. הבנתם? "סיאם", השם הקודם של תאילנד, אבל גם Seeyam, סי-ים, יעני See את הים, לראות ים, כי המסעדה נמצאת בים. מי הגאון שחשב על השם הזה? אם תהיה כאן מדינת הלכה לפי בצלאל סמוטריץ', העונש על שמות גרועים, לפי תורתנו הקדושה והמקודשת, יהיה סקילה, נידוי הלכתי וחרם סנהדרין. מקובל? מקובל!
סי-ים היא לא רק מסעדה עם שם גרוע. הלוואי שזה היה נעצר שם. זו מסעדה לכאורה תאילנדית שמגישה סושי. נראה לי שאפשר להפסיק כאן. הנקודה הובהרה. הבנו עם מה יש לנו עסק. מקומות שמגישים סושי, כלומר גם סושי, כלומר בנוסף לתפריט הרגיל, כלומר, כאיזו חלטורת צד או מס שפתיים. ובכן, זה לא ממש רציני, רבותיי. אני לא מתכוון להסביר כאן מה זה סושי, מה נדרש כדי להכין אותו כהלכה ואין לי כוח למנות את כל פשעי הסושי לדורותיהם. אם נתחיל, לא נסיים לעולם. סי-ים היא מסעדת חוף שמנסה לטעון: אני לא שייכת למסורת ארוכת שנים של מסעדות חוף כושלות. אני משהו אחר לגמרי, טוב יותר. ועל זה יש לי מילה אחת לומר – סושי.
המסעדה, שמכנה את עצמה "מתחם" כי היום אתה לא יכול להיות "סתם" מסעדה, אתה חייב לתת ללקוחות תחושה קניונית, בולמוסית, צרכנית וקפיטליסטית, נמצאת היכן ששכן פעם הדולפינריום. מה לא עבר על הטריטוריה הזאת? היו שם מועדוני לילה, פיגוע טרור אחד, מאבקים נדלניים מכוערים שהסתיימו בניצחון הציבור, ומה עכשיו? סי-ים. כשהגענו, המלצר הנלהב יתר על המידה הצהיר בפנינו: "ברוכים הבאים לקונספט חדש בחוף תל אביב". עד עכשיו לא הבנתי מה הקונספט החדש. עוד מסעדה בינונית ומטה שמשקיפה אל עבר גלי הים המתנפצים? חשבתי שזה קונספט ישן. אחר כך המלצר הזהיר אותנו ש"יהיה קצת רועש כי יש ערב סלסה". רגע, לאן הגענו? לערב פנויים פנויות? ולבסוף, כשביקשנו להזמין "אגרול תאילנדי", המלצר הודיע בעצב: "אין אגרול כי זה מהמטבח היפני". עכשיו כבר הייתי מבולבל לגמרי. אגרול תאילנדי מהמטבח היפני, סלסה ברזילאית וחוף ים ישראלי. רק לי זה מזכיר את מערכון העולים החדשים של אריק איינשטיין ואורי זוהר, רק בגרסת פיוז'ן עילגת?
את האוכל התאילנדי שמגישים בסי-ים צריך לקחת במרכאות כפולות ומכופלות. הוא תאילנדי כמו שאני תאילנדי, הוא תאילנדי כמו "אוכל תאילנדי" שמוגש בקניונים ומזללות נודלס. הטעמים העזים אך המורכבים, החריפוּת האימתנית, כולם דפקו נפקדות. למנות יש נראוּת תאילנדית ובזה מסתיים העניין. מכיוון שזוהי מסעדת חוף, אני מניח שמי שהרכיב את התפריט נהג בזהירות מופרזת. שחס וחלילה לא יהיה חריף מדי, מתובל מדי, חזק מדי, עוצמתי מדי. הם הרי לא רוצים להבהיל את התיירים והילדים שלהם. אז בשביל מה פתחתם מסעדה תאילנדית? אם כבר ללכת על בטוח, יכולתם באותה מידה להקים דוכן של שניצלונים עם קטשופ ומיונז.
