יש מסעדות שרק נפתחות והן כבר נשמעות כמו בדיחה גרועה. נו, אז רוצים לשמוע בדיחה גרועה? כמה שותפים ישראלים פותחים מסעדת סושי בפולין ואחרי כמה שנים הם פותחים סניף של הסושייה הפולנית בתל אביב. מצחיק? לא בטוח. בהודעות יחסי הציבור מודיעים בפומפוזיות על ״רשת סושיות מאירופה... אחת מרשתות הסושי היוקרתיות בעולם״. שימו לב לסיבוב שנעשה כאן. הישראלים היו צריכים לנסוע עד פולין כדי לחזור לישראל בתור הופה, הופה, בשורה חדשה מאירופה. פרובינציאלי? זאת מילה בפולנית או ביפנית?
בשלב הזה אני אמור לשים על השולחן את כל הדחקות המקובלות שנקשרו בשמו של האוכל הפולני והיהודי-פולני, נכון? האמת שקשה להתאפק. קרופניק, פירוגי, קפוסטה, כרוב ממולא, בלינצ׳ס ודיכאון קיומי. אוכל אפור, חום, כבד ולא מתוחכם. שנדבר על גפילטע פיש? למה לא. אנחנו במסעדת סושי פולנית. גפילטע זה הדבר המתוק עם הגזר מלמעלה. בעצם, סוג של ניגירי, אם חושבים על זה ככה. ניגירי אשכנזי.
סושי זושי היא סושייה אשכנזית ברמה הזאת שהיא מזכירה סלט פירות שמוגש בתוך קערת חרסינה מפוארת בבית של הדודה הפולניה הגנרית. זה לא רק שהמנות שמוגשות בסושי זושי הן נורא מתוקות. כמעט מיותר לציין זאת. הרי זה הסטנדרט של האוכל האסייתי בישראל. מתוק כמו צביטה בלחי. משום מה, בתפריט של סושי זושי יש יותר סוגים של פירות מאשר סוגים של דגים. תוכלו למצוא שם תפוזים, אשכוליות, תפוחים, גרגרי רימונים ומנגו. אם תערבבו הכל ביחד, ייצא לכם סלט פירות לתפארת. ובנפרד? אני עדיין מנסה להבין למה אכלתי סלט שרימפס בתוך תפוז.
התפריט של סושי זושי מגיע רכוב על גבי אייפד. המלצרית הניחה את המכשירים לפנינו. הם היו מטונפים בטביעות אצבעות של לקוחות אחרים. אם הייתי סובל מפחד מחיידקים, זה היה הרגע שבו הייתי לוקח את המעיל שלי ובורח הביתה. אייפד זה גימיק טכנולוגי גרוע. קשה לדפדף בו וכשהוא מלוכלך - זה מלחיץ כפליים. מזל שהתחסנתי.
סושי זושי לא מציעה משהו שלא הכרנו קודם. על הקו בין פולין וישראל לא תמצאו את יפן, זה בטוח. אלה אפילו לא גרסאות כיסוי. זה השטיק הוולגרי הרגיל. להעמיס ולהמאיס. חומרי גלם משובחים? לא. דגים טריים? לא ממש. סוגי דגים לא קלישאתיים? לא ולא. טונה וסלמון מאיכות ירודה? כן, כן וכן. אבל העיקר שיש אייפדים מטונפים.
נתחיל באותו סלט שרימפס שמוגש בתוך תפוז (64 שקלים). מה לעזאזל הלך שם? שרימפס קצוצים שהמלצר הבטיח שהם טריים-טריים, מעורבבים בחלקיקי אבוקדו, ביצי טוביקו, ספייסי מיונז ורוטב מתוק חריף שמורכב מסוכר, ג׳ינג׳ר ופפריקה, וכל זה מוגש בתפוז חצוי, כשבצד - עוד כמה פלחי תפוזים לקישוט, ומלמעלה - עלעלי מיקרו מיותרים ומעצבנים (הם יחזרו בכל המנות, ללא יוצא מן הכלל). עכשיו, אם הייתם מעמידים אותי בפני בחינה עיוורת, בחיים, אבל בחיים, לא הייתי מזהה שמדובר בשרימפס. בטח שלא שרימפס טריים. מדובר בחלקיקים צמיגיים, אבל לך תדע מה זה בדיוק. באותה מידה, אלה יכלו להיות חתיכות גומי תעשייתי או אצבעות קטועות של בובת בארבי, עטופות במיונז וסירופ סוכר.
