פרם אורוסולה, או בקיצור אורוסולה, היא מסעדה עם אוכל טעים. לא טעים יחסית לאזור, לא טעים יחסית למסעדת דרכים או יחסית למסעדה שרב הצמחוני בה על הבשרי. טעים אמיתי. ערב לחך ומתגמל. מי חשב שבאמצע כל החול הזה אדם יכול לשבת מול צלחת שופעת ירקות טריים, לשתות חליטה קרה עם קצת ג'ינג'ר ולשמוע את הגוף שלו אומר תודה. אם הייתה רוצה, אורסולה הייתה יכולה לפעול גם באזורים שהם לא מרחב המחייה של היעל הנובי.
הגענו למסעדה בתום יממה של שהות בערבה, כשהשאלה העיקרית שעלתה בכל פעם שחזרנו לכבישים היא "איך": איך אנשים חיים פה? איך החיים שלהם נראים? בשקט המוחלט הזה, מול אופק מאיים בשיממונו, ובחום שלא רק שלא אפשר לנו לקרוא עמוד בספר, אלא אפילו סיכל כל ניסיון לעלעל בעיתון. בערים אין כל כך הרבה מסתורין: אתה מגיע לתל אביב, לירושלים, אפילו לתל מונד - וברור לך בדיוק איך אנשים חיים כאן. אבל בערבה? "מה הטעם בכלל לצאת מהבית?", שאלנו. בשביל מה, לראות עוד חצץ מתחמם בשמש?
הביקור באורסולה ניער אותנו מהתפיסה הגוש-דנית הזאת. אומנם נראה שרוב האורחים הם תיירים שנוסעים לכיוון אילת או חוזרים ממנה ולא תושבי המקום, ובכל זאת - הנה, קיבלנו את ההצצה שהתאווינו לה, לקיומה של תנועה, של ויטאליות, לצד מופעי השגרה הרגילים. האנרגיה שרתה גם בצלחות, בעיקר הצמחוניות - שהיו שופעות ירקות טריים שמטופלים במיומנות. רובם, כך הסבירו לנו, מגידולים מקומיים.
האנרגיה שרתה גם בשירות. המלצריות למשל, לא נבהלו מצי הילדים שהגענו איתם, ומהצד נראה שהן נהנות לעבוד כאן, מהחברותא, מהטרפת שהולכת ובאה. ולמרות שהמסעדה ראתה כבר אלף כמונו, היא קיבלה את פנינו בחיוך מאיר פנים כי האמת היא שאנחנו בכלל לא הסיפור - אלא הם. אורסולה היא לא מסעדה ביתית, ובכל זאת הרגשנו שאנחנו אורחים בבית של מישהו, והבנו, גם אם באופן חלקי, איך אנשים חיים כאן: כמו בכל מקום אחר, בקהילה.
צריך להגיד, זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון. התלוננו לא מעט כשרק הגענו. הפלייליסט הגלגל"צי היה צווחני ומרגיז, פסקול של לקפוץ עם המכונית מצוק. לא היה לקבוצה הגדולה שלנו מקום בחלל המסעדה הכפרי ולכן ישבנו בחוץ, ברחבה שנראית כמו חצר אחורית של מרכז מסחרי ישן; ומקרר הגלידות שעמד בחוץ שיגע את הילדים והשכיח מהם את הנאום החרטטני שהרגע נתנו להם על הקשר שבין כרובית לגובה המתקן שעליו יוכלו לטפס אם יאכלו ממנה.
למרות הכל, בתוך פחות משעה הכאוס התארגן מחדש לכדי הרמוניה מרחיבת לב. אורסולה סיננה את הרעשים והשאירה אותנו ליהנות מהמלאות הפשוטה של החיים. מאוכל טוב, ידידים, ילדים אנרגטיים והמזל הגדול שנפל בחלקנו. זה לא שהערבה היא מקום קסום וגילינו את טוב ליבם של האנשים הפשוטים ואת הסיבה לחיות, אנחנו לא שוקלים לעזוב הכל והצטרף לעונת הגדיד הבאה; אבל משהו בחוויה של סעודה לבבית במקום כל כך מנותק מכל מה שאנחנו מכירים, עשה את הטריק. קיבלנו פרופורציות.
מה אכלנו?
אורסולה היא מעין גלגול חדש של המסעדה הגרמנית שפעלה פעם במקום והציעה לאורחיה שטרודל, כרוב כבוש ונקניקיות. היום - בהובלת בני הזוג שרדהה (שם בסנסקריט, במקור דניאל) וניצן נצר- אורסולה מציעה מטבח ישראלי-אירופאי-כפרי, בדגש על הכפרי. מגלגולה הקודם נשארו הנקניקיות (מהן לא אכלנו), ואילו יתר התפריט חתך חזק לכיוון החממות והמשקים מהיישובים בסביבה.
