בכל מסעדה שאני נכנס אליה יש אווירה של היסטריה. חושבים שאני באמת מרושע

אם אדם מגיע לראשונה לתוכנית בישול שבה ישפטו את האוכל שלו, ויהיו לו רק שעה וחצי להכין ולהגיש את המנות, ההיגיון אומר שכדאי לו להתמקד במשהו שהוא *ממש* יודע לבשל. משהו טעים, מרשים ולא מסובך מדי להכנה. אבל לא ככה עבד הראש של מבקר האוכל ניב גלבוע כשהגיע התור שלו ושל חנה לסלאו – חברה ותיקה שלו, ועכשיו גם הפרטנרית במטבח ועל המסך - לבשל ב"המטבח המנצח VIP" (קשת 12).

"אני מאוד תחרותי ורציתי לנצח", מספר גלבוע השבוע. "אמרתי לעצמי שאם כבר יבקרו אותי, אז אני הולך לעשות את האוכל הכי מיוחד. תכלס ירדתי מהפסים, למשל הכנתי בשעה וחצי בצק עלים מכלום. זה אמור לקחת לפחות 24 שעות, התאמנתי על זה בבית. קארי ירוק, שכמעט כל שף קונה, החלטתי שאני מכין. זה 34 מרכיבים".

לך תזכור.
"בדיוק, לתוכנית אסור לבוא עם מתכונים. הכל בעל פה. אז ביקשתי מחנה שתזכור, כי היא שחקנית ובטח יותר טובה בזה ממני, אבל כששאלתי אותה אם שכחתי לשים משהו היא התעצבנה עליי, 'מה אתה בוחן אותי כל הזמן?'. הגיוני, רק כשאתה שם אתה מבין איזה לחץ זה לבשל במגבלות של זמן, מול מצלמות. הרי אני לא שף".

וכשביקרת אחרים נהיית ניב גלבוע, המבקר חד הלשון?
"ממש לא, כי אלה לא שפים מקצועיים. אי אפשר להתייחס לבשלן ביתי כמו לשף במסעדה. כן היו שם דברים שעצבנו אותי, למשל מישהו שהשתמש בדג בריכה במקום דג ים. אתה כבר מכין מנה מושקעת, תביא דג טעים. לא רק אמרתי את זה, אלא גם חיים. ורותי (כהן וברודו, שופטי התוכנית – א"ג). אבל בגדול נראה לי שנתתי את הציונים הכי גבוהים שם. גם להוא עם הדג נתתי 7".

אז הסתדרת עם כולם?
"בעיקר היה לכולם סבבה איתי. הם חששו ממני וגילו שאני חמוד".

התפקיד שלי הוא להאיר את השטיקים

אנחנו נפגשים בביתו של גלבוע, דירת שני חדרים באזור פלורנטין, השכונה הכי צבעונית בדרום תל אביב. מהחלון רואים פיצרייה, מעדנייה ("שפותחת מתי שבא לה") ומרפסות של בתים אחרים. "יש לי חברים בדירות פה", מספר גלבוע ומנופף לשלום למישהו שהכיר כשעבד ככתב בגלי צה"ל. אני מופתע שהמטבח לא מלא גאדג'טים, וגלבוע מזכיר שוב: הוא לא שף. "אנשים מתבלבלים, וחשוב לומר: מבקר אוכל לא חייב לדעת להכין אוכל. אם כי אני מכין אוכל לא רע".

בחדר השינה נמצאים לפטופ פתוח ומיקרופון. גלבוע בדיוק סיים להקליט קריינות לביקורת המסעדות שלו, שלאחרונה מופיעה רק במקום אחד: ערוץ היוטיוב שלו. "אני מצלם בין שתיים לשלוש מסעדות ביום. זה נשמע הרבה, אבל אני לא אוכל, רק טועם. חשוב לי לבוא שבע, כי רעב הוא התבלין הטוב בעולם".

