המערכת הפוליטית מסתחררת בימים אלה סביב שאלת “הקול הרוסי”, המפלגות רודפות אחרי “הרוסים”, יוצאי ברית המועצות, ישראלים דוברי רוסית, איך שלא תבחרו לקרוא להם. פתאום כולם נזכרו שיש כאן מעל למיליון אזרחים שיש להם תרבות ייחודית - ויותר מזה - יש להם כוח אלקטורלי בידיים. אפילו יאיר לפיד התחיל לדבר רוסית. כמה מגוחך מצדו. זה כבר די ברור שהרוסים יקבעו את זהות ראש הממשלה הבא של ישראל. מעולם לא התעניינו מעטים כל כך (פוליטיקאים חנפנים) ברבים כל כך (קבוצה אתנית משמעותית). וברמה הקולינרית? מי יהיה האיווט ליברמן שיכניס את האוכל הרוסי בדלת הראשית? יאיר לפיד לוגם בורשט? מתי יהפוך האוכל הרוסי למקובל ולא שולי?
מתמודדים בתוכניות הריאליטי מכינים חריימה. כך הם מבססים את הישראליוּת שלהם. ישראלי זה חריימה. האם חזיתם מימיכם במתמודד שמכין ורניקי או פילמני ומגיע לגמר הגדול? חצי גמר? רבע גמר? רק חריימה. ישראל היא חריימה: אדומה, חריפה ותוקפנית. הסטריאוטיפ המטומטם של המזרחי “החם” והאשכנזי “הקר” מתגשם כאידאה לאומית בצלחת, ומה עם הרוסים? חמים או קרים? פושרים? מה שבטוח, הם לא חריימה. האוכל הרוסי, למרות שהוא מייצג אוכלוסייה ענקית, לא התקבע בתוך המיינסטרים כאופציה פופולרית, לא בתוכניות הבישול למיניהן ולא בענף המסעדנות. גזענות? בטח שגזענות. הכל זה גזענות. מסעדות רוסיות הן פרינג’. זה אפילו לא סוד כמוס שפודיז רודפים אחריו. הן לא מנסות להתחבב על הקהל הרחב והקהל הרחב לא מתעניין בהן. אלה יחסי חשדנות הדדיים.
בתל אביב יש מסעדה רוסית אחת, מצוינת, בשם ויקינג. היא לא מוכרת מדי, אבל גם לא חשאית, בוודאי שלא מסתתרת מאחורי שלטים ברוסית. עכשיו יש עוד מסעדה שתנסה להגיע אל קהל יותר רחב, לא רק זה של הקהילה עצמה. נטשקה היא ממש מסעדונת, כוך קטן בשוק לוינסקי האופנתי. בלוגו שלה מופיעה בבושקה. זה סמל שכולם מכירים. לפעמים אין ברירה אלא להשתמש בקלישאות משעממות.
כשהגענו, המקום היה ריק. כלומר, ממש ריק. המלצרית התחבאה במטבח. יצאה אלינו רק כשהשתעלנו והכרזנו על נוכחותנו. אחר כך הגיעה אמא שלה והחלה לבשל. אם ובת, הבעלים, אווירה ביתית לחלוטין. אבל זה לא שהגענו לסלון של משפחת עולים. אל תתבלבלו. יש בית ויש מסעדה והגבולות מאוד ברורים כאן. עד כמה ברורים? זה אוכל של בית בגימור של מסעדה, בזה אי אפשר לטעות. ושיסלחו לי האימהות הרוסיות.
הלכנו על ארוחה שמורכבת ברובה מכיסונים מבושלים ומאודים. אם זו הייתה מסעדת דים סאם, כבר מזמן הייתי מכריז עליה כעל אחת מארוחת הדים סאם הטובות שאכלתי לאחרונה והקוראים היו נוהרים בהמוניהם. אבל זו מסעדה רוסית, ואלה כיסונים שמגיעים מרחבי האימפריה הסובייטית לשעבר, מקרבת פולין ועד אירואסיה. זה לא טרנד וזה לא מצטלם טוב. זה אוכל מסורתי, לא מתוחכם וצבוע בצבעים כהים, במידה רבה גס, אבל טעים, מה זה טעים.
