אחרי שנים של פוטנציאל לא ממומש, בתקופה האחרונה הפכה קריית אונו לאחד היעדים החמים ביותר של קבוצות מסעדנות ושפים שמחפשים להתפתח מחוץ לתל אביב. ההזדמנויות בה רבות, בטח בהשוואה לתל אביב שבה התחרות אכזרית. תושבי קריית אונו צמאים למקומות טובים לאכול ולשתות בהם, מבלי להצטרך לצלוח את הפקקים המתישים והארוכים בכל כיוון יציאה מהעיר. נציגויות כמו קיסו, האימפריה האסייתית היעילה מבית מסעדת סושי פו המוכרת, או מימי ונונו - הקומבינציה הפופולרית בין אוכל איטלקי לבית קפה וקונדיטוריה, שכבר כוללת שלל סניפים ברחבי הארץ - פועלות שם בהצלחה כבר תקופה. אז עכשיו הגיע גם הזמן של השפים להצטרף לחגיגה.
התוספת האחרונה להתפתחויות בעיר היא ג'ונז פיצה בר של השף מוטי טיטמן ושותפו בן רינג. השניים מפעילים זה שנים את מסעדת השף הנחשבת מלגו ומלבר בשדרות רוטשילד בתל אביב, ובשנים האחרונות מתפתחים לכיוונים נוספים רשמיים פחות כמו בר הג'ונז בשוק לוינסקי, שפועל בשעות הבוקר כסוסייטי קפה. בנוסף, בעוד כשלושה חודשים הם מתעתדים לפתוח מסעדה חדשה וקלאסית יותר במגדלי עזריאלי בתל אביב. בינתיים מרוכזים מרב המאמצים של השניים ביציאה מוצלחת מהעיר הגדולה, שם טיטמן כבר מוכר בקרב חובבי האוכל, ובניסיון להוכיח שאפשר לפתוח מקום מוקפד ומושקע, עם אוכל איכותי, גם בלב שכונת מגורים עתירת בנייני ענק בקריית אונו.
פיצה בר? חכו שתנסו את הפסטות
השם ג'ונז פיצה בר מעט מטעה, ולוקח לכיוונים של מסעדת פיצה משפחתית חסרת גינונים. המציאות בפועל מכוונת יותר גבוה, עם תפריט יינות וקוקטיילים רציני שנבנה לפי הספר עם קלאסיקות כמו מרטיני, נגרוני ומוסקו מיול, וכמויות מסקרנות של בקבוקי וויסקי מיוחדים שמעטרים את הקירות. בתפריט האוכל הפיצה אומנם קיימת ודומיננטית, אבל יש בו הרבה מעבר לכך - למשל פסטות, מנות ראשונות מושקעות ומנות פתיחה קטנות ומהנות שאם לא מחפשים ארוחת ערב מלאה אפשר להסתפק בהן, בשילוב עם כמה משקאות. גם האווירה במקום אלגנטית הרבה מעבר למה שמצפים ממה שמוגדר כפיצה בר, עם בר שיש מרשים וחלל פנימי מעוצב. בחלק החיצוני, שהוא גם הגדול מביניהם, האווירה משוחררת יותר, ומתאימה במהותה לשולחנות משפחתיים גדולים ולמראות של ילדים מתרוצצים.
כיאה למקום שרוצה שסועדיו יתנסו באגף האלכוהול הרחב, הפתיחים כאן כוללים מבחר שהולך טוב מאוד לצד משקה - כמו פיצוחים חריפים, פוקצ'ה שמנמנה, שרימפס פיקנטי בחמאת עגבניות ופלפלים חריפים ואריסה. אנחנו התחלנו עם הפיצוחים - צלחת ובה מבחר אגוזים קלויים ומתובלים (14 שקלים), שכיאה לז'אנר היו ממכרים בצורה קשה (בגדול אפשר לסגור ערב רק על כמה צלחות כאלה עם משקאות טובים לידם); ופלפלי פדרון קלויים שהוגשו עם גבינת פטה ואורוגולה (38 שקלים) - מנת בר חביבה שנעשתה היטב ואין הרבה מה להרחיב עליה.
