"האגדה מספרת כי בכיכר חבויה ושקטה, בסמטאות לב העיר ת"א, שוכנת לה מסעדה קסומה העונה לשם סקוטי ופאץ'". זה התיאור הפסטורלי שמופיע באתר האינטרנט של מסעדה חדשה. עוד מסעדה חדשה שנפתחה. האמת היא, ובכן, קצת פחות קסומה: סקוטי ופאץ' (שם באמת נוראי) היא ביסטרו לא יומרני שממוקם בליבו של פרויקט מגורים יוקרתי שנבנה על חורבות שוק בצלאל, בואכה רחוב קינג ג'ורג' המג'ויף ושאריות השוק שנותרו בסביבה כמו גוויות מהלכות. הפרויקט עצמו – מכוער טילים. סלאמז לעשירים, בנייני קובייה נטולי שאר רוח, מגושמים, אחידי צורה, מנותקים מהמרחב שבו הם נבנו, בולטים כמו פצע מדמם, עשוי בטון. בערב, רוב החלונות חשוכים. זוהי עוד שכונת רפאים של משקיעי נדל"ן. התחושה היא סטרילית, לא נעימה ולא ידידותית. כאילו שנקלעת לסיוט עתידני ודיסטופי: בני האדם אינם, יש רק עוד ועוד פרויקטים יוקרתיים, עוד ועוד בניינים ומגדלים לא מאוכלסים, צומחים כמו גידולים סרטניים, מסתירים את השמיים, מכסים את האדמה בדֶק עץ בורגני, טפיפות רגליים של רוחות רפאים קטנטנות נשמעות, טיק טק טיק טק. אין קול ואין עונה. רק הבניינים, עם פיצוצייה אחת פתוחה, סניף של קופת חולים וגן ילדים, כמו משחק להרכבה של חברת לגו. אתה מרכיב ומרכיב, ושום דבר אמיתי לא יוצא מזה.
ואז אתה נכנס פנימה, לתוך המסעדה, ואתה שוכח מהכל. שוכח מפרויקטי נדל"ן מכוערים, שוכח מהלגו. איזו מסעדה חביבה היא סקוטי ופאץ', וכמה חסרות כמותה במציאות של מאבקי קיום קולינריים, ניסיונות לשרוד כנגד כל הסיכויים, להמציא את הגלגל כשלא צריך להמציא אותו, להתעסק בכל המסביב ולפספס את הנקודה. בסקוטי ופאץ' הנקודה מאוד ברורה. מגישים שם אוכל כהווייתו, עם נטייה צרפתית קלה, אולי כהומאז' למשקיעי הנדל"ן בדירות הרפאים שמקיפות את המסעדה. יש כאן מנות שתוכלו למצוא בכל בית קפה משודרג – חזה עוף, סלמון משוקץ, המבורגר, פסטות למיניהן – אבל בהבדל עקרוני אחד: האוכל עשוי טוב, המנות גדולות (כמו שישראלים אוהבים!), המחירים נוחים כמעט עד כדי תמיהה, האווירה במסעדה נעימה, אנטיתזה למה שקורה בחוץ. סקוטי ופאץ' הוא ביסטרו שהצליח להתגבר על התחושה האורבנית המלאכותית שהיא פועל יוצא של בולמוס הבנייה התל אביבי. זו לא ישות פיקטיבית שמישהו ניסה בכוח לקומם מתוך ההריסות של תל אביב הישנה, על חורבותיהם של דוכני הפלאפל של שוק בצלאל ששכנו ממש באותו מקום, במשך עשרות שנים, השם יקום דמם. זו מסעדה שתוך חודש-חודשיים הצליחה ליצר לעצמה אופי ויופי (של אוכל).
העניינים בסקוטי ופאץ' מאוד פשוטים, ואין צורך לסבך את זה יותר מדי. שתי מנות ראשונות: פרוסות סינטה בגריל (46 שקלים) ברוטב יין אדום ובלסמי על גבי סלט של עשבי תיבול. פרוסות הסינטה היו מעט יבשושיות מדי, הרוטב מתקתק אך לא עד כדי בחילה, הסלט מרענן; רביולי (47 שקלים) במילוי ריקוטה, פורצ'יני וצנוברים ברוטב חמאה ומרווה. שישה כיסונים, מעט עשויים יתר על המידה, בצק דקיק. טעמים ברורים. קצת סתמיים? אולי.
