אין כנראה תושב ישראל שלא ירים גבה למשמע שילוב המילים "מסעדה טובה" ו"קניון". מרכז מסחרי ואוכל טוב הם דיסוננס מוכר ומבוסס במדינה שלנו. דיסוננס כה מהותי עד שלקח לו שנים להירקם, להתגבש ולהפוך לאמת כמעט מוחלטת. אם אתם יוצאים לקניון בעיר כלשהי בארץ, וסביר להניח שבחודשי הקיץ שלנו, אין לכם הרבה ברירה - המקסימום שתוכלו לקוות לו במקרה של רעב הוא סניף של רשת מזון מהיר. והתוצאה, תהיה תמיד במקרה הטוב סבירה ובמקרה הרע מחפירה.
ולמה בעצם? האם באמת אי אפשר לקוות שאחרי שמסעדות טובות פשו כמעט בכל רחבי הארץ ולמדנו להציב סטנדרטים יחסית לעולם בכל הנוגע לאוכל טוב, נוכל לצפות גם לכמה בתי אוכל הגונים ומקוריים בקניונים מרכזיים? היו במהלך השנים אי אילו ניסיונות לבסס תרבות אכילה סבירה גם בקניונים גדולים, אבל במרבית המקרים הניסיונות התבררו ככישלון. זאת למעט כמה יוצאי דופן נדירים כמו מסעדת לונה ביסטרו הנהדרת בקומת הגג של קניון ביג פאשן בנצרת, המסעדה האסייתית קמפאי במתחם ביג בבאר שבע או מסעדת הבשר אומניה בדבאח מול בדיר אל אסד.
מסעדת קניון טובה היא עניין מתעתע. היא צריכה לשלב לא מעט רבדים שמקומות אחרים אינם מחויבים בהם: מצד אחד זה צריך להיות מקום שמציע אוכל לא מתיימר, כך שהוא יקרוץ לטעמם של חלק ניכר מהמבקרים בקניון. מצד שני, להציע מתכונת יעילה של שירות ופעילות מטבח - שהרי בכל זאת אנחנו יכולים להיות באמצע קניות ואין לנו שעתיים וחצי לבזבז על ארוחת צהריים או ערב. ומצד שלישי - והוא כנראה הקשה ביותר עבור כל מסעדה- להציע אוכל טעים שיהיה סיבה מספיק טובה לאכול ולהוציא עליו ממיטב כספנו, בעודנו נמצאים במרכז קניות. בקיצור, שילוב בין מקצועיות שהיא גם ככה מצרך די נדיר פה, קצב ומיומנות, וכמובן טעם ואיכות. קל זה לא.
בדיינר של מקום של בשר בקניון שרונים בהוד השרון, מצאנו את כל אלה עובדים בסינרגיה. יחסית כמובן לשיאו של חודש אוגוסט הישראלי העמוס. הגענו לכאן בשעת צהריים באמצע השבוע. המסעדה הייתה מלאה וסואנת: שולחנות של קולגות בארוחת צהריים מהירה ויעילה לצד שולחנות של הורים שהגיעו עם הילדים בבינג' קניות של לב החופשה, זוגות בדייט ומשפחות בהרכב מלא שבאו לחגוג אירוע. על הבר ישב והשקיף על כל ההתנהלות הבעלים של מקום של בשר, ניני נוף. ממש לא עניין של מה בכך כשזה נוגע למסעדה שאמורה להיות הגרסה הפשוטה יותר למסעדת האם, מקום של בשר המהוקצעת, שפועלת כבר שנים ארוכות בשכונת נווה צדק בתל אביב. ועוד יותר לא עניין של מה בכך כי הדיינר נפתח כבר לפני 4 שנים. כשהבעלים חולש על המתרחש באדיקות, גם שנים אחרי שהמקום נפתח וכבר הצליח להתבסס, זה מעיד על מידת הרצינות המושקעת בו.
