וידוי: מעולם לא צפיתי ב״MKR המטבח המנצח״. כן, כן, אני יודע שמדובר בחילול הקודש, פשע של ממש, חור גדול בהשכלה, בושה וחרפה. למה מי אתה שלא תצפה ב״MKR המטבח המנצח״? מה קרה? רותי ברודו לא מעניינת אותך? אוקיי, אוקיי, להירגע בבקשה. לא צפיתי. אצפה בעונה הבאה. נשבע.
ומכיוון שלא צפיתי, אין לי מושג מי השתתף ומי הגיע לרבע גמר או לגמר. מי זכה? אנא עארף. לדידי מדובר באנשים אלמוניים לגמרי. השמות שלהם לא אומרים לי כלום. לכן, כששמעתי על פופ-אפ משלוחים תאילנדי של נדב ודניאל, מיאנתי להתרשם. הוּ דה פאק איז נדב ודניאל? מסתבר שיש שניים כאלה, גבר ואישה. אם לא צפיתם בתוכנית כמוני, לא תבינו על מה המהומה. אבל מי שכן צפה, כנראה יודע במה מדובר. אנחנו חיים בישראל של המאה ה-21 ופליטי ריאליטי הם חלק בלתי נפרד מתרבות האוכל המקומית. תרצו או לא תרצו. לא תרצו? אף אחד לא שואל אתכם.
חייבים להודות שאין סיבה מוצדקת להתנשא על תכניות ריאליטי כמו ״מאסטר שף״, ״MKR המטבח המנצח״ או ״משחקי השף״. הן אחראיות לפופוליזציה של תחום האוכל ודיבור יתר, אבל גם להתנעה ודחיפה כלכלית של מסעדות, מזללות, אביזרי מטבח וחומרי גלם. לצד ליצנים וחובבנים – לא חשוב שמות – יצאו משם גם אנשים רציניים ומוכשרים שתרמו לקולינריה הישראלית. כך שאין צורך להיות יותר מדי סנובים.
לכן ניגשתי אל המשלוח של נדב ודניאל באמונה שלמה שמשהו טוב יכול לצאת ממנו. כן, החלטתי לא להיות סקפטי. אבל זה קצת מצחיק שהפופ-אפ הזה (חודש בלבד) נקרא על שמם הפרטי של השניים. ״נדב ודניאל״. כל כך גנרי ועם זאת – מריח מאגו-מאניה. כאילו, כולם צריכים לדעת במי מדובר? לא. ״נדב ודניאל״ זה כבר מותג קולינרי מבוסס? לא ממש. קצת צניעות בבקשה. ומה, אין לכם שמות משפחה? מה זו הפמיליאריות הדביקה הזאת? זה כמו שקוראים לאריק איינשטיין בשם הפרטי ״אריק״ או שלום חנוך בשם ״שלום״. מה אנחנו, חברים מבית הספר? שירתנו ביחד בגולני? אכלנו סלט פפאיה מאותו מסטינג?
הגיע השליח של וולט. תודה לאל, הוא לא ניסה לדרוס אותנו ולא ריסס אותנו בגז מדמיע, כמו שכמה שליחים של וולט עשו לאחרונה בהפגנות המחאה. המשלוח ממותג להפליא, בצבעים ורודים בהירים, קופסאות שמזהמות את הסביבה ואפילו מכתב אישי מהשניים (״אנחנו נרגשים״, ״אנחנו אוהבים״, ״אנחנו מאושרים״, ״תודה שבחרתם לטעום אותנו״). ״סיפור אהבה תאילנדי״ הם קוראים לזה. אולי די עם הקיטש? נדב ודניאל, כך למדתי מכתבות, הגיעו עד לגמר ״MKR המטבח המנצח״ דווקא בגלל שלא התפשרו על הטעמים החזקים והחריפים של המטבח התאילנדי. התוצאה ניכרת גם במשלוח הנ״ל. אין כאן ניסיון להתחבב או להתחנף. איט איז וואט איט איז.
תשמעו, שני החבר׳ה האלה ממש לא חובבנים. האמת שזה די מרשים. באים שניים פחות או יותר משום מקום ומצליחים להרים אופרציה פופ-אפית לעילא ולעילא שעומדת בסטנדרטים גבוהים של מסעדות ותיקות בתחום. יש פה ידע ברור, יש חלוקה של מנות לאזורים גיאוגרפים, יש יד טובה. כל הכבוד על זה. ועכשיו לאוכל.