אם מעולם לא ראיתם את הביקורות המצולמות של גלבוע, אז יש לומר: הן מעט מרושעות. הוא מתעמת עם מלצרים, זורק הערות לא מסוננות ובאופן כללי נראה כמי שנמצא בכוננות ספיגה עד שיוכח אחרת.

שיהיה ברור: במסעדות יודעים שאתה בא, נכון?
"כמובן. צריך לתאם, הרי אני מגיע עם צלם. אנחנו גם מצלמים לפעמים כשהמסעדה די ריקה, כי יותר קל ככה, ואז חוזרים לצלם את המקום עם אנשים. כמובן למסעדה אין שום שליטה או מושג על הציון שהיא מקבלת. אני מקליט את הקריינות עם הציון רק מאוחר יותר". 

כלומר, יש מסעדות שמקבלות ציון נמוך למרות שהיה ידוע שאתה בא והיה זמן להתכונן.
"תמיד יש להם תירוצים והסברים, ולפעמים אני לגמרי מבין אותם. הייתי במסעדת בשרים נהדרת שמאוד רציתי לפרגן לה, וקיבלתי שתי חתיכות בשר – גומי. אין מה לעשות. הם קיבלו ציון 4. אבל חזרתי אליהם שוב עם חברים והיה מצוין, אז העליתי סטורי ואמרתי שעכשיו הם נהדרים".

ניחוש מושכל, הסרטונים הכי נצפים שלך הם ביקורות קטלניות?
"לאו דווקא. יש לי סרטון על מסעדה מעולה, מקום בתחנת דלק בבאר שבע, שמצליח מאוד".

טוב, רוצים לראות מה אוהב מישהו שבדרך כלל הוא כל כך מרושע.
"נכון".

כשצופים בסרטונים יש תחושה שאתה אוהב את זה, שאתה נהנה להיות מרושע. בטח כשזה מביא צפיות.
"אני בהחלט אוהב את הצפיות, אבל אני לא נהנה להיות מרושע. אני נהנה לבקר, אני מרגיש שיש לי תפקיד. בהמון מסעדות יש שטיקים – אומרים שהדג טרי והוא קפוא, טוענים שמשהו מיוצר מדבר אחד ולי ברור שהוא מיוצר מדבר אחר, או סתם שמים את הפרחים האכילים המטופשים האלה. יש לי חך אדיר, הייתי בכל כך הרבה מסעדות בעולם שאני מזהה הכל. התפקיד שלי הוא להאיר את השטיקים האלה, וגם לעזור לאנשים להחליט איפה להוציא את הכסף שלהם".

אבל אתה מודע לתדמית שלך.
"אנשים חושבים שאני באמת מרושע, ואני בהחלט זועם כשמגישים לי בתל אביב יין בטמפרטורת החדר כשהכוונה היא לחדר בצרפת הקרירה. אבל כמבקר אני מרשה לעצמי להגיד דברים שבחיים לא אגיד סתם בביקור במסעדה. אני יכול להחזיר מנות, אבל אני לא אתעמת עם מלצרים. לא שזה משנה, בכל מקום שאני בא ישר יש אווירה של היסטריה". 

טוב, יש אנשים מאחורי המסעדות. בביקורת שלך על מסעדה סינית בנתניה טענת שהיא השנייה הכי גרועה בישראל, והבעלים והמלצר והכל הוא איש זקן וחביב. זה עשה לי קצת כואב.
"גם לי. אפילו שקלתי לגנוז את הביקורת הזו, אבל התחרטתי. אנשים אומרים לי 'אתה תהרוס את המסעדה', אבל לא, המסעדה תהרוס את עצמה. אני לא בא להיות חבר של השפים, ואני באמת לא חבר של אף שף. נניח, חיים כהן – אנחנו בידידות, אבל לא יותר מדיבור כשאני יושב אצלו. מצד שני, אם שף אומר לי 'השתפרנו, בוא שוב', אני נותן עוד הזדמנות. גם חיים כהן קיבל הזדמנות שנייה אחרי שבביקורת הראשונה על 'יפו־תל אביב' הוא קיבל ציון נמוך. הוא עשה שינויים ונהיה טוב מאוד".