המנה הבאה היתה ״סקאלופ טאבולה״ (65 שקלים) - שלוש צדפות מסוג ״סנט ג׳ייקוב״, קפואות ומופשרות, ברוטב ״טאבולה״, כפי שהכריז האייפד. טאבולה? סלט טאבולה? נדמה לי שהוא התכוון לרוטב ״תטבילה״ הפופולרי בחומוסיות - מיץ לימון ופלפלים חריפים, וכאן הוסיפו גם סויה. בסך הכל, מנה סבירה עם שגיאת כתיב מטופשת.
סביצ׳ה טונה (47 שקלים) היא עוד מנת סלט פירות: נתחי טונה שנחתכו בצורה רשלנית לחלוטין, חלק לרצועות, חלק לקוביות, חלק לצורות גיאומטריות לא מזוהות, מעורבבים במיץ לימון, מנגו, אשכולית אדומה, אבוקדו, פטרוזיליה, כוסברה ובצל סגול, ברוטב פלפלים פיקנטי, אהי אמרילו פרואני (ולא ״אג׳י״ כפי שכתוב באייפד). ומה בסופו של דבר? מתחת לכל הבלגן הזה, מסתתרת טונה גרועה שנחתכה על ידי טבח שאין לו כבוד למקצוע שלו.
והגענו למחלקת הסושי והמאקי. נמנענו מראש להזמין מנות עם גבינת פילדלפיה, אוקיי? לפעמים צריך לשים גבולות בחיים. מהמיונז לא הצלחנו להתחמק. קליפורניה רול (62 שקלים) של ספייסי טונה מגיע עם אותו ממרח משוקץ, עטוף בטונה צרובה, שוב, באיכות ירודה, נטולת טעם כמעט לחלוטין, אבל כמו שהשם ״קליפורניה״ הוא לא יפני, אין כאן מה לצפות למחויבות כלפי הדבר האמיתי. בסך הכל, זה רול מאקי בנוסח עדות ג׳פניקה. שמתם לב שזה נהפך לשם גנרי לסושי גרוע? גם כשלא תהיה יותר ג׳פניקה, יהיה שם הגנאי.
מאקי צלופח (72 שקלים) מגיע כשהוא עטוף בדג ילו-טייל, עם זילוף של מיונז ופלח של ליים מלמעלה (אמרנו סלט פירות? אמרנו). גם כאן, דגים לא טריים בהכרח, אורז סושי עשוי בחוסר מקצועיות, מתפזר, נטול החמצמצות העדינה האופיינית, המרומזת. אתה בולע את הסושי הזה כמו שבולעים בשורות רעות.
למנה עיקרית הזמנו ברווז בטמפורה (80 שקלים) - חזה ברווז שטוגן בטמפורה עד שהתייבש, בדבק של סויה ותפוזים. סליחה, רוטב, ״מוגש בליווי פירות חתוכים״, כך נכתב באייפד, כאילו שמדובר בחתונה באולמי בונבוניירה. בפועל, היו שם פרוסות של תפוח, קליפות (??) תפוזים וגרגרי רימונים. סלט פירות? אסון פירות.
דווקא אחרי כל הפירות האלה, קיבלנו קינוח לא רע בכלל. כדורי מוצ׳י (38 שקלים) - בצק אורז עמילני שעוטף גלידת תות, קוקוס ומאצ׳ה. גלידה סבירה בהחלט, רק חבל שהצלחת הוצפה בעוד פירות! עוד גרגרי רימונים! פירות יער! דראגון פרוט! ממש אלברט פירות. רבותיי, בשביל פירות לא צריך להגיע מפולין. גם לא בשביל סושי. יכולתם להישאר בפולין. בעצם תחזרו לפולין. אומרים שיותר נעים שם בקיץ.
סושי זושי. הרצל 2, תל אביב. שעות פעילות: א'-שבת בשעות 12:00-00:00. לא כשר