זה מתחיל ב״ביף ג׳רקי תאילנדי״ (64 ש״ח) – נתחי פיקניה מיובשים ומטוגנים בשמן עמוק, מוגשים עם סלט של בזיליקום, כוסברה, נענע ועגבניה, ברוטב צ׳ילי אדום. בכלל, הצ׳ילי האדום התאילנדי מככב כאן בכל מנה ומנה. לא מוותרים על חריפוּת גם באופן שעשוי להרתיע חלק מהאנשים. המנה הזאת לא תזכיר לכם את הביף ג׳רקי האמריקאי הטיפוסי, לא מבחינת התיבול ולא מבחינת המרקם המסטיקי. מדובר באמת בהברקה. נתחי בשר בקר דקיקים, יחסית קשים ללעיסה, עם סלט טרי וחריף. אוכל רחוב מצפון-מזרח תאילנד (איסאן) במלוא תפארתו הפשוטה והגדולה.
זה ממשיך עם מנה הרבה פחות טובה מאותו אזור – ״חלת דג פריכה״ (58 ש״ח): נתחי דג פריכים שמטוגנים עד שהם הופכים למין שילוב שמנוני של ביסלי גריל והג׳יפה שמגרדים מתחתית הסיר. ביחד עם זה מגיע סלט קולרבי, סלרי, עלי חמציץ, קשיו ובוטנים, ברוטב דגים, ליים וסוכר דגים. הסלט הוא, ובכן, סלט, ואין דרך לחבר את מרכיביו השונים עם הדבר הפריך וחסר הטעם הזה שמגיע בצד.
המשכנו עם פאד קפאו (88 ש״ח) מהטובים שיצא לנו לאכול בגבולות 03, מדינת ישראל. בשר טלה בבישול ארוך, עלי קפאו, בזיליקום תאילנדי, שעועית ירוקה, שום, בצל, רוטב צדפות, ביצת עין כמובן, אורז לבן והרבה, הרבה חריף. וכדי להמשיך ולהזיע, בדרגה של ארבעה פלפלים חריפים, לקחנו תבשיל של עלי מורנינג גלורי (48 שח) מוקפצים בווק עם שום, רוטב פטריות, מחית פולי סויה מותססים והמון צ׳ילי. שתי מנות אש, תרתי משמע. בשביל מה לאכול אוכל תאילנדי אם לא להישרף? אז נשרפנו. גם סטיקי רייס בצד לא כיבה בקלות את השריפה, אחים, שריפה.
מאיזור המרכז (התאילנדי) הזמנו קארי צ׳ילי אדום (69 ש״ח) עם טופו; ו״קאו סוי צ'יקן״ (68 ש״ח). הקארי היה טוב מאוד, ארומטי, טעמים שנפתחים כמו מניפה ביום חם; אבל הקאו סוי צ'יקן היה הדבר האמיתי. מנה נפלאה שכל מסעדה תאילנדית מקומית היתה מתהדרת בה (ממש כמו במקרה של הביף ג׳רקי): זהו מרק קארי שבתוכו צפות אטריות ביצים תוצרת בית, נתחים של פרגית צלויה, טעמים עזים של למון גראס, הל וכורכום, ולמעלה – אטריות מטוגנות ופריכות (שכמובן מגיעות במיכל נפרד). זו מנה חכמה ומתוחכמת מבחינה טכנית, מרובדת טעמים ומרקמים. חותמת סופית לכך ש״נדב ודניאל״ הם אנשי מקצוע ולא עוד חוליה בשרשרת אינסופית של פליטי ריאליטי שבאים והולכים.
לקינוחים קוראים כאן ״פוצי מוצי״ והם יודעים על מה הם מדברים. קנולי בננה לוטי (42 ש״ח) היא מנה שלקחה את גלילי הקנולי האיטלקיים ומילאה אותם בטעמי הבננה לוטי התאילנדית: קרם בננה ושוקולד לבן מקורמל, קוקוס ואננס טרי; עוגת פנדן וקוקוס (42 ש״ח) היא עוגת ספוג, קרם פנדן (צמח בעל טעם ונילי), קרמבל יוגורט, קוקוס ולמון גראס. אם עד עכשיו החריף היה מאוד חריף, אז המתוק הוא מאוד מתוק. יותר מדי מתוק. אבל שאלה יהיו הצרות שלנו בחיים. המשלוח של נדב ודניאל מעיד על כישרון ויכולת. הפופ-אפ משלוחים זו סנונית ראשונה, מצוינת. אולי אחרי הקורונה, הם יעשו את המעשה המופרע, הלא הגיוני, חסר התועלת והתוחלת, הדי מטופש בסך הכל, וגם די מתבקש – ויפתחו מסעדה.
>> בשבוע שעבר הזמנו משלוח מקיטון
נדב ודניאל POP-UP. משלוחים. 077-9800510