המנות הראשונות כאן אולי לא מאתגרות רעיונית, אבל הן בהחלט קולעות למטרה של משהו שיקסום לכל אחד מבני המשפחה; מטרטר טונה בוויניגרט הדרים ופאקוס, דרך סלט קיסר קלאסי עם קרוטונים ופרמזן או עגבניות שרי עם מוצרלה, בזיליקום וסחוג ירוק, ועד קורנביף ביתי עם כרוב כבוש ורוקט. אנחנו רצינו לדגום דווקא מאגף הירקות ולהזמין בטטה לבנה בציר עוף חום עם סחוג ויוגורט ואספרגוס במעטפה עם תרד, גרמולטה ופרמזן (56 שקלים). הבטטה, שהייתה המפתה מבין שתי המנות, נעדרה באותו יום מהתפריט. הסתפקנו באספרגוס שהוגש בכמות נאה ביחס למחירו על נייר האפייה שבתוכו נאפה. החלק הטעים ביותר במנה היה דווקא התרד, שזכה ליהנות ממיצי הבישול במעטפה וגם מהגרמולטה הטעימה, והיה לח ועסיסי בשילוב עם הפרמזן. חבל שלא היה יותר ממנו.
המשכנו לשתי מנות שהתגלו כטובות ביותר בארוחה, ללא צל של ספק. אומנם המקום נקרא ג'ונז פיצה בר, אבל אם אתם מגיעים הנה, דווקא הפסטות הן אלה שאסור לכם לפספס. התפריט כולל כרגע ארבע מנות פסטה שונות וספיישל; אנחנו היינו רק שניים, אבל התחשק לנו לטעום מכל אחת ואחת מהן. התלבטנו ארוכות בין ספגטי בר ים וויניגרט צלפים, ארביאטה עם עגבניות ובזיליקום, טליאטלה קצ'יו פפה ואנילוטי דלעת. ואז המלצר הצהיר שיש גם ספיישל של כיסוני שפונדרה בציר בקר ומנגולד (86 שקלים) והכריע את הכף. הזמנו אותם ואת כיסוני הדלעת (82 שקלים), כי לא הצלחנו להתאפק.
שתי מנות הכיסונים היו נהדרות, כל אחת בצורה אחרת לגמרי. בתור התחלה, בצק הפסטה שמוכן במקום הוא מצוין, גמיש, עדין ובעל נגיסה טובה, בצק פסטה של מישהו שיודע את מלאכתו. האנילוטי היו בגודל מהנה במיוחד, לא קטנים מדי ולא גדולים, ומולאו במלית דלעת מתוקה ומתמסרת. הכיסונים דמויי הסוכריות הוקפצו קלות ברוטב ארומטי של חמאת מרווה נעימה עם מעט מנגולד והתוצאה הייתה כיסונים צמחוניים משובחים, שאולי לא מפתיע למצוא במסעדות שף בתל אביב אבל בהחלט לא שגרתי לאכול במסעדה שכונתית ולא יומרנית.
הטורטליני עם השפונדרה היו שונים בתכלית וטובים לא פחות. כיסונים גדולים יותר, ממולאים בבשר שבושל ארוכות עד שהתפרק לכדי תערובת מלאת טעמים אך בד בבד גם עסיסית. והכי חשוב: הכיסונים שכשכו בציר כל כך טעים, שהוא שימש לאחר מכן כמטבל לקצוות הפיצה. הוא היה כל כך עמוק ומצוין שהיה אפשר גם להמשיך ולשתות אותו בכף. אם היה לנו עוד מקום אין ספק שהיינו מזמינים עוד מנת פסטה, אחרי הדגימה הכל כך מוצלחת של שתי מנות הכיסונים הללו.