שינויים בגללך?
"לא בגללי. אני לא לוקח על זה קרדיט".

בוא תאכל את הכלב שלי

לדירה הקטנה שבה הוא מארח אותי עבר גלבוע לפני כתשע שנים, כשנפרד מבן זוגו לאחר 17 שנים משותפות. "חלקנו דירה ברחוב פינסקר, וכשנגמר חילקנו אותה בינינו ועברתי לפה", הוא מספר. "זה קטן יותר משמעותית, אבל בדיוק מה שאני צריך".

גלבוע (53) יצא מהארון כבר בגיל 16 בפני הוריו, הסופרת והעורכת שולמית גלבוע והמרצה לפילוסופיה אליעזר גלבוע. "אמא מחתה דמעה, אבל תמכה", הוא אומר. "כבר אז הייתה לי אהבה עם גבר, וידעתי שאני לא מסתיר מהם".

היית עם נשים?
"בצבא הייתי עם שתי נשים. הרגשתי שאני צריך לנסות להיות גם סטרייט, אז היו לי שתי חברות, אחת אחרי השנייה. מסכנות, היה להן נורא".

ומה עכשיו?
"עכשיו אני מחפש זוגיות. היו במהלך השנים האלו מערכות יחסים של שנה פלוס, אבל כרגע לא, ואני רוצה. אני מאוד אדם משפחתי".

בתוך הזוגיות הממושכת שהייתה לך חשבתם לעשות ילד?
"הזוגיות ההיא נגמרה בדיוק כשהיינו צעד אחד לפני ילדים. היום אני משלם בכל שנה 1,500 דולר למרפאה בהודו ששומרת ביציות מוקפאות עם הזרע שלי, וכולם לוחצים עליי לעשות ילדים. שאהיה אב חד-הורי, העיקר שיהיה לי ילד. אני מבין את זה, ישראל היא מדינת הפרו ורבו וכולם אומרים שכשמגיע ילד נפתח לך משהו בלב, אבל אני עסוק. מה להיות אבא לבד עכשיו".

איך אתה מסביר את הקושי למצוא זוגיות?
"אני לא ילד, דברים שעניינו אותי פעם לא מעניינים היום, והשוק הפך לסופרמרקט מטורף. צריך לשחק את המשחק".

אתה נמצא בטינדר?
"למה לא? נכון שאני מקבל הודעות מטופשות של 'בוא תבשל לי', אז אני מסנן. אבל אין ברירה. אני מכיר סלבס שחששו לשים תמונות שלהם בטינדר ובגריינדר, אבל שכנעתי אותם והם בזוגיות".

טוב, אף אחד לא ניגש יותר לאף אחד בבר.
"אליי גם ככה לא היו ניגשים כנראה, כי אני הרי נתפס כמאיים. ואני לא, באמת, אני חמוד".

קורה שמתעצבנים עליך ברחוב בגלל דברים שאתה מעלה לרשת?
"קורה מעט, וזה לא מפריע לי. אבל אנשים אוהבים הרבה יותר להעיר על המראה שלי, 'השמנת' וכולי, לגעת לי בבטן. רק בישראל עושים את זה. הייתי בסיבוב עם חברה שלא האמינה כשאיזו אישה מבוגרת העירה לי על הכרס".

נפגעת?
"לא, כי אני מבין שאנשים רואים אותי על המסך וחושבים שהם חברים שלי. אני לא נפגע מכלום, עור של פיל, אבל אני כן מתבאס אם עשיתי דיאטה רצינית ואנשים עדיין מציקים".

