זה היה נקניק שוקולד רעוע, אבל נקניק

כשבגנים של הילדים יש מסיבות וההורים מביאים כיבוד, אני מקפידה לאתר מראש איפה הונח הכלי עם נקניק השוקולד. ככה כששולחנות האוכל נפתחים לציבור אני יודעת איפה להתחיל להטעין את הצלחת, מהר מהר לפני שייגמר. לא ברור לי איך, אבל אנשים מצליחים להכין את הקינוח הפשוט והמטופש הזה כל כך טוב שאני יכולה לאכול ממנו כמויות ובחיים לא יימאס לי. אני מעדיפה את הגרסה הנקניקית על פני הכדורים, אבל גם כשזה מגיע ככדורי בוץ (ככה קוראים לזה אצלנו) יש לי חולשה לדבר החום-מנומר הזה.

אני כשלעצמי לא הצלחתי בחיים להכין נקניק שוקולד טעים. יצא לי להכין כדורי בוץ פעם פעמיים שלוש וזה לא שהם יצאו זוועה, אבל זה לא היה זה. אולי כי כמו תמיד אני לא ממש עובדת עם מתכון אלא סתם לוקחת פתי בר במקרה הטוב או שאריות עוגה גרועה במקרה הרע, מערבבת עם שוקולד וחמאה או שמנת ומקווה לטוב. הפעם החלטתי לאתגר את עצמי, ולכבוד החג להצליח פעם אחת להכין נקניק שוקולד כמו של ההורים האחרים.

>> בפעם הקודמת היה לי אירוע די קשה עם ניסיון לטגן בשמן עמוק

גייסתי את ניצן לעזור. כשהעבודה כוללת ממתקים, הוא תמיד שמח להתייצב. המתכון שמצאתי היה מאוד מאוד (מאוד) פשוט: 50 גרם שקדים טחונים, 20 ביסקוויטים מרוסקים גס, 250 גרם שוקולד מריר, 175 גרם חמאה ושלוש כפות ברנדי, לא חובה. הוצאתי מהמזווה את קופסת הפלסטיק הסגורה בה אני מאחסנת פתי-בר-שיצאו-מהשקית-שלהם-אבל-עוד-לא-נאכלו בתקווה שהיא תשמור על טריותם (היא לא שמרה), ספרתי עשרים ושלפתי מהארון גם שלוש טבלאות שוקולד שבמקרה עוד לא התגלו וחוסלו על ידי הבנים. בחרדה בדקתי שיש לי מספיק חמאה ולרגע פשפשתי לבדוק אם יש לנו איזה אלכוהול לתרום לתהליך, כי עם כל הכבוד לברנדי, למה שיהיה לנו ברנדי? במזל היה בכלל יין, ואחרי התלבטות קצרה הכרעתי שלא לפתוח במיוחד בקבוק חדש סגור.

ניצן שבר פתי בר תוך כדי שהוא אוכל ממנו, אחר כך שבר טבלאות שוקולד תוך כדי שהוא אוכל מהן ואז המס את השוקולד במיקרו תוך כדי שהוא חוזר לאכול פתי בר. הוספתי שקדים (היו לי שקדים גרוסים. אין לזה שום הסבר משביע רצון) וערבבתי היטב, תוך כדי שגם אני אוכלת קצת מהתערובת – כשזה חם זה הכי הכי טעים. בהמשך המתכון היה כתוב לכסות בניילון נצמד ולהעביר לשעה-שעתיים במקרר, ואז לעצב לנקניק, להחזיר לקירור ולפרוס רק לפני ההגשה. העיסה שהייתה לי בקערה נראתה נוזלית מדי, אז על דעת עצמי החלטתי להוסיף לה עוד שני פתי בר, אולי על חשבון אלה שניצן אכל.

אחרי שעתיים, כשהוצאתי את הקערה מהמקרר, התערובת הייתה קשה מאוד. לא יכולתי בשום אופן לחצוב מהקערה את השוקולד והביסקוויט, אפילו כף המתכת התעקמה תוך כדי הניסיון; רק אחרי חצי שעה שנתתי לזה להתחמם קצת על השיש הצלחתי לשבור חתיכות לתוך הניילון הנצמד, ואז ניסיתי להבין איך בעצם מעצבים נקניק.

כרכתי את הניילון מהצדדים, מנסה לגלגל את הפירורים לכדי נקניק, לחצתי ומעכתי אותם יחד עד שנוצרה מעין גלילה. זה היה נקניק רעוע, אבל נקניק. החזרתי אותו למקרר, ובאמת כשהוצאתי אותו שוב מאוחר יותר הוא היה נוקשה ויכולתי לפרוס ממנו פרוסות ראויות. זה לא היה קרוב להיראות יפה ועגול כמו שזה אמור להיראות, אבל זה היה משהו שאפשר להגיש.

ולמחרת אכן הגשתי. הבנים התבאסו שהשוקולד מריר ואמרו שהיה עדיף שוקולד רגיל, והסכמתי איתם. הנקניק שהכנתי היה בסדר, אבל הסתפקתי בפרוסה אחת (טוב, שתיים) וזהו, ולא הרגשתי שום רצון להתחזר עליו כמו בימים כסדרם. הוא יצא לי כבד מדי ומתוק מדי, וגם זיהיתי את חוסר הטריות של הביסקוויטים בטעם שלו. שברי השקדים, לעומת זאת, עשו פעולה מדהימה והוסיפו טקסטורת פיצוח כיפית ממש. רשמתי לעצמי לקנות שוב שקדים גרוסים, לא ברור לאיזו מטרה, נראה שטוב שיהיה בבית.

אבל כשחשבתי על כל הסיפור, הייתי חייבת להודות שהמתכון הזה גרם לי להרגיש די חסרת ערך. הרי מה בעצם עשיתי - לקחתי שוקולד, לקחתי פתי בר ומעכתי אותם יחד. אפשר פשוט לאכול פתי בר ולאכול שוקולד, או אם ממש רוצים אפשר לאכול אותם ביחד, מה כבר ההבדל? הדבר היחידי שהוספתי זה חמאה, עוד יותר גרוע, כבר עדיף בלי. זה הזכיר לי שפעם גיליתי ששוקולטיירים בסך הכל קונים שוקולד גולמי, ממיסים אותו ומכינים ממנו פרלינים, וזה ממש הוריד לי. כי מה החוכמה, אתם לא אמורים לייצר שוקולד? להמס שוקולד ולהכין ממנו צורות גם אני יכולה, טוב אולי אני לא, אבל בגדול זה לא נשמע יותר מדי קשה. גם הקסם של נקניק השוקולד פג אצלי היום. לפחות עד מסיבת הגן הבאה.