למילה ״יוקרה״ היתה פעם משמעות והיום, בוא נאמר זאת בעדינות, הרבה פחות. כשהאוכל מגיע בקופסאות פלסטיק, קשה מאוד להתרשם ממכלול הדברים שהופכים ״מסעדה יוקרתית״ לכזאת. המשלוחים דרדרו אפילו את החזקות, העשירות, הנחשבות, לתהומות הטוסטוסים והאופניים החשמליים. והנה השבוע, הלכנו על הסושייה המהוללת, הוותיקה, מלכת העשירונים העליונים, השופרא דשופרא – יאקימונו בשדרות רוטשילד. וואלה? הכצעקתה?
ובכן, כמו כל דבר בימינו, זה מסובך. קודם כל, קשה מאוד להיות ״יוקרתי״ כשאתה מעסיק שליחים ששמים קצוץ. יאקימונו מתפעלת שירות משלוחים משלה ולא מסתמכת על טוב ליבה של זו שאין לומר את שמה (מתחיל ב-ו׳). כמה מאכזב זה היה כשהשליח הזרקן התייצב בפתח דלתנו, כל כך מיהר שאפילו לא לקח את הטיפ (אפילו לא כשצעקנו לו במדרגות), וכשפתחנו את השקיות – וויי וויי וויי איזה בלגן היה שם. כמו תאונת דרכים של דגים נאים שעשו כמה סלטות ונזרקו בצד הכביש. רולים מפורקים, ערימות של דגים כאן, אורז שם, משהו באמת מאוד מבולגן ולא אסתטי (וגם נשכח הקינוח). זו כבר התחלה מאוד גרועה עבור מסעדה שמתיימרת להיות טופּ נוץ׳. מי אשם – המסעדה או אולי השליח המזלזל? יש כאן אחריות שילוחית, סליחה, ומי ששלח את השליח, צריך גם לסבול את הפגיעה במוניטין. הקורונה אמנם גרמה להנמכת סטנדרטים כללית בתחום, אבל בחייכם, יש גבול. לקבל סושי שנראה כאילו עבר עינויים בשב״כ, זה לא מקובל גם בשעת מגיפה כלל עולמית.
דבר שני: יאקימונו מרגישה מעט אנכרוניסטית, בוודאי על הרקע הנוכחי. דים סאם עם לובסטר? עם פילה בקר? בלק קוד בכמעט 200 שקל? נו נו, כבר לא חייבים את כל הדאווינים האלה. אף אחד ממילא לא מסתכל לכם בתוך הצלחת, והלובסטר - הרי הוא קפוא ומופשר, ולפילה בקר אין שום יתרון כשמבשלים אותו ודוחסים לתוך בצק ומי יודע איך ומתי הגיע דג הקוד בטיסה מאירופה. זה בדיוק הזמן להתנקות מגינונים קולינריים מיותרים.
ואחרי הכל – משלוח איכשהו סביר. לא הייתי אומר שיש כאן איזשהו יתרון על סושיות מדרגים נמוכים יותר, אבל לעיתים כן מורגשת יד מעט יותר מנוסה ועם ותק בתחום. לא תמצאו כאן את הרולים המוגזמים עם בטטה וגבינת שמנת וספייסי מיונז ומי יודע עוד אילו זוועות ימציאו. זה מתחיל עם ״מאגורו אבורי״ (56 ש״ח) – צמד ניגירי של טונה צרובה ומפולפלת שהיה אמור להגיע עם ביצת שלו. לא הגיע. אבל הטונה באיכות חביבה, והצריבה והפילפול מוסיפים לה טעמים יחסית לא שגרתיים בהשוואה למצאי הסושי המקומי.
