משייה
במקום הראשון, מסעדת משייה של יוסי שטרית. מתוך הביקורת: "במסעדת משייה יוסי שטרית עושה מהלך יחסית מרחיק לכת: הוא לוקח את האוכל המרוקאי של אמא שלו, ומפרק לו את הצורה. על כל המשתמע מכך. אלה כבר לא אותם הסינרים ולא אותם הסירים. זה חזר בכל מנה ומנה שטעמנו. צלחות מהודרות, כמעט מפוסלות, והטעם? זבנג! בום! זו לא אמנותיות לשם אמנותיות. זה בישול אמיתי, כמו פעם. זו מודרנה מחופשת למסורת, או אולי להפך. מזרח תיכון חדש, באמא שלי".
משייה, מלון מנדלי, מנדלי מוכר ספרים 5, תל אביב-יפו. 03-7500999.
רולא
במקום השני, מסעדת רולא של מועין חלאבי ורולא דיב. מתוך הביקורת: "רולא מוחקת את הגבולות ששורטטו באופן מלאכותי בעידן הפוסט קולוניאליסטי. מבחינת רולא – כולנו שייכים למרחב העצום הזה שחולק למדינות אויבות, והמרחב העצום הזה שייך לנו. אבל בואו נתמקד באוכל, כי פרט לאידיאולוגיה, כאמור, רולא היא מסעדה מצוינת שמקיימת את האידאה שלשמה היא נוצרה. המסעדה עצמה בהחלט ממקמת את עצמה בליגה הגבוהה של המסעדות הערביות בישראל. פרט לקבב מושלם, אכלנו מנות מוצלחות, עצומות בגודלן, שמייצגות את המטבח הערבי המגוון ואינן מחולקות למנות ראשונות ועיקריות. ברולא, כל מנה היא עיקרית פלוס פלוס".
רולא. שדרות מוריה 11, חיפה. טלפון: 052-2273812.
דוק
במקום השלישי, מסעדת דוק של אסף ויותם דוקטור. מתוך הביקורת: "דוק היא קודם כל מסעדה מצוינת. זו מסעדה שהושקעו בה מחשבה ומחקר, לא מסעדה רנדומלית שנובעת מתוך גחמה או טרנד. היא ממפה עבור הסועד, באופן סקרני ומעמיק, את מה שקורה באדמה הזו. כאן המושג 'ארץ זבת חלב ודבש' קורם עור וגידים לנגד עיניך - זו לא סיסמה של דתיים לאומיים, זה מונח בצלחת. אם יש סיבה לגאווה ופטריוטיות אלה לא רק הניצחונות של דיוויד בלאט באן.בי.איי, זו גם המסעדה הזאת. השף והבעלים אסף דוקטור ממקסם כאן את חומרי הגלם המקומיים: מביא אותם מכל קצוות הארץ, מפשפש בחצר האחורית, נותן כבוד לחקלאות ולחקלאים (השמות שלהם מצוינים על לוח שמתנוסס בכניסה. זה לא גימיק ריק. זו מחווה יפה). דוקטור יצר בדוֹק תפריט מקורי שנמנע מקלישאות ים תיכוניות. הנה מסעדה שבאמת מגשימה את הצהרות הפתיחה שלה. אשכרה מסעדה ישראלית פר אקסלנס בריבוע".
דוק. אבן גבירול 8, תל אביב. טלפון: 03-6098118.
ברוט
במקום הרביעי, מסעדת ברוט של יאיר יוספי, אבירם כץ, בן רון ג'מה נווה, ועומר בן גל. מתוך הביקורת: "אוכל בסיסי, מופשט מכל קישוט מיותר. את השם הצרפתי ברוט, Brut, ניתן לקרוא בכמה דרכים, כולן נכונות במקרה הזה. זה גם ברוט, במובן של מחוספס וגולמי. גם Brute במובנו האנגלי – כלומר, חייתי וגס. וגם Brut כציון של דרגת השמפניה – יבש ולא מתוק. מרק הדגים שצוין למעלה מכיל את כל התכונות הללו. כששם של מסעדה מכיל בתוכו את הכוונות של מי שמבשלים במטבח – אתה יודע שהגעת למקום הנכון".
ברוט. נחלת בנימין 36 תל אביב. טלפון: 03-5102923.
סזרינה
במקום החמישי, מסעדת סזרינה של מאיר אדוני. מתוך הביקורת: "אדוני לוקח את הטעמים הים תיכוניים, המקומיים, הישראליים, הפלסטיניים, כל הקלישאות המשומשות האלה, ומעניק להם טיפול מסור, שבוקע החוצה כמו חיבוק אינטימי למישהו שהכרת כל החיים שלך, ופתאום הוא עושה כלפיך איזושהי מחווה רומנטית, שאתה לא יכול שלא להתאהב בו מחדש. המנות בסזרינה הן לא 'יפות'. למרות ריבוי המרכיבים, הן פשוטות וטעימות. כמה שהן טעימות. תחת הצירוף 'מטבח ישראלי חדש' צריכה להופיע תמונה של סזרינה. זו הגדרה מילונית של מה שקורה שם. טעמים של המקום, כולל כל החשודים המיידיים, בגימור של וילה בקיסריה".
