אנחנו חיים בתקופה של פוליטיקלי קורקט. זה לא חדש, וזו תופעה שרק הולכת, מתגברת ומחריפה. כל מילה צריכה להישקל בכובד ראש ולכל משפט יש פוטנציאל לפגוע במישהו, איפשהו, מתישהו. לכן עדיף לשתוק ולא להסתבך. הפוליטיקלי קורקט משתלט על כל אספקט של החיים המודרניים - שפה, תרבות וגם אוכל כמובן. הטבעונות מבקשת למשטר את הרגלי האכילה, כמו שהפוליטיקלי קורקט ממשטר את הרגלי הדיבור. הצלחת הפכה להיות טריטוריה של מאבק בין ערכי מוסר שמתנגשים זה בזה. אמרת משהו לא במקום? אתה אויב האנושות. אכלת סטייק מדמם? מגיע לך מאסר עולם ללא אפשרות חנינה!
מול מציאות כזאת, קמים אנשים כמו דונלד טראמפ, שמייצגים ציבור שלהם, מיליוני אנשים ברחבי ארה"ב והעולם שמאסו בשלטון הפוליטיקלי קורקט ויש להם "פה גדול". הם לא מתביישים בשום דבר ולא דופקים חשבון. אין להם בעיה להעליב, להיות גסי רוח, מיזוגנים, שונאי זרים ושונאי אדם. הם מבקשים להחזיר לעצמם את השליטה בשפה ובתרבות. להפסיק להיות רגישים. לעשות ולהגיד מה שבא להם. זו תופעה גברית בעיקרה, כי גברים לבנים מרגישים שהם מאבדים שליטה. טראמפ זה ההיפך של הפוליטיקלי קורקט, והאמת היא שקשה להחליט מה יותר גרוע. כנראה שטראמפ.
ובאוכל, הטבעונות מעוררת את הצורך ללכת לקיצוניות השנייה - להתנגד לשלטון הטופו, לערער על הדיקטטורה של חסידי המזון הבריא עם כל אובססיית הדגנים המלאים, הירקות האורגניים והסופר פוד. בקיצור, טוענים המתנגדים - תנו לנו להיות חזירים ואל תתערבו לנו בחיים. רוצים הוכחות? לכו לאינסטגרם. אלפי סרטונים ותמונות מוכיחים את הטענה: יש ציבור שלם שלא מתחשב בנימוקים של מוסר ובריאות. הם בולסים המבורגרים עם גבינת צ'דר במשקל כולל של תינוק בן שנה, פיצה עם כל התוספות, מלאה בעוד בתוספות, עם אקסטרה גבינה מלמעלה, רוטב חריף, ברביקיו שטובל במיצים של עוד ברביקיו, חטיפים מטוגנים בשמן עמוק ומצופים בבייקון, טוסטים עם חמאת בוטנים, ומק אנד צ'יז עטוף בלחם לבן ששוחה בחמאה מזוקקת עם ריבת תותים ורוטב שוקולד עם פצפוצי מרשמלו - הכל נוטף ושמנוני, פורנו של אוכל טראשי, רווי בכולסטרול ונוטף שומן. כמו שטראמפ אומר מה שבא לו - הם אוכלים מה שבא להם, ובהגזמה. זה הכי חשוב - להגזים כמה שיותר. זה חלק מהאתוס האמריקאי - הגזמה כסממן של חירות אישית. לאדם יש את הזכות לדבר, לשאת נשק ולזלול אוכל מטוגן, והם לא יוותרו על הזכות הזאת גם אם המשמעות היא למות מהתקף לב או פקקת עורקים. זכותם להרוג את עצמם בכל אמצעי אפשרי.
הישראלים, כידוע, הם המעתיקנים הגדולים בעולם, ואם אפשר לחקות את הדברים הכי גרועים ודוחים - למה לא בעצם? אנחנו לוקחים מאמריקה את מה שהקפיטליזם מכתיב לנו. כמו גדוד של עכברושים שרוקד לצלילי החליל הגדול ביותר בעולם. הנה דוגמא מייצגת ממש מהחודש האחרון: מסעדת גורדוס בחולון. שלא תבינו לא נכון - זו לא ממש מסעדה. זה חלק מתגובת הנגד האמריקאית מול הטבעונות, אנשי האוכל הבריא והפוליטיקלי קורקט. זה ייבוא של אופנת ההגזמה לישראל. אידיאולוגיה של טעם רע שנחתה בלב חולון. להגיד לכם שזה מה שהיה חסר לנו? ממש לא. אבל זו רוח הזמן - להתחזר, להתבהם (אני מתנצל בפני הבהמות. אתן טובות יותר מבני האדם), לבלוס, לטרוף ולתקוע. גורדוס מתגאה בכך שהיא מגישה אוכל "מושחת". זו מזללת המבורגרים שדוגלת בכמה שיותר. מקסימליזם מופרך לתפארת ארצות הברית והלייקים באינסטגרם. זה לא מקום שבאים אליו כדי לאכול בקטן או באלגנטי. כאן דוחפים לתוך הפה מכל הבא ליד. אפשר להקיא בשירותים.
