אזהרת טריגר חמורה: הביקורת השבוע רצופה בתיאורים לא כל כך מעוררי תיאבון. מה אני אעשה, לא הייתה לי ברירה. תסלחו לי. הארוחה במסעדת A23 LOCAL BLEND הייתה אולי הגרועה ביותר שאכלתי בשנים האחרונות. מעין זריקת זין מרהיבה. באמת. אין דברים כאלה. ויתור שכזה על כל ערך קולינרי, על טכניקה ועל כבוד עצמי, לא ראיתי כבר המון זמן. A23 היא לא מסעדה. היא עיי חורבות של מסעדה. אפילו לא מתיימרת לתפקד. פשוט גוססת לאיטה. זה לא עצוב, כי מסעדה היא לא בן אדם. היא עסק למטרות רווח. וכנראה שבמקרה של A23, קודם כל חושבים על כסף ורק אחר כך על אוכל. אני לא אגיד שזה מפתיע אותי.
מעניין שרק לפני כשלושה ארבעה חודשים, הוצפו מדורי האוכל בהודעות יחצניות על "ביסטרו בר" שנפתח במלון בוטיק תל אביב. A23 שמו. על הייעוץ הקולינרי ובניית התפריט – סבינה ולדמן, שעשתה את התהילה שלה בעונה האחרונה של "משחקי השף". ייעוץ קולינרי זה עוד אחד מהמקצועות האבסורדיים שצצו בשנים בענף המסעדנות, מתוך רצון למקסם רווחים. אני אומר: במקום לייעץ, תיכנסו למטבח ותבשלו. ולדמן חתומה על "ייעוץ" גם למסעדת בומביקס מורי בקרית אונו, שבה אכלתי לפני כשנה. זו היתה חוויה גרועה ומעליבה. בתור "יועצת קולינרית" היא כנראה שכחה את הכלל הבסיסי ביותר: מוניטין זה דבר שקשה מאוד לבנות וקל מאוד להרוס. ומסתבר שולדמן כבר הספיקה לעזוב את A23 עקב חילוקי דעות עם הבעלים, והתפריט שמוגש שם בימים אלה לא קשור אליה. על זה לא הוציאו קומוניקט חגיגי מלווה בזיקוקים ותרועות של חצוצרות, כי ככה זה יחסי ציבור: הם תמיד מתלהבים בהתחלה ובורחים כשהעניינים מסתבכים. A23 בימים אלה היא מסעדה שאפילו יועץ התקשורת המיומן ביותר לא יוכל להציל מגורלה המר.
אז תשכחו מכל מה שקראתם עד היום על A23. כל ההצהרות הטרנדיות על "ביסטרו בר". זה הכל חרטוט אחד גדול. הגענו למסעדה, וכשרצינו להזמין – המלצרית פתאום הודיעה לנו, באיזו נונשלנטיות מעצבנת, שכמעט חצי מהמנות אינן נמצאות בתפריט. לא הייתה לנו ברירה אלא להזמין את מה שיש. אתם באמת רוצים לשמוע מה היה שם? אני לא בטוח. אבל אם אתם מתעקשים, אעשה זאת בשבילכם, קוראים יקרים, כי אני דואג לכם ורוצה להציב בפניכם תמרורי אזהרה, כדי שתיזהרו מתאונות דרכים ואסונות בצלחת.
הנה הקטסטרופות לפניכם: סביצ'ה מוסר (48 שקלים) עם קוביות של סלק צלוי, בצל סגול וצנוניות כבושות, על קרם פרש. מהדג עלה ניחוח לא נעים. זה היה ברור שהוא לא טרי. בניגוד למה שמקובל בסביצ'ה, הוא לא עורבב עם מיץ לימון שיכול היה להסוות את הטעם הדי דוחה שלו. לקחנו ביס אחד, נבהלנו והרחקנו את המנה מאיתנו. זה לא הזיז למלצרית שלקחה אותה מאיתנו מבלי לשאול שאלות. כנראה שזה נראה לה נורמלי שלאף אחד לא מתחשק לגעת בדבר הזה.
