הגענו די סקפטיים למסעדת טריגר בתל אביב. אנחנו הרי לא בדיוק חובבי בשר מושבעים, לא מעלים סטוריז עם מילים כמו "מיושן" או "משויש", לא רואים פרה בצד הדרך אומרים, "מממ… ארוחת צהריים", יותר פילאטיס, פחות פליאו. על רקע שואת האקלים הבאה עלינו לטובה והטבעונות שעוברת על תפריטי המסעדות ומשאירה בהם אייקונים של עלים, הייתם מצפים שיהיה קל להודות בזה. ובמידה מסוימת זה נכון, אבל לא בכל מקום ולא בכל אירוע. רתיעה מבשר מסמנת אותך כפריווילג - מישהו שצורך את החלבון שלו ממקור אלטרנטיבי ויקר יותר; או כמפונק שצריך להתחשב בצרכיו בחגיגה משפחתית.
זה לא רק עניין מעמדי, זה עניין פריוני. סטייקים על הגריל הם עדיין אחד מסמלי הגבריות החזקים בישראל. לאהוב בשר זה זכרי, זה חייתי, זה רצחני (בקטע סקסי), זה לא לילדים אשכנזים צמחונים חיוורים בתולים. בקיצור, סטייקים זה אוכל של תותחים. אז מצד אחד אנחנו רוצים להגיד: חלאס להיות תינוקות. תנו לנו אוכל הודי מעולה, פיוז'ן יצירתי, מאכלי ים ברמה. באמת לא חייבים להתניע מנגל כדי לעמוד בציפיות של החבר'ה מהגדוד. ומצד שני, אחרי שלקחנו ביס מהשורט ריב והטרטר בטריגר, וואלה, משהו קרה; האישונים התרחבו, חוש הריח התחדד, הניבים התארכו, צווארון אדום נרקם במעלה עורפנו. רצינו עוד מזה, רצינו עוד מהדם. יש ביקורות שכל מה שצריך לפעמים לכתוב בהן הוא "טעים, בואו" או לחלופין "נורא ואיום". המילה של הערב הייתה ללא ספק "עסיסי", והלוואי שיום אחד נוכל להדפיס לנו בבית סטייקים כאלה.
הקרניבוריות האלגנטית של טריגר עושה עיניים לאורחים כבר מהרחוב, כשקיר חזית המסעדה הוא למעשה מקרר תצוגה עם נתחים תלויים, נתחים מונחים ונתחים שאתה ממאן לשאול את עצמך אם המראה שלהם מעורר אותך באיזה אופן מפחד שהתשובה הלא נכונה תצוף בתודעתך. מאחר שהמסעדה הייתה עמוסה בערב שבו הגענו, ועברו כמה דקות טובות עד שהשולחן שלנו היה מוכן, היה לנו מספיק זמן לצותת לשיחות של תיירים שעמדו איתנו בתור ולשתות מיין הרוזה הצונן שקיבלנו על חשבון הבית, פיצוי יפה בעד הייבוש.
טריגר קרויה על שם אביה המייסד שגיא טריגר, שמסתובב סביב בשר כבר שנים לא מועטות (ולא כמו ש"מישהי" חשבה, בגלל שהנושא מטרגר, או בגלל קשר כלשהו לכלי נשק). הוא גם שותף בהמבורגרייה "פאט קאו", במסעדת הבשר "ג'אנגו" בראשון לציון ובמסעדה/דאנס-בר "קוקו במבינו" יחד עם השף-סלב/סלב-שף טום אביב. אבל לכל מי שכבר התחיל לטפס כדי לענטז על הבר, דעו שהפעם אביב לא קשור לעסק והבר הוא לחלוטין בלתי-רקיד. אחרי שסגר את המסעדה/קצבייה במתחם שרונה בעיר, החליט טריגר לוותר על החלק של המכירה ולשמור על כל הבשר לטובת עסקי המסעדנות שלו, ואת המסעדה העתיק לכאן, איפה ששכנה עד לא מזמן מסעדת דוד ויוסף עליה השלום.