הזמנו אוכל. קיבלנו את כל המנות תוך חמש עד עשר דקות. אחרי דקה נוספת הגיע המלצר ושאל – "טעים לכם עד עכשיו?". אמאל'ה, למה מה עוד מצפה לנו? הופעה של קוסם? אולי הוא ישלוף את האגרול, נו, אתם יודעים מאיפה. הזמנו "נאם טוק" (58 שקלים) סלט של נתחי סינטה צרובה, בצל, נענע וכוסברה. או ליתר דיוק – סלט של בצל ונענע עם כמה פרוסות בודדות, סמליות, של בשר, עמוס ברוטב דגים. כשקיבלנו את המנה, המלצר הזהיר אותנו: "הפירורים הלבנים האלה למעלה? זו אבקת אורז טחונה". לא, באמת? היינו בטוחים שמדובר בקשקשים.
סלט הפפאיה (48 שקלים), כמו אותו נאם טוק, היה לא חריף, מתון, מאופק, חלוש, חלש ודיפלומטי; מנה של שרימפס על הגריל (110 שקלים) הגיעה בהבטחה אישית של המלצר שהשרימפס, שישה במספר, על ראשיהם ורגליהם, הם טריים לגמרי, אבל טעמם העמום העיד על כך שישנה סבירות גבוהה שמדובר בשרימפס קפואים ומופשרים; "גאי טוד טאקראי" (82 שקלים) היא מנה של חזה עוף צלוי, מוגש קר, משוח במשחת צ'ילי. דמיינו לעצמכם שאריות של עוף האתמול שהתחפשו למשהו אסייתי. בצד, קיבלנו סטיקי רייס (22 שקלים). שימו לב למחירו המופרז ושימו לב שלא מדובר היה בסטיקי רייס, אלא במין עוגה דביקה שהזכירה דייסת אורז של סבתא לא תאילנדית בעליל.
לקחנו גם מנה של פילה מוסר ים (108 שקלים) עטוף בעלה בננה. ניכר היה שהמלצר מאוד מתרגש מכך שהמנה הייתה עטופה בעלה בננה. הוא פתח את עלה הבננה בטקסיוּת השמורה לליל כלולותיה של נסיכת סיאם. הדג היה עשוי יתר על המידה – גם זה כישרון, להרוס לחלוטין דג מאודה בעלי בננה – ועטוף במשחת אגוזי קשיו ועלי תבלין, ארומטית, כהה, חומה, נתקעת בשיניים, די דוחה למראה. וגם כאן קיבלנו בצד דייסת אורז. תודה סבתאל'ה.
וכמובן שהיה גם סושי. היינו חייבים כדי להיווכח בעצמנו במלוא היקפה של החלטורה. רול "שרימפס אביבי" (78 שקלים) היה אמור לכלול שרימפס בטמפורה, מלפפון, אבוקדו, צ'ילי אדום, בזיליקום, חלפיניו ירוק, סרירצ'ה, מיקרו בזיליקום ומעטפת אננס, מנגו או מלון. גם לכם זה נשמע כמו גרסה קקופונית ללהיט של צביקה פיק? תנוח דעתכם. כמעט אף אחד מהמרכיבים הרבים שצוינו בתפריט לא נכללו במנה שהוגשה. לא מנגו ולא בננה ולא מלון ולא קינמון ולא סרירצ'ה. בסך הכל רול גרוע של שרימפס יבשושי ואבוקדו עם אורז לא עשוי כהלכה. בסי-ים מקפידים על שני אופנים להכנת אורז: או דייסה דביקה או קשה כמו אבן.
לקינוח, המלצר המליץ על מנה שהיא "הצגה" - טפיוקה (46 שקלים) בחלב קוקוס עם בננה צרובה, פרוסות מנגו ופתיתי קרח. אם זו הצגה, אני רוצה לבטל את המנוי שלי לתיאטרון בבקשה. גם עוגת שוקולד מאודה (42 שקלים) לא הייתה מאודה אלא אפויה וגם את ההצגה הזאת מומלץ לפספס, ממש כמו את סי-ים עצמה. ארוחה שהחלה במשחק מילים גרוע הסתיימה במחשבות נוגות אל מול קו החוף של תל אביב. האם אי פעם תקום מסעדת חוף נורמלית בעיר הזאת? במדינה הזאת?
סי-ים. ביץ' קלאב, הרברט סמואל 5, תל אביב. ראשון-שבת מ-12:00 ועד אחרון הלקוחות. לא כשר