מול אורסולה פועלת מעדניית route 90 (שאיתה היא חולקת את החצר המוזנחת - חבר'ה, תשתפו פעולה ותעשו עם זה משהו), ובניגוד למעדנייה שמציעה נקניקים, בשרים מעושנים והמבורגרים, היא כאמור מציעה תפריט שנשען בעיקר על התוצרת החקלאית, וזה אומר: היצע גדול לסועדים צמחונים וטבעונים, שגם הקרניבורים בחבורה נהנו מהם. חלק מהמנות היו טובות מאוד, חלק היו ככה-ככה, ובסך הכל: ארוחה מחיית נפש, מגוונת מאוד, שמאפשרת להיטען מחדש לפני שחוזרים לדרכים.
פתחנו עם סלט ירוק עם אגוזים ופרמז'ן (48 שקלים). סלט עשיר וטרי מבוסס על מיקס חסות, ירקות שדה, תפוח ירוק ופרוסות דקיקות של קולרבי פריך ואגוזים קלויים. זה סלט גס ששומר על ערכי הירקות הטריים במחיר של נוחות אכילה (הוא אינו חתוך מוכן לנגיסה), שמגיע בתזמון מושלם אחרי הג'אנק והחטיפים שאכלנו באוטו.
עם הסלט הגיעו שתי מנות מעולות: מעדן חציל עם סלסלה (46 שקלים) וכרובית צלויה עם ירקות (56 שקלים). החציל היה משגע, הזמנו אותו שוב ויכולנו בכיף להזמין גם בשלישית. זו מנה של פרוסות חציל בלאדי עם טחינה (הכי לא חציל בטחינה המוכר), עטוף סלסה מתקתקה עם עשבי תיבול, גרגרי רימון שמנמנים, אגוזים ופיסטוקים. גם הכרובית הייתה פצצית, מלווה בירקות טריים, המון בצל ירוק טרי ובצל סגול מוחמץ, על בסיס של טחינה (יש אפשרות גם לשמנת חמוצה). אמרנו ונאמר שוב: רק בשביל זה שווה לעצור.
בהמשך חלקנו נוקדלי (שפצל'ה) תרד (58 שקלים) - בצקניות תרד הונגריות קטנות וירוקות עטופות חמאה, קרנאץ' פירורי לחם ופרמזן. מנה אירופאית חורפית שמצד אחד הכבידה במרקמה ולכן באמת לא מתאימה להיות מנת ביניים, ומצד שני חסרה איזה משהו כדי להיות עיקרית ששלמה עם עצמה. ובכל זאת, חמודה מאוד.
גם המלפוף (62 שקלים) לא היה לגמרי בהלימה לטמפרטורה בחוץ. אולי במזגן בחלל המעוצב בפנים זה אחרת. מדובר במנה של עלי מנגולד חלוטים במידה מדויקת, וממולאים באורז מתובל עם ירקות שורש. את החורפיות ייצג הפעם הקינמון, תבלין חם ושתלטן, שהוסיפו ממנו בנדיבות רשלנית משהו. הממולאים עצמם דחוסים וקטנים, ומעט מונוטוניים בטעמם. היוגורט עזר לאזן את הכבדות, אבל היה נחמד לקבל מעל אולי עוד איזה ירק.
במבחן הדגים החריימה דג (82 שקלים) ניצח את הדג במעטפה (110 שקלים). הברמונדי הוגש כמו סוכריה גדולה בנייר עטיפה עם עגבניות שרי, חמאת יין, המון בצל ועשבי תיבול. עם זאת, הדג היה מלוח יתר על המידה ודי יבש. החריימה הטורקי עם פילה בורי הגיע עמוס ירקות, ולמרות שגם הוא לא היה עסיסי במיוחד - שמר על טעמיו הטובים הודות לתיבול ולירקות סביבו, והרטבים שפיצו על היובש ואפשרו לארגן ביס רטוב.
הדגים, הסבירה לנו המלצרית, מגיעים מעיירת הים באר שבע. נתון שהצליח להפתיע אותנו קצת. אורסולה הוא אומנם גם שמה של מפלצת-תמנון מבת הים הקטנה, אבל חוץ מזה: למה בעצם להגיש דגים שנרכשו בבירת הנגב באמצע המדבר? אולי כדי לפצות על תפריט דל בבשר? ואולי בימים שבשגרה המנות הללו מקבלות יחס יותר מוקפד, כשהמסעדה לא בלחץ של מטיילים בחגים.
לילדים הזמנו פסטה ברוטב רוזה (45 שקלים למנה) ונקניקיות פרדי עם תפוחי אדמה צלויים (45 שקלים), מנת ילדים קלילה שגם הבוגרים יותר ייהנו ממנה. במסעדה מתעקשים שלא להגיש צ'יפס או שניצל, עם זאת צריך להודות שקצת צ'יפס לא היה הורג אותם, אבל כן משתיק אותם. אורוסלה - לשיקולכם. ולקינוח סגרנו עם מלבי (36 שקלים) קליל מאוד ומתוק מאוד, טארט שוקולד טבעוני ללא גלוטן (36 שקלים) וטירמיסו (38 שקלים) שהיה המצטיין שבחבורה.
מסעדת פרם אורסולה בערבה, צוקים. שעות פעילות: רביעי וראשון 12:30-22:00 (ימי שני-שלישי סגור. בחגים מומלץ להזמין מקום לפחות שבוע מראש). טלפון: 053-4763730