התיישבנו על הבר (ממליצים) והתרשמנו מהעיצוב החדש, שנראה כמו בר קוקטיילים וינאי שביקרנו בו פעם עם מדפי עץ עמוסי בקבוקים ומנורות פליסה אלגנטיות שטיפחו אפלוליות נעימה. כאן לא עושים על האש, אדוני, כאן צולים בשר עם וסט ופפיון. לא רחוק מאיתנו ישבו שלוש חברות צחקניות שנשנשו שאריות מהצלחת ודיברו על חיי המין שלהן, ומצדנו השני ישב אמן פופ-ארט מצליח שכמה סלבס כבר עשו לו פולו לפנינו. ועל רקע פרץ החיות הזה, המוזיקה ורעש הסכו"ם, התבלט התפריט הפשוט: ארבע קטגוריות (פתיחים, ירקות, עיקריות ותוספות כמו צ'יפס או פירה) עם כמה מנות בכל אחת מהן, הכל על טהרת הבקר שמגודל במיוחד עבור המסעדה בחווה במושב אביגדור, וירוקים המגודלים בחווה אורגנית של הקבוצה סמוך לקיבוץ חוקוק ליד הכנרת. להתראות סקפטיות, שלום ציפיות.
מה הזמנו לאכול?
בהמלצת המלצר הזמנו שתי מנות ראשונות: שורט ריב וטרטר. השורט ריב (38 שקלים) הגיע מפורק על שלוש פיסות קטנות של לחם קסטן מרוח באיולי, מעוטר בכוסברה ופלפל חריף. מהביס הראשון הקרב הוכרע. בראשה של ויטה התעורר המוח הקדום; מי שהגיעה למקום בחוסר חשק מוחלט, כמעט יצאה להכניע איילה בכוח הזרוע. הקסטן, ששמר על פריכותו, והאיולי השתלבו בצורה מושלמת עם הבשר שבושל בציר בקר ויצרו ביס חמים, שומני ומעורר תיאבון.
גם טרטר השייטל (54 שקלים) לא אכזב. עשוי עם שאלוט, קראנץ' קשיו ששובר את המרקם ואורגנו טרי ומחוספס שזרק גם אותנו לרגע לאחו, ומוגש לצד קרקר קלוי עם שומשום וקצח בתוספת איולי חלפיניו. הקרקר לא הרגיש נחוץ והיה מעט מייבש אבל הטרטר היה מעולה. טעים, כוסומו, טעים.
בינתיים שלוש הנשים לצדנו התחלפו בבני זוגם הפוטנציאליים - שלישיית גברים עם ניחוח הייטקיסטי ששיתפו אחד את השני בטיולי אופניים. ריכולי המין התחלפו בהמלצות על אביזרי רכיבה. צ'עמום.
להמשך הארוחה הזמנו סלט שומר וירוקים (47 שקלים) עם מנה מכובדת של קרם פרש ועליה שלל עשבים: שומר, שמיר, פטרוזיליה, כוסברה, בצל ירוק וגם צ'ילי שקדים ומשמש. סלט טרי, רענן וכיפי שקיווינו שיגיע יחד עם מנת הבשר הבאה וילווה אותה, אבל הגיע בנפרד. חבל אבל לא נורא.
לעיקרית הלכנו על פריים ריב, שנמכר ב-48 שקלים ל-100 גרם. מצד אחד - מחיר הוגן בהחלט בהשוואה לשוק, אבל הסטייק מגיע במשקל 750 גרם בלבד, כך שתהיו מוכנים להוצאה לא מבוטלת של 360 שקלים. זו מנה גדולה שלא הצלחנו לסיים, שנתנה פייט יפה גם לגברים לידנו. מדובר באנטריקוט על העצם שנחתך לפרוסות עשויות מדיום-רייר אדמדם ונפלא. כמה לעיסות ולבסוף יוצאים המיצים להוכיח שהחבר'ה באביגדור יודעים להתייחס יפה לפרות שלהם לא פחות מלסועדים בטריגר. טוב, אולי בכל זאת קצת פחות.
יחד עם הסטייק הזמנו גם שלישיית בצלי שאלוט בחמאה חומה וקרם פרש (34 שקלים), שהיו נחמדים ותו לא; ותוספת פירה רובושון (19 שקלים) שקיבלנו באדיבות המסעדה, שאיננו יכולים להגיד אם אכן היה רובושוני טהור, אבל בהחלט עשיר וסמיך וקרמי.
לקינוח הזמנו עוגת גבינה (39 שקלים) אפויה עם קישוט קרם טופי מעליה. עוגת גבינה פשוטה, דחוסה וטעימה.
טריגר. מונטיפיורי 21, תל אביב. טלפון: 03-9151144 שעות פתיחה: ראשון-שבת 18:00-00:00. לא כשר