המסעדה עצמה נמצאת באגף המסעדות של הקניון -מספיק מנותק מהכניסה המרכזית כך שלא תעברו דרך כל הקניון ובמרחק שתי דקות הליכה מהכניסה הראשית לקניון. העיצוב - בראסרי, עם שפע גווני שחור בולטים ובתאי ישיבה שחורים בסגנון דיינר. קשה לפספס את ההתכתבות עם הנראות המובחנת של מקום של בשר, אבל באווירה פחות רשמית. זה אמנם מוגדר כדיינר, אבל זה יותר דיינר שפוגש בראסרי וממקסם את הפוטנציאל לענות על כל החשקים של כל סועד באשר הוא: מצד אחד שלל אופציות להמבורגרים שונים, מצד שני מנות בראסרי פופולריות כמו דגים צלויים או פסטות. בניגוד למקום של בשר המקורית, אליה מגיעים כדי לאכול סטייקים ונתחים, התפריט של הדיינר דווקא לא מתמקד בהם. ובצדק מוחלט, כאמור. אף אחד לא ממש משתוקק להוריד סטייק ולהיכנס אחרי כן לתא מדידה של חנות סמוכה.
בשעות הצהריים מציעים פה תפריט עסקיות שכולל רק חלק מהראשונות שקיימות בשעות הערב, אבל את מרבית העיקריות. כנהוג בעסקית: במחיר המנה העיקרית מקבלים גם מנה ראשונה. המחירים כאן לא זולים בהכרח, אבל אבל בסופו של דבר הרבה מעבר להגונים ובשעות הארוחה העסקית מדובר בעסקה משתלמת משמעותית. הראשונות בדיינר לא רק מוגשות בכמות נדיבה במיוחד, הן גם אשכרה מנות שכיף לאכול ולא תירוץ להעביר את הזמן עד שהמנה העיקרית תגיע. ככה זה כשמסעדה עושה את עבודתה בצורה מקצועית ומתוך אהבה לתחום. מרבית המקומות מגישים לראשונה של עסקית צהריים אופציות כמו סלט ירוק קצת מבייש או מרק עדשים משעמם- מנות שאפשר להרוויח עליהן לא מעט כסף, ולא טמונה בהן כמעט שום השקעה גם ברמת המטבח וההכנה עצמה. פה מאידך, האופציות נעות בין קרפצ'יו בקר קלאסי לכבד קצוץ, קלמרי מטוגן, באפלו ווינגס או סלט קיסר (חלקן בתוספת תשלום של שקלים בודדים, אבל זה בהחלט שווה את זה).
אנחנו התחלנו עם כבד קצוץ שהוגש בכמות הרבה מעבר למכובדת כמנה ראשונה שהיא חלק מעסקית, וכלל גם חלת בצל קטנה מעל הכבד הקצוץ, לצד 2 פרוסות לחם מחמצת משני סוגים - כהה ובהיר. מנה שיש בהרבה מסעדות, גם כאלה מוכרות ביותר, שמגישות ארוחות עסקיות, וצריכות ללמוד ממנה. מעבר לעובדה שזה היה יופי של כבד קצוץ - טעים מאוד, מהסוג הסמיך יותר ולא הקרמי, זאת הייתה צלחת שמכבדת את מי שהזמין אותה. אם היו מוסיפים אליה קצת מלפפון שנכבש במקום או כל סוג אחר של אלמנט פריך וחמצמץ, היא הייתה מנת פתיחה אלגנטית ומושלמת. זללנו את הכבד הקצוץ גם כך- ונהנינו ממנו מאוד. מנה פשוטה ובסיסית שעשויה טוב ומורידה במהירות את הרעב הראשוני שמאפיין כניסה למסעדה.
המנה הראשונה הנוספת שהזמנו הייתה קלמרי מטוגן, מנת בראסרי פופולרית, שהוגשה גם היא בכמות מכובדת לצד איולי חרדל מעט חריף. לא היה בה שום דבר מסעיר וכמובן שמדובר בקלמרי מהסוג הקפוא, כפי שקלמרי מטוגן מוגש בארץ ברוב המקרים, וזה בסדר גמור. הקלמרי נעטפו בבלילה פריכה דקיקה, טוגנו כהלכה והיו מנת פתיחה ראויה לצד מטבל אפקטיבי שלא ישעמם. גם כאן - מנה ראשונה שמשמשת סיפתח טוב להמשך, גם אם הרבה פחות מלהיבה ממנת הכבד הקצוץ.