פיצה סבבה
מכיוון שבכל זאת מדובר בפיצה בר, לא יכולנו שלא לנסות לפחות פיצה אחת. באופן כללי, כשיושבים על הבר ומביטים במטבח אין רגע שלא רואים בו את אחד מאנשי הצוות פותח בצק פיצה במיומנות. הפיצות יוצאות ללא הרף מהתנור, וההיצע שלהן רחב וכולל עשרה סוגים. חציין פיצות אדומות וחציין לבנות, חלקן שגרתיות ומתאימות גם לילדים הרבים שמגיעים לכאן עם המשפחה וחלקן מאתגרות יותר ונועדו למבוגרים שמחפשים תחכום באוכל. תמצאו פה בין השאר פיצה עם תפוחי אדמה וגאודה עיזים, פיצה עם בשמל, מוצרלה, תירס וחלפיניו, פיצה מרינרה ופיצה פפרוני עם אריסה. אנחנו הלכנו על המלכה האם - המרגריטה הקלאסית (66 שקלים).
קשה לטעות עם פיצה, בטח ובטח כשאתה שף מנוסה. הפיצות של טיטמן מוגשות כבר כשלוש שנים בבר הג'ונז בשוק לוינסקי בתל אביב, וזכו בחיבתם של הבליינים שמגיעים לבר בשביל קוקטייל מעולה וממשיכים את הערב עם פיצת פפרוני מעט חריפה - כך שלא מדובר בתחום שבו השף חסר ניסיון, להפך. אבל בקריית אונו טיטמן בהחלט הרחיב את היריעה. מדובר בבצק פיצה טוב וקליל, עם שוליים אווריריים וחלק פנימי דקיק. זאת פיצה מהנה שממש לא מנסה להמציא את הגלגל, או להתחרות על תואר הפיצה הכי טובה בארץ. פשוט סבבה של פיצה עם רוטב טעים, שניכר שמשתמשים בה בחומרי גלם טובים ומעבר לזה לא באמת צריך כלום (כאמור, חוץ מהציר המצוין של הטורטליני כדי לטבול בו את הקצוות).
תפריט הקינוחים כולל כרגע רק שלוש אופציות: טירמיסו, טארט דבש וקרמו שוקולד וקצפת. ביום שביקרנו במסעדה החליף קראק פאי (42 שקלים) את טארט הדבש. הוא הוגש עם קצפת לא ממותקת והבעייתיות שלו הורגשה דווקא בתחתית הבצק, שהייתה קשיחה מעט יתר על המידה. הליבה הייתה טובה אם כי מעט מתוקה מדי, כרגיל כמעט תמיד בקראק פאי. בעוד שיתר אגפי התפריט בג'ונז פיצה בר כבר נראים משופשפים לגמרי ותחת שליטה, באגף הקינוחים אולי כדאי לתת עוד קצת עבודה.
בול פגיעה
יש מקומות רבים בארץ שהם יעד לנסוע אליו במיוחד. כל המהות של ג'ונז פיצה בר היא לא להיות כזה. זהו מקום שנועד לשרת נאמנה את תושבי האזור, לענות על הצורך של מי שחי ועובד בסביבה במסעדה טובה או בבר איכותי, עם אוכל שחתום עליו אחד מהשפים המבטיחים בארץ. שף שבניגוד לחלק מעמיתיו גם באמת נמצא במקום, לפחות בתקופת הפתיחה הארוכה והסוחטת, ומעוניין לשבות את ליבו של הקהל המקומי באמצעות עבודה קשה וצלחות שיוצאות מהמטבח בעקביות, לצד שירות טוב שהוא לא פחות משמעותי כאן מעבודת המטבח. כמסעדה שכונתית מוקפדת, שכל מי שגר מחוץ לתל אביב העמוסה היה שמח לקבל בלב שכונת המגורים שלו, ג'ונז פיצה בר הוא בול פגיעה.
ג'ונז פיצה בר. שלמה המלך 2, קריית אונו. שעות פעילות: כל השבוע מ-18:00 ועד אחרון הלקוחות