״יאקימונו אוסוזוקורי״ (110 ש״ח) זו מנה שהמחיר שלה הוא על סף המופרך, בוודאי בהתאם למה שמקבלים: פרוסות נאות של ״דג לבן״ (במחיר הזה היית מצפה שיפרטו איזה סוג של דג. לא הדג הכי איכותי, בואו נאמר זאת כך) שעוטפות חתיכות של בייבי ג׳ינג׳ר, שהוא למעשה ג׳ינג׳ר צעיר שנקטף לפני שהבשיל לג׳ינג׳ר בוגר. המנה הגיע זרוקה ומבולגנת בתוך הקופסה. זה נראה כמו בית מטבחיים של תינוקות ג׳ינג׳ר.
״אוסויאזושי פרש״ (85 ש״ח) הוא רול של סלמון, טונה, שרימפס, אבוקדו והדג שביאקימונו קוראים לו בשם האנגלי ״גריי מאלט״ ואצלנו קוראים בורי. זה רול מקסימליסטי, מגובב, ולא הכי מוצלח בעולם, מכיוון שהדגים מתחרים זה בזה על תשומת הלב, וכמו שקורה בדרך כלל – יותר זה פחות. גם במקרה הזה.
עברנו למחלקת הדים סאם. ״הורנסו מאקי מושי״ (50 ש״ח) הם דפי אורז מאודים ממולאים בתרד עם רוטב מיסו. הדפים לא איבדו מהאלסטיות שלהם, המילוי טעים וטבעוני (שתי מילים שלא נוגדות זו את זה זו). ״לובסטר שומאי אגה״ (60 ש״ח) הם כיסונים מטוגנים ממולאים בבשר לובסטר לא איכותי, שנקצץ ונדחס פנימה ואיבד כל עדות מהימנה ללוֹבסטריוּתו. אלה היו מעין שיערות מפוררות שאני מתבייש לומר מה הן הזכירו לי. כנ״ל עם ״גאיו שומאי״ (60 ש״ח) – כיסונים מטוגנים ממולאים בפילה בקר. בשביל מה? בשביל מראית עין של יוקרה? הפילה נמעך לכדי מחית בשרית תפלה. כמה חבל.
הדבר הכי מסוכן במשלוח הוא הניסיון להעביר מנקודה א׳ לנקודה ב׳ מאכלים שפריכוּת היא המהות המרכזית שלהם. יש סיכוי די אפסי שאוכל פריך יכול להחזיק מעמד בתוך קופסת פלסטיק שעושה מרחק של כמה מאות מטרים או קילומטרים ספורים. זה מה שקרה למנת ״סאקנה טמפורה״ (75 ש״ח). זו מנת טמפורה של דג ״דוראד רויאל״, שם מאוד מפוצץ ומלכותי לדג הדניס הפשוט והסתמי. טמפורה זו אחת מהמלאכות הכי מורכבות של המטבח היפני. היא דורשת עידון ותשומת לב, שהבלילה תהיה אחידה, שהציפוי לא יהיה עבה מדי, שהטיגון יהיה מושלם. ומה קיבלנו? דגים מבושלים מכוסים בציפוי רופס, רטוב וחיוור. כצפוי, הטמפורה איבדה את כל הפריכות שלה בתוך הלחות של הקופסה. בשביל מה בכלל להתיימר ולשלוח מנת טמפורה במשלוח? זה פשוט חוסר מקצועיות שמתחרה רק בחוסר המקצועיות של השליח הזרקן. שלומיאליות בריבוע.
אם אתם אוהדים ותיקים של יאקימונו שציינה בשנה שעברה 20 שנות פעילות (זה לא מובן מאליו), אפשר להניח שתהיו יותר סלחניים ואולי אתם גם רגילים לטעמים ולחומרי הגלם של המסעדה וזה מה שאתם אוהבים. סבבה. לא שופט. כל השאר – באם חשקה נפשכם בסושי ונספחיו, יש הרבה מקומות אחרים באפליקציית המשלוחים, נו, איך קוראים לה, זאת שהשם שלה מתחיל ב-ו׳.
>> בפעם שעברה הזמנו משלוח מאבו ג'מיל
יאקימונו. שדרות רוטשילד 19, תל אביב. 03-5175171