אי אפשר שלא להזמין כאן את אחד מההמבורגרים בתפריט. כנראה שלא היה שולחן אחד במסעדה שלא היה עליו לפחות המבורגר אחד, ולגמרי בצדק. ההמבורגרים כאן התבררו כמצוינים - כיאה לציפייה ממסעדת בת למוסד שעיקר התמקדותו במנות בשר וצבר רזומה כאחד ממקומות הבשר הכי טובים בישראל. בדיינר יש 6 סוגי המבורגרים, ביניהם אחד טבעוני מבוסס קציצת ביונד מיט ואחד צמחוני (ולמעשה מבוסס על אותה קציצה) שכולל איולי כמהין. ההמבורגרים הבשריים נטולי שטיקים וטריקים ומבוססים על נתחי אנטריקוט וסינטה מיושנים שנטחנים במקום. יש וריאציה של המבורגר קלאסי, המבורגר מפולפל והמבורגר שמסת הבשר שלו מושרית במחית כמהין למי שממש מחפש טוויסט.
הלכנו על ההמבורגר הקלאסי (קציצה במשקל 200 גרם) לצד תוספת של צ'יפס. המנה שקיבלנו הייתה ממנות ההמבורגר הכי כיפיות שנתקלנו בהן לאחרונה. הקציצה עצמה עסיסית וטעימה מאוד, אבל גם צלויה היטב, עם תערובת שהרגישה מפולפלת מהרגיל. ביס מצוין של המבורגר בלחמנייה רכה עם חמוצים, עגבניות, חסה ובצל סגול. בדיוק מה שמצפים לו מהמבורגר של מסעדת בשר - איכותי פי כמה וכמה מההמבורגרים העגומים של רשתות המזון המהיר שנתקלים בהן בקניון. והצ'יפס? שחומים וחתיכיים, מהסוג שנחתך ומטוגן במקום ולא מגיע משקית קפואה. הם הוגשו באותה הנדיבות שאפיינה את המנות הראשונות - צלחת גדולה במיוחד שהמשכנו לאכול ממנה גם אחרי הגשת החשבון לשולחן, והצטערנו שאי אפשר לקחת איתנו את השאריות להמשך הדרך. נימוחים מבפנים, פריכים במידה (אך לא מהסוג הפריך באופן מוחלט מבחוץ) ומדגישים את מתיקותם הטבעית של תפוחי האדמה.
המנה העיקרית השנייה הייתה גם היא מאגף הבראסרי ומהווה מבחן קשה יותר למסעדה שמתמקדת במנות בשרים -פילה סלמון בגריל עם שעועית ירוקה ותפוחי אדמה. הסלמון הוגש עם פנכת רוטב מתקתק שמשתעשע עם טעמי תיבול אסייתיים. הוא היה צלוי מעט מעבר לרצוי, אבל הרוטב הוסיף לו לחות נדרשת וגם עניין. התוספות גם הפעם היו נדיבות במיוחד: תפוחי אדמה אפויים שמשלימים את הצלחת למנת בראסרי קלאסית לצד צלוחית שעועית ירוקה כדי שיהיה גם משהו ירוק בצלחת, לצד שום קונפי. לא בהכרח המנה שנזמין בפעם הבאה שנבוא (זה כנראה יהיה שוב ההמבורגר), אבל מנת צהריים חביבה.
לא כל מסעדה צריכה להרעיד את אמות הסיפים, להפתיע, לחדש ולייצר חווית אכילה שקשה לשכוח ממנה. יש מקומות שפשוט מצפים מהם להיות טובים במה שהם נועדו לעשות. במקרה של דיינר מקום של בשר, מקבלים בדיוק את מה שמצפים לו: תפריט מדויק, המבורגר וצ'יפס מצוינים ששווה להגיע רק עבורם, מנות פתיחה קלאסיות, טעימות ונדיבות, וחוויית ארוחה שעולה עשרות מונים על זאת שהתרגלנו אליה בסניפי מזון מהיר בליבו של מרכז מסחרי. וזה, בשיאו של החופש הגדול, לא משהו לזלזל בו.
דיינר מקום של בשר. מתחם meex, הרקון 2, הוד השרון. טלפון: 03-5453010. לא כשר