שרימפס נאגטס (48 שקלים) היא מנת חוף ים קלאסית: שרימפס קפואים ומופשרים בבלילה, מטוגנים בטיגון עמוק, מוגשים עם איולי יוזו וג'ינג'ר (כך על פי התפריט. זה היה סתם מיונז פיקנטי). מעטפת הבצק של השרימפס היתה עבה ונוטפת שמן. לחיצה קלה עם שתי אצבעות הוציאה מהם כמות כה גדולה של נוזל, שניתן היה למלא כוס שלמה רק בשמן של השרימפס המטוגנים.
שאמשיך? קרוקט תירס (42 שקלים) היא מנה של קרוקטים, ממולאים בקרם תירס וגבינות, בציפוי פירורי לחם בטיגון עמוק. בפועל – קיבלנו קרוקטים בטמפרטורת החדר. לא חמים ולא קפואים. כאילו שהגישו לנו מנה ששולחן אחר החזיר. הקרוקטים עצמם נראו כאילו שמישהו מישש באצבעותיו, נתן בהם ביס והחזיר לצלחת. הקרם זלג מהם, ובכן, כמו נוזל גוף כלשהו שאני מתבייש לומר את שמו. זה היה באמת מחזה מחריד. כמה מחריד? תחשבו על אירוע טראומטי בחייכם, ותכניסו אותו לתוך הפה.
גם המנה העיקרית לא הצילה את המצב. פילה מוסר על טורטליני פטריות (86 שקלים) היא מנה של דג לא טרי על טורטליני במילוי בעל טעם תעשייתי של פטריות טחונות. כמו הטורטליני שקונים בשקית מהמקרר בסופרמרקט. זו לא מנה עיקרית לגיטימית. זה אלתור אומלל.
עד כאן אנחנו לא עוסקים בדיני נפשות, אבל הקינוח, קרם ברולה (42 שקלים) היה ממש מלחיץ: קרם הביצים היה לגמרי נוזלי ולא נאפה במידה הנכונה. כידוע, ביצים טריות זה עניין מסוכן. מי יודע כמה זמן הקרם הזה ישב במקרר. שכבת הסוכר השרופה מעל לקרם היתה גרגירית ובלתי אפשרית לאכילה. אמרתי קטסטרופה? זו הייתה ממש שואת הקינוחים.
ולקינוח? כלום ושום דבר
חזרנו, אני חייב לומר לצערי, לארוחה שנייה. שום שיפור לא נרשם. כאילו שב-A23 מתעקשים לשחזר את כל התקלות והפאשלות. סביצ'ה המוסר (48 שקלים) היה עדיין לא טרי. שרימפס נאגטס (48 שקלים) שמנוני עד כדי בחילה. לפחות המנה של קרוקט התירס (42 שקלים) טוגנה כראוי הפעם ולא נראתה כמו שאריות של ארוחה של שולחן סמוך. הקרם עדיין היה סמיך וגועלי כמו אתם יודעים מה.
ניסינו גם ניוקי ריקוטה ואספרגוס (62 שקלים) או בשם המדויק יותר – ניוקי שטובעים בשמנת מתוקה כאילו שהיו מנה בבית קפה על החוף באילת, בסוף הניינטיז. וגם המבורגר (56 שקלים) היא מנה פשוטה שהצליחו ב-A23 להרוס: המבורגר דק ויבש בתוך לחמנייה יבשה ומתפוררת, עם פלחי תפוחי אדמה מטוגנים, נוטפי שמן בכמות מסחרית. אם אפילו לטגן כמו שצריך לא יודעים שם, אז איך יידעו לעשות את כל השאר?
ויתרנו על הקינוח כי לא היינו במצב רוח התאבדותי.
הייתי מרחם על A23 כי ברור שמאחורי הקלעים מתרחש שם איזשהו בלאגן לא נורמלי. אבל אני מזכיר שכל ארוחה שם עלתה לנו כמעט 300 שקלים (לא כולל שתייה). זו חוצפה ממדרגה ראשונה, ועל כך – אין סליחה ואין מחילה. או שתסגרו את המסעדה שלכם לשיפוצים או שתחזירו את הכסף לסועדים.
** צילום ה-360 נעשה באמצעות מצלמת Samsung Gear 360 של חברת סמסונג