איך באמת הולך לך עם הדיאטות?
"אני אקורדיון. עשיתי המון דיאטות, עליתי וירדתי. היום אני מתמקד בפסיכולוגיה, בלאכול כשאני רעב ולהפסיק כשאני שבע. זה משהו שאיבדנו לגמרי. הלכתי גם ל-DayTwo (סדנת תזונה מותאמת אישית – א"ג), אבל אתה אמור לתעד מה אכלת, וברגע שיום אחד אני שוכח לרשום, אני מניח לזה".

אגב תגובות של אנשים, התעצבנו עליך מאוד כשאמרת ב"לילה כלכלי" שאין סיבה לאסור בחוק על פיטום אווזים כי זה יגרום ליבוא מחו"ל.
"אני אישית בכלל לא אוכל כבד אווז, ואם כן אז רק מאזור ספציפי שלא מפטמים בו, אבל לטבעונים זה לא שינה. מבחינתם תמכתי בפיטום. איזה אחת צעקה לי ברחוב, 'בוא תאכל את הכלב שלי, יא בן זונה!'. אגב, היה גם שף של מסעדה טבעונית שהתעצבן עליי בגלל ביקורת. לא הייתה לי בעיה עם הטבעונות אלא עם המחירים הפסיכיים שלו, וכשרציתי לבוא אליו שוב כדי לצלם משהו ספציפי הוא זרק אותי מהמסעדה. לצערי הצלם לא צילם את זה".

ילדים מתקשרים אליי כאילו אני נועה קירל

סיפור האהבה של גלבוע עם אוכל בכלל, ומסעדות בפרט, החל כשהיה בתיכון. "בילדות לא הייתי במסעדות, לא היינו משפחה אמידה וזה לא היה בלו"ז שלנו. אבל בגיל 16 לקחו אותי למסעדה סינית, והשתגעתי. לא רק מהאוכל אלא גם מהטקסיות, מהאירוח. לא הייתי ילד שאהב לאכול, אמא לא ידעה לבשל – היא מתבאסת שאני אומר את זה, אבל זה נכון – ואותה מסעדה גרמה לי להבין שזה הולך להיות הבילוי שלי. הלכתי לעוד ועוד מקומות, גיליתי שהחך שלי מבין עניין".

אבל עברו שנים לפני שהתחביב הפך גם לקריירה. כחייל היה גלבוע כתב ב"במחנה" ("במקרה. לא היה לי מושג מה אני רוצה, אמא הציעה את זה כי היא סופרת וכי ידעתי לכתוב, אז ביקשתי וקיבלתי"); כשהשתחרר הגיש מבזקים ויומנים בגלי צה"ל, ערך במשך שנתיים את "בוקר טוב ישראל" ובהמשך היה ראש דסק בעיתון "חדשות". לאחר מכן ערך את מהדורת "חדשות השבת" בערוץ 10 והגיש מבזקי חדשות ותוכניות בערוץ וב"רדיו ללא הפסקה".

"בשלב מסוים עזבתי את התקשורת ועשיתי סטארטאפ. פתאום עשיתי כסף ברמות שלא הכרתי, ועם הכסף הזה הייתי נוסע בכל שנה לצרפת עם חבר שמבין אוכל", מספר גלבוע בחיוך השמור לזיכרונות מארוחות שחיתות. "11 חודשים הייתי עובד כמו משוגע, ואז חודש שלם אוכל כל ערב במסעדת מישלן אחרת. היו נותנים לנו גם להיכנס למטבחים, הראו לנו את חומרי הגלם, ומשם הגיע המון ידע. פתאום אתה מבין שאוכל זה גם תרבות. זו אחת הסיבות שעשיתי תואר שני בהיסטוריה כללית, כדי לחבר את האוכל עם ההיסטוריה".