לקחנו קורזה (48 שקלים) ומנטי (40 שקלים). קורזה הם כיסונים שהגיעו מהקווקז, צורתם אובאלית, ממולאים בבשר בקר מתובל במלח, פלפל ועשבי תיבול. הבצק נהדר, כך בכל הכיסונים שהוגשו לנו, גמיש, אלסטי, דק, מהודק ומעוצב באצבעות מקצועיות. מנטי (או מנטו) הם כיסונים שמקובל להכין ולאכול באזורי אזרבייג’ן, טורקיה, מונגוליה, ארמניה וכולי. המילוי - בשר בקר ושומן כבש. בצד - שמנת חמוצה ורסק עגבניות ושום, שאמור כנראה להזכיר לישראלים את הרסק של הג’חנון או משהו כזה. זה לא הדבר הכי רוסי בעולם, גם לא אזרבייג’ני, אבל לפעמים עושים פשרות בחיים. טוב שלא שמו סחוג ברסק.
צ’ודו (18 שקלים) הוא כיסון גדל מידות, מטוגן בשמן עמוק, ממולא בבשר בקר מתובל. גם המקור שלו בקווקז. כיסונים פועלים בקלות יתרה על בלוטות העונג בגופנו, וכיסונים מטוגנים? נו באמת, זה כבר כמעט פורנו. לקחנו גם ורניקי (40 שקלים) ממולאים בתפוחי אדמה. המלית מפולפלת היטב. הכיסונים עצמם מבושלים ולא מטוגנים אחר כך, כפי שנהוג במסעדות רומניות למיניהן. ורניקי לתפארת הוורניקי. בצק ממולא ומעולה.
פרט לכבוּדת הכיסונים, הזמנו גם מרק כדורי בשר (30 שקלים) שהיה מצוין. מרק ירקות עשיר בתפוחי אדמה, כדורי בשר מתובלים, קלילים, אווריריים. גם סלט אוליבייה (10 שקלים) היה עשוי היטב והזכיר לנו את שתי המתנות הגדולות והמפוקפקות ביותר שנתן המטבח הרוסי לעולם: שמיר ומיונז. אגב, זה שם מצוין ללהקה.
הנה, ככה פתאום, מתחת לראדר, בלי הודעות יחסי ציבור מתלהמות, קמה לה מסעדה רוסית מצוינת בלב ליבו של שוק לוינסקי. זה בוודאי לא יפתיע אם אומר שנהניתי בנטשקה כפי שאני לא נהנה במסעדות אחרות, גדולות, מבוססות, מושקעות, רועשות ומתלהבות מעצמן. זה לא שאני עושה מיסטיזציה של מסעדות קטנות מהסוג הזה – אולי רק קצת – אלא שבמסעדה כמו נטשקה אתה נתקל במקצוענות טכנית ובהבנה של טעמים שאתה לא נתקל בה בהרבה מקומות אחרים. זו לא הפשטות, זה פשוט טעים. וזה מה שהופך את נטשקה למקום לחזור אליו, ושוב, לא בגלל התחושה הביתית. יש לי בית ויש לי אמא, אני לא מחפש תחליפים. אבל אם חשקה נפשכם בדים סאם סובייטי (לשעבר), זה בהחלט המקום לבוא אליו. הו, הנה מיתוג סקסי: דים סאם סובייטי. נפתחה מסעדה לוהטת של דים סאם סובייטי מצוין. עכשיו השתכנעתם?
>> בשבוע שעבר המבקר אכל בפר דרייר
נטשקה. זבולון 30, תל אביב יפו. טלפון: 052-6962554. לא כשר