זה מוסרי? לא. זה בריא? ממש לא. זה אסתטי? גם לא. זה מגניב? זה סקסי? זה מצחיק? לא אותי. תסלחו לי על הכבדות, אבל בתקופה שבה מכירים בנזקי תעשיית הבשר, עדיף לאכול בשר באופן מדוד ומינימלי - רק בשר טוב, שמגודל בצורה הומנית ככל האפשר, ולא פחות חשוב - טעים. זהו ערך שלעיתים נוגד את העמדה המוסרית אבל הוא עומד בפני עצמו. אם כבר לאכול בשר, אז כזה שיענג את החיך ויזכה לכבוד שמגיע לו. אם אתם רוצים לאכול בשר גרוע, עדיף כבר שתלקקו את המדרכה ברחוב. המדרכה לא סובלת, והיא לא פחות טעימה מבשר שעבר התעללות - כשהיה חי וגם אחרי שמת.
גורדוס עסוקה יותר בהגזמה מאשר בטעם עצמו. קודם כל להעמיס כמו משוגעים, ורק אחר כך להתחשב בבלוטות הטעם האומללות. גורדוס היא משאית זבל - מלשון ג'אנק פוד - שנוסעת לשום מקום. אצל האמריקאים תרבות ההגזמה היא חלק משמעותי מהמסורת הקולינרית - הם יודעים גם להגזים וגם לעשות את זה טעים. לא צריך כישרון מיוחד בשביל זה: שומן, סוכר ובשר עושים טוב מאוד את העבודה, ועובדים על החושים הכי בסיסייים שלנו. אבל בגורדוס לקחו רק את ההגזמה והדימוי שלה - מעמיסים ומעמיסים עד שהמגדל מתמוטט לך מול הפרצוף.
פתחנו עם "ימבה" (69 ש״ח). ככה קוראים לזה. למי שכתב את התפריט של גורדוס יש הומור של מילואימניקים או טינאייג'רים חרמנים בחופשה באילת. זו מנה ש"מומלצת לכנופיות", כך כתוב. לא הבנתי אילו כנופיות. אולי כנופיות אופנועים של מלאכי הגיהנום? כנופיות של גברים ליטאים שיוצאים לפוגרום? כנופיות של אנסי חמורים? קיבלנו קערת ברזל שנראתה כמו קבר אחים. הנה מוטלות גופותינו - פרוסות שמנוניות של חזה אווז, נגיסי עוף יבשים, נקניקיות פושרות מאיכות ירודה, כנפי עוף עטופות ברוטב צ'ילי דביק ובעל טעמי לוואי תעשייתיים, טבעות בצל מסמורטטות וצ'יפס בינוני ביותר. קצת קשה לי להתייחס למנה הזאת במונחים קולינריים, בואו נדבר על זה במושגים של התמודדות עם איום הטרור; כמו טקטיקת עינוי של פעילי אל קעידה - כמה אפשר לדחוס לתוך הקיבה, עד שנצרח אנחנו נכנעים! אנחנו נכנעים! אנחנו נכנעים!
אבל לא הייתה לנו הפריבילגיה להיכנע. היינו צריכים להמשיך לאכול. הזמנו שני המבורגרים: "יא ווארדי איזו קציצה" (69 ש"ח) ו"מייק קרטר: משוגעבורגר" (69 ש"ח). כן, ככה קוראים להם, וכן, ההמבורגרים היו אפילו יותר גרועים מהשמות שניתנו להם. הם הגיעו עם צ'יפס בינוני של בטטה ותפוחי אדמה, והוגשו במשקל 220 גרם ולפי המלצת הצוות: במידת עשייה מדיום וול. טעמם, ללא יוצא מן הכלל, תפל לחלוטין. אפילו דלוח. נטען בתפריט שמדובר ב"בשר אסאדו", אבל באותה מידה זה יכול להיות איזה נתח נחות של פרה קפואה ומופשרת שעברה את כל מדורי הגיהנום עד שהגיעה לצלחת, ובשביל מה? בשביל להפוך להמבורגר יבשושי, אפרפר, נטול טעם וריח. איזה גורל אכזר ומדכא.