איך מכל זה מגיעים לפינת ביקורות אוכל?
"לפני 15 שנה ישבתי במסעדה עם אורי רוזן (כיום מנכ"ל mako – א"ג), שהיה אז סמנכ"ל התוכן של חדשות 10. התלוננתי כרגיל על האוכל, ורוזן אמר לי שחייבים לעשות מזה תוכנית. אמרתי לו, 'מי ירצה לראות דבר כזה? ביקורת על אוכל שהם לא יכולים לטעום?'. אפילו כעסתי, כי חשבתי שעוד רגע אני מקבל תוכנית משלי. מה אני אעשה עכשיו ביקורות אוכל? אבל הוא שכנע אותי, והפינה הראשונה הייתה ב'בלאק' ברמת החייל. ישבתי שם, כתבתי לי נקודות, אבל השתעממתי מעצמי. למזלי הייתי עם צלם מריר שהדליק אותי, 'איך המלצרית מדברת איתך, מי היא שתשאל אותך אם אתה יודע מה זה מרנג?', ואז הכה בי שזה מה שאני צריך לעשות – להתעמת עם המלצרים, להגיב להם. אז צילמנו, והפינה עלתה ונהייתה הצלחה עצומה. לתוכנית 'לילה כלכלי' היה רייטינג של 5%, ולפינה שלי בה היו 13%. אנשים נכנסו לתוכנית רק בשבילה".

ועכשיו פלטפורמת הביקורות שלך היא יוטיוב. איך זה קרה?
"גם במקרה. כשערוץ 10 עמד לעבור מיזוג עם רשת 13 חששתי לחומרים שלי, אז העליתי את כל הפינות ליוטיוב רק כדי שהן יישמרו איפשהו. זה היה לגמרי בשבילי, ופתאום אני מקבל מייל מיוטיוב, 'למה הפסקת להעלות תוכן? יש לך אלפי צפיות'. נכנסתי וראיתי שנוצרה שם ממש קהילה. תגובות, דיונים. לא הוספתי כלום, הייתי עסוק במיליון דברים, אבל אז הגיעה הקורונה. ישבתי בבית משועמם, הזמנתי משלוח כמו כולם, ופתאום חשבתי להעלות ביקורת על משלוחים. אז לימדתי את עצמי לערוך, צילמתי, העליתי, ומשם זה המשיך גם למסעדות. בהתחלה הצלמים היו אנשים שתרמו 5 דולר כל חודש כדי שאעלה תוכן, הייתי עושה הגרלה והזוכה היה בא איתי ומצלם".

הצלם היה גם אוכל במסעדה?
"כן, את האוכל שלי. ראית, אני לוקח ביס וזהו".

בשנה האחרונה הפך גלבוע גם לכוכב טיקטוק. הנישה שלו היא סרטוני תגובות; אנשים מבשלים משהו ומאפשרים אופציית דואט, כלומר גולשים יכולים להגיב על הסרטון שלהם בסרטון משלהם שמופיע לצד המקורי (סליחה אם אתם בני פחות מ-30 וכל ההסבר הזה היה מיותר לכם). במקרה של גלבוע, אנשים מצלמים סרטונים במיוחד כדי שיגיב וידרג את המנה שלהם. בראש העמוד שלו בטיקטוק מופיע מספר וואטסאפ למי שרוצה לשוחח איתו ("זה קו שעשיתי במיוחד לוואטסאפ"), ובעודנו משוחחים הוא מקבל טלפון לקו הפרטי ולא עונה.

"אני לא עונה למספרים לא מוכרים", מסביר גלבוע. "אתה לא יודע מה עובר עליי, כמה צעירים הפיצו את המספר האישי שלי וילדים מתקשרים בהיסטריה כאילו אני נועה קירל, 'אני מת עליך!'. בכלל, בעקבות הטיקטוק התחילה הערצה שלא הכרתי אף פעם. עשו כנס מעריצים, הגיעו 500 ילדים עם חולצות. ברחוב מזהים אותי ילדים לפני כיתה א', בני נוער מהיוטיוב, נהגי מוניות. אגב, גם הם מכירים אותי מיוטיוב. לא מהטלוויזיה".