העיקריות היו מעולות: כבדי ברווזים (58 שקלים) ורדרדים, מוגשים על פירה חמאתי; צלי בקר (83 שקלים) ברוטב יין אדום עם בצלצלי פנינה, בוק צ׳וי ופירה; שתי מנות חורפיות, כבדות. לכבדי הברווז יש טעם עדין יותר מכבדי העוף הפופולריים. בחירה טובה. הצלי נחתך לפרוסות, לא נימוח מדי, עשוי מושלם. אלה מנות ביסטרו במלוא מובן המילה, במלוא הכוונה ובמלוא הביצוע.
הקינוח – ברד פודינג (36 שקלים) של קרואסון חמאה ובננה עם גלידת טונקה – היה מענג, קר וחם, חם וקר. התיאור שלו מדבר בעד עצמו. הנה לכם אמת בפרסום.
חזרנו לארוחה שנייה, שהייתה יציבה כמו הראשונה. לא בישול גדול, לא בישול קטן. בישול כמות שהוא. לראשונות, לקחנו קרפצ'יו סינטה (47 שקלים) שהוגש עם בגט תעשייתי, משום מה נצרב קלות וסבל מעודף של לימון; פטה כבד ברווז (42 שקלים) היה מצוין: פטה כפרי, מחוספס, עשיר, שומני, מוגש עם קונפיטורת תפוזים וצ'ילי וחלה קלויה. קלאסיקה שבקלאסיקה.
בעיקריות, החלטנו ללכת על הדבר הכי מובן מאליו, כדי לבדוק אם גם המובן מאליו יכול להצטיין בבנאליות עשויה היטב. ובכן, כן. המבורגר (62 שקלים). רק המילה הזאת כבר יצאה מכל החורים, אבל הלחמנייה טרייה, הבשר טוב, ללא תיבול מיותר, עשוי מדיום, עסיסי, בצד – תפוחי אדמה קטנטנים, צלויים בתנור. וחוץ מזה? אין חוץ מזה. זה מה שזה וזה לא רע בכלל.
העיקרית השנייה הייתה פנה פילה בקר (64 שקלים) – פסטה קנויה, נגיסה, עם חתיכות מכובדות של פילה בקר עסיסי, ברוטב של עגבניות טריות, עגבניות מיובשות, זיתי קלמטה, פטרוזיליה, קצת שמנת מתוקה. טעמים מעט ים תיכוניים. רוצים פסטה שתשנה את חייכם? אל תזמינו את הפסטה הזאת. רוצים פסטה טובה שתגרום לכם להנאה מתונה? הנה לכם.
הקינוח היה מז'אנר קינוחי חלונות הראווה: מוס שוקולד (38 שקלים) לכאורה מריר, אבל ממש לא, מוגש בתצורה של קרמבו, עטוף בשוקולד לבן, עם טופי מלוח ועוד תצורות שוקולדיות פריכות, ובצד – גלידת חמאת בוטנים. בקיצור, שטויות. אבל סקוטי ופאץ' (קשה לי לחזור על השם הזה) היא ההיפך משטויות. מסעדה הגונה והוגנת, שמגישה אוכל סביר וטוב בלב ליבה של תל אביב החדשה והמתחדשת, שמנסה לצקת קצת רוח בתוך החומר. סקוטי ופאץ' היא רוח. אני לא יודע אם היא תוכל להציל את הפרויקט המכוער הזה שבתוכו היא פועלת, אבל בינתיים היא מצילה את עצמה מהגורל שצפוי למסעדות מסוגה. היא לא בינונית ולא מיותרת. יש לה זכות קיום, ואני לא יכול לחשוב על מחמאה יותר טובה ומתאימה מזו.
>> בשבוע שעבר המבקר אכל במסעדת נומי
סקוטי ופאץ'. מכבי 2, תל אביב. טלפון: 03-7566165. לא כשר