סזרינה, מועדון הגולף, קיסריה. 04-6267000.
סנטה קתרינה
במקום השישי, מסעדת סנטה קתרינה של תומר אגאי. מתוך הביקורת: "סנטה קתרינה היא מסעדה עם אמירה קוהרנטית, שמבינה את מקומה, ומתוך אותה ים תיכוניוּת שהפכה לסטנדרט, היא בנתה תפריט נגיש וזול, שמצליח להיות גם מובן מאליו ולרגעים גם להתעלות מעל למובן מאליו. לשף תומר אגאי יש עוד איזו דרך לעשות עד שיגיע לדרגת חיים כהן, אבל סנטה קתרינה מסמנת אותו כדור המשך. צריך להיזהר מקשירת כתרים, אבל יש משהו בבישול השקול והבטוח בסנטה קתרינה, בהבנה של המקום, באי-קפיצה מעל לפופיק, בחוסר הרהבתנות, שמצביע על כישרון אמיתי".
סנטה קתרינה. על יד בית הכנסת הגדול, הר סיני 2, תל אביב.
>> לביקורת המלאה על סנטה קתרינה
אואזיס
במקום השביעי, מסעדת אואזיס של רימה אולברה. מתוך הביקורת: "את רוב המנות שמוגשות באואזיס לא תוכלו לדגום באף מסעדה בישראל. זו אמירה שעומדת בפני עצמה. אבל מקוריות היא לא המטרה, אלא רק אמצעי. גם במשכן החדש, רימה אולברה ממשיכה לבשל אוכל אישי, שלרגעים יש משהו כמעט פרוע, ובוודאי כמעט שחצני, באופן שבו הוא מרשה לעצמו להתפזר לך על הצלחת, באיזו חופשיות מתריסה שכזאת. אבל זאת המסעדה. זו השפית. יפה שהיא הצליחה לשמור על האופי הבלתי מעונב של אואזיס הקטנה גם במעבר לחלל גדול, רשמי ותובעני. ההצהרה של אואזיס היא עדיין הצהרה מאוד ברורה – היא אומרת לך 'טייק איט אור ליב איט'. אני מציע טו טייק איט. בשתי ידיים".
אואזיס, מונטיפיורי 17, תל אביב, 03-6206022.
נורמן
במקום השמיני, מסעדת נורמן של ברק אהרוני. מתוך הביקורת: "התפריט של נורמן הוא תפריט קצר, קר, מהודק, נטול בולשיט. מנות ישירות, לא הרפתקניות. מבוצעות במקצועיות חדה כתער. אין כאן קציפות למיניהן. הכוונה ברורה – בראסרי אירופי, ללא כחל וסרק. לבן, נקי ומבריק כמו אתר האינטרנט של המלון; כמו הכסאות והצלחות. הכל מאוד שקט ומאופק. לפעמים, השקט נשבר באמצעות נגיעות מדודות של מזרחיוּת – אסייתית, מזרח תיכונית. זו שבירה שמבוצעת לא כלהטוט אופנתי וולגרי, אלא מתוך רצון להרחיב את גבולות הקולוניה".
נורמן, מלון נורמן, נחמני 23-25, תל אביב. טלפון: 03-5435400.
עלה גפן
במקום התשיעי, מסעדת עלה גפן של עומר עילואן. מתוך הביקורת: "בסופו של דבר, עלה גפן מייצגת את הדילמה של החיים בישראל, וגם את הדילמה של החברה הערבית כולה: איך לשמור על המסורת ולנוע קדימה. זה אפשרי? בטוח. צריך להיות מולקולרי בשביל זה? בכלל לא בטוח. אבקות וקציפות לא יובילו אותנו למקום טוב יותר. אבל מהשילוב בין מסורת ומודרנה, בין המטבח של הבית למטבח הקוסמופוליטי – יכולים לצאת דברים נהדרים. כן, אני מדבר אלייך, פאייה גלילית. את האזרח הישראלי האולטימטיבי. את מטבח כל-אזרחיה. את העתיד. את ערבייה ומערבייה. את מושלמת".
עלה גפן, מתחם I-Way, צומת קרית אתא, טלפון: 04-6293746.
M25
במקום העשירי, מסעדת M25 של ירון קסטנבוים ויניב בר נור. מתוך הביקורת: "M25 היא מסעדה של מעט מאוד מילים. זה מקום ישיר, בלי גינונים וקישוטים, מה שאתה רואה זה מה שיש. מסעדת בשרים פר אקסלנס. התפריט תלוי על הקיר, והלקוחות מוזמנים אל הוויטרינה כדי לבחור את הנתחים שהם מזמינים. רואים את הטריות בעיניים. סטייק טוב מעיד על עצמו, והסטייק שאכלנו ב-M25 הוא מהטובים שניתן לדגום במדינה נטולת הסטייקים הטובים שהיא ישראל. לצדו, תפוח אדמה בתנור, חצוי לשניים, וצלחת קטנה עם טחינה טובה וסלט ירקות עם פלפל חריף. תענוג בסיסי ויוצא מן הכלל".
25M, מיט מרקט. סמטת הכרמל 30, תל אביב. טלפון: 052-6963632.