ההמבורגר הראשון - מביך אותי אפילו לחזור על השמות שלהם - הוא בסגנון ים תיכוני, וכולל, קחו אוויר: טחינה אסלית, עלי אייסברג פריכים, בצל מקורמל, פלפל חריף מטוגן, סלט עגבניות פיקנטי ושברים של ביסלי גריל. כן, ביסלי גריל, ולא, לא ברור מה הוא עושה שם. כל הטעמים נמחקים מול הארומה התעשייתית הדומיננטית, מפוצצת בנתרן וחומרי טעם וריח של שברי הביסלי. מדובר בכישלון קונספטואלי מהדהד. הטחינה הסמיכה והשמנונית, הפלפל החריף שלא היה חריף ומעל לכל - הביסלי. אוי ואבוי. איזה ביסלי זה, כזה שטעמיו הנוסטלגיים מטפסים בגרון כמו צרבת. אני מאחל למי שחשב על הרעיון הזה לאכול ביסלי כל יום, כל היום, למשך שארית חייו.
ההמבורגר השני כלל מגדלון של טבעות בצל פריכות, גבינת צ'דר, ספייסי מיונז, אייסברג, פרוסת עגבנייה וקורנישון. גם כאן, הרעיון הוא להגזים, והתוצאה לא משנה. כמו ציור סוריאליסטי - גיבוב של צורות וצבעים, רק שלסוריאליזם היה היגיון פנימי. להמבורגרים של גורדוס נותרה רק הסמטוכה: לחמנייה סבירה, שלוש טבעות בצל רופסות, כמות מוגזמת של גבינת צ'דר, חסה עייפה, עגבניה מיואשת ובראש התור: המבורגר פשוט רע. מצד שני, אפשר לצלם את המנה הזאת לסרטון פורנו-אוכל. הגבינה המותכת נשכבת על ההמבורגר, נוזלת עליו, הוא נוזל עליה, הם נוזלים אחד על השני, חודרים לתוך טבעות הבצל, בזה אחר זה, בהתעלסות לוהטת. זה מגרה אתכם? אם כן, אתם ממש סוטים.
הפורנוגרפיה ממשיכה גם בקינוחים. כל קינוח - אורגיה פראית. הר של וופלים בלגיים (קינוח שזכה לכינוי האימתני "אטומיום"), ערימות של פנקייקים שנשכבים אחד על גבי השני כמו בסאונה של הומואים בברלין ומילקשייקים מופרכים שנראים כמו דילדואים צבעוניים שנלקחו מהזיה אירוטית של זמרות דיסקו. הזמנו קרמלו (34 ש"ח) - שייק של גלידת קרם ברולה עם רוטב קרמל מלוח, בייגלה, קרם חמאת בוטנים, קרמבל, קרם שנטילי, שברי בוטנים מסוכרים, פרוסות חטיף סניקרס וגם ופל ממולא בקצפת מתוקה ומעליה סוכריות צבעוניות שתקוע במרכז גביע הזכוכית. המילקשייק אפילו לא היה מילקשייק - פשוט גלידה מתוקה להחריד. על התוספות אין מה להכביר מילים. מי שאוכל את הדבר הזה, כנראה שמגיע לו.
ביס אחד הספיק כדי להבין שלא כדאי להמשיך הלאה
בביקור השני הסתפקנו בשני המבורגרים: "צ'או צ'או - סיבוב אסייתי" (69 ש"ח) ו"אריסה בלאק סלמון" (69 ש"ח). הראשון, עם מיונז וואסאבי, סלט כרוב אדום, ג'ינג'ר כבוש ושברי אפונת וואסבי, מוגש בלחמניה מאודה, אוורירית ולא רעה, ובעל טעם אסייתי דהוי לחלוטין. מי שחשב שזה רעיון טוב לשים ביסלי על גבי המבורגר, כנראה גם חשב על ההמצאה הגאונית של אפונת הווסאבי. תוסיפו קבוקים ואגוזי קשיו ותפתחו כבר פיצוציה.
בהמבורגר השני, קציצת סלמון בלחמניה שחורה עם מיונז, לימון כבוש ואריסה, סלט מלפפונים, בצל לבן, שמיר ובצל ירוק, כמעט ולא נגענו. בשר הדג נטחן דק-דק כמו בגפילטע פיש ועורבב בתועפות של תבלינים שביקשו להסוות את טעמו. עלה ממנו ריח דגי לא נעים, וביס אחד הספיק לנו כדי להבין שלא כדאי להמשיך הלאה.
כאן סיימנו את הארוחה, וגם זה היה יותר מדי. זה לא אוכל שאנשים מבוגרים אמורים לאכול, ולא הייתי ממליץ על גורדוס גם לילדים ובני נוער. הרי מה המסר כאן? תגזימו, תהיו וולגרים, תעשו מה שבא לכם - ותאכלו מה שבא לכם. באמת? אתם רוצים לגדל כאן דור של דונלד טראמפים? דור של ישראלים-אמריקאים שמנים וטיפשים, גסי חיך ומחשבה? תתקעו עוד כמה המבורגרים גרועים וזו תהיה התוצאה הבלתי נמנעת.
גורדוס. פארק פרס חולון, 03-7733366.