ברגעים של לחץ חנה התחילה לשיר

עכשיו, עם "המטבח המנצח VIP", שוב מזהים את גלבוע מהטלוויזיה. אבל נדרש שכנוע כדי שהמבקר יסכים להיות המבוקר: "כבר בעונה הקודמת הרגו אותי שאני אבוא, ולא רציתי. אמרתי שאם כבר, אז אבוא כשופט. אבל אז ראיתי את העונה, ואמרתי לעצמי שזה לא כזה נורא. השנה נוספה למכבש חנה, שממש רצתה לעשות את זה. אז אמרתי לעצמי שאני בסך הכל מבשל טוב, וזה בסך הכל משחק, אז אין בעיה שאלך. מה גם שהשופטים הם לא מהשפים שקיבלו אצלי ציונים רעים, אז פחות פחדתי. למרות שרותי בהחלט צחקה עליי הרבה".

מה קיווית להשיג בזה, חוץ מכסף כמובן?
"תחרותיות, רצון להוכיח שאני יכול, והתאים לי שזה בא עם החיבור לחנה. בנינו תפריט שיתאים לנו, חשבנו שיהיה כיף".

בשלב הזה מכווץ גלבוע את האף ואת הפנים בפרצוף גלבועי אופייני ואומר, "בסוף יצא שהיו זיקוקי דינור. חנה כעסה כשביקשתי ממנה לעשות דברים, התחילה לשיר ברגעים של לחץ. בינינו, ידעתי מראש שהיא לא תהיה הפרטנר המושלם. מההתחלה היא אמרה 'אתה תבשל, אני הסו-שף שלך'. אבל סו-שף צריך למלא הוראות (צוחק)".

איך נהייתם חברים בכלל?
"הכרנו באיזו תוכנית בוקר. היא טוענת שהכרנו קודם באיזו תוכנית בכבלים, וכנראה היא צודקת. התחברנו מרגע שהתחלנו לדבר, גילינו גם שסבתא שלי ואמא שלה מאותה עיירה בפולין, סקרנביץ. אנחנו נורא נהנים ביחד, טסים לחו"ל ביחד".

החברות שרדה את התוכנית?
"לקחנו איזה חודש וחצי שקט לעצמנו, ואז נפטר חבר משותף שלנו ונסענו ביחד להלוויה. זה שם דברים בפרופורציה".

אז אתה לא מצטער שהלכת ל"המטבח המנצח".
"בכלל לא. זה היה אומנם אחד הימים הטראומטיים שהיו לי, חשבתי שאחטוף התקף לב – אתה מרגיש שאתה כל כך לא באלמנט שלך, וגם נכוויתי מהתנור כי הוצאתי מדחום מבשר ב-200 מעלות – אבל היה כיף עצום. אני גם בקשר עם כל המשתתפים, אפילו עם יגאל גואטה, למרות שרבתי איתו שם. הוא אחלה גבר, אני מאוד מעריך את הגישה שלו לקהילה הגאה. גם הבת שלו, שמחה, נהדרת. אני רוצה לעשות איתה פודקאסט".

בינתיים הוצאת ספר, "50 המסעדות הטובות בישראל". למה ספר כשהכל נמצא ברשת?
"אני מאוד אוהב ספרים. היו לי המון, אבל כשהייתי צריך לעבור לדירה הזו נפטרתי מרובם וזה שבר לי את הלב. הסוכן שלי אמר שספרים זה שוב טרנדי, והוא צדק. מפתיע כמה הספר נמכר. אני משער שבעיקר כמתנה, ועדיין. התכנון הוא שייצא אחד כזה בכל שנה".

איך תדאג שלא יופיעו בכל שנה בדיוק אותן מסעדות? למה שמשהו ישתנה אם זה ה-50 הכי טובות?
"נדאג לזה. אם מסעדה קופאת על שמריה ומציעה תפריט זהה בכל שנה, היא לא תישאר פה".