לא מזמן נפל בחלקנו הכבוד לארח תשעה אנשים לארוחת ערב. עשינו סבב מהיר כדי לברר העדפות ומגבלות קולינריות, ועלתה ממנו התמונה הבאה: שלושה מבין המוזמנים טבעונים (ואם לדייק: טבעוניות), ארבעה צמחונים. אוכלי הבשר – שניים במספר – מעולם לא היו מיעוט שולי כל כך.
אפשר כמובן לטעון שאלה סטטיסטיקות שניתן למצוא רק בבועה התל אביבית, רק שזה לא המקרה: אחת האורחות הגיעה מהגליל ואחת מאשדוד, אחד מהמושב ואחת מירושלים. כולם צעירים, ורובם המכריע לא מוכנים לאכול בעלי חיים. "לאכול בעלי חיים", כידוע, הוא גם שם ספרו מעורר ההדים של ג'ונתן ספרן פויר, שמסביר במילים פשוטות מדוע לאכול תרנגולת זה הגיוני ומוסרי בערך כמו לאכול לארוחת ערב את הכלב או החתול שלכם.
כבר חודשים ארוכים, אם לא למעלה מזה, יש תחושה שזרם גובר של ישראלים, בעיקר צעירים, משנה את הרגלי התזונה ומאמץ תפריט שיש בו פחות בשר, אם בכלל. הטבעונות נתפסת פחות ופחות כנישה סהרורית, הצמחונות כבר שוחה עמוק בתוך הזרם המרכזי. הבאזז מנשב כמובן גם באתרים רבים וברשתות החברתיות: אם זו קבוצת פייסבוק תוססת להחלפת מתכונים טבעוניים שכבר מונה יותר מאלפיים חברים, קבוצת הורים שמחליפים עצות וטיפים לגידול ילדים בסביבה נטולת שיפודים, או תוכנית בישול אינטרנטית שבה אין לכם סיכוי לפגוש חתיכת פרה מדממת שרועה על צלחת.
לפני מספר שבועות ארגנו חברי עמותת אנונימוס ערב היכרות עם אוכל טבעוני בבית קפה בתל אביב. אנשי אנונימוס, לוחמים ותיקים למען בעלי החיים, רגילים להיות מוקפים במעגל צנוע של יודעי ח"ן. רק שהפעם זה היה אחרת: 100 המקומות שנפתחו להרשמה בפייסבוק התמלאו במהירות, ורשימת המתנה של עשרות מאוכזבים השתרכה בחוץ. גם בכיסוי התקשורתי השינוי מורגש: במשך שנים התקשו הפעילים למען בעלי החיים לחדור אל הזרם המרכזי של העיתונות, והנה רק בשבוע האחרון שודר בחדשות ערוץ 2 תחקיר מהפך קרביים שנעשה בשיתוף אנונימוס ובו תועדה השמדתם האכזרית של אפרוחים באחת המדגרות הגדולות בארץ, ועל שער עיתון "הארץ" כיכב דוח חמור שפרסמה העמותה על ההתאכזרות השיטתית כלפי בעלי החיים בישראל, 18 שנים אחרי שהחוק שהיה אמור להגן עליהם – חוק צער בעלי חיים – נכנס לתוקף.
כל הכסף ל"שני ללא בשר"
לחברים שקיבלו הזמנה למסיבת יום ההולדת ה-50 של מיקי חיימוביץ' שנערכה לאחרונה ציפתה הפתעה: כלת השמחה, נמסר להם, מבקשת לא להביא מתנות. את המתנה הם התבקשו להמיר בתרומה לקמפיין "שני ללא בשר".
בכתבה ששודרה לאחרונה בתוכניתו של גיא פינס הוא סיפר שמיקי חיימוביץ' אמנם פרשה מהגשת החדשות – אבל היא ממש לא יושבת בבית רגל על רגל. ואכן, חיימוביץ' לא נחה לרגע. בחודשים האחרונים היא מתרוצצת מפגישה לפגישה, טווה את החוטים לקמפיין שאמור לעלות לאוויר אחרי החגים ולהיות אבן דרך בשינוי הרגלי אכילת הבשר בישראל.
חיימוביץ', צמחונית ותיקה שגם בהיותה מגישת חדשות לא היססה להצטלם עם אפרוחים בני יומם ולבקש עבורם מעט חמלה, מקדמת גרסה ישראלית של מיזם שמתגלגל כבר כמעט עשור באירופה ובארצות הברית תחת הכותרת "שני ללא בשר" (meatless monday). גם בגרסה העברית הפרויקט לא ייקרא "שני צמחוני", מפני שמחקרי דעת קהל הראו שהמילה צמחוני נתפסת בציבור הרחב כמאיימת ותובענית מדי. יום ללא בשר, לעומת זאת, זו כבר הצעה שאפילו קרניבורים להוטים מוכנים לשקול בחיוב.
חיימוביץ' מתכוונת לבוא אל הישראלים בטוב; המסר שלה הוא שלא מוכרחים ללכת על כל החבילה בבת אחת. תמשיכו לאכול בשר, אבל פחות. במדינות המערב שבהן הקמפיין תפס, בראשן קליפורניה, הוא מתבטא בכך שמסעדות, קפטריות של אוניברסיטאות וחדרי אוכל של מקומות עבודה גדולים מציעים בימי שני מנות צמחוניות מיוחדות ומעודדים את הסועדים לוותר על הסטייק היומי. הבחירה בדרך ביניים, שבה מפחיתים את צריכת הבשר אבל לא נפרדים ממנו לעולמים, קיבלה עידוד גם מדמויות בולטות בציבוריות האמריקאית, כמו פעיל הסביבה גרהאם היל, שבהופעה מעוררת הדים במסגרת מיזם ההרצאות "טד" סיפר שאחרי מאבק ממושך בין השכל (שהורה לו להפסיק לאכול בשר) לבלוטות הטעם (שדרשו להמשיך), החליט להתנזר מבשר באמצע השבוע ולהרשות לעצמו ליהנות מהמבורגר טוב בוויקנד. אחרת, הוא אומר, זה לעולם לא היה קורה.
חיימוביץ' מנסה בימים אלה לרתום לקמפיין שלה כמה מהגופים הגדולים במשק, חלקם כאלה שלא בדיוק מזוהים עם מודעות תזונתית, סביבתית או בריאותית מפותחת. צפו להפתעות. בעוד בשיח הישראלי אכילת הבשר מקושרת בדרך כלל לסוגיות של מוסר ובריאות, חיימוביץ' מתכוונת לשים דגש דווקא על האסון הסביבתי שיוצרת תעשיית בשר, ובכך ליישר קו עם השיח שתופס תאוצה בעולם בשנים האחרונות.
כבר לפני שש שנים קבע דוח מיוחד של האו"ם כי תעשיית המזון מבעלי החיים אחראית לכמעט חמישית מפליטת גזי החממה בעולם, יותר מהמפעלים והתחבורה. בנוסף, תעשיית הבשר מרוקנת את כדור הארץ ממשאביו: כדי לייצר קילוגרם בשר בקר יש צורך בפי 17 יותר קרקע ופי 50 יותר מים מאשר כדי לייצר קילוגרם סויה – קטנייה מזינה ועתירת חלבונים. 70 אחוז מהשטחים החקלאיים בעולם ו-50 אחוז מהמים בארצות הברית משמשים לגידול בעלי חיים במשקים. כמות המזון המשמשת להאכלת חיות משק כפולה מכמות המזון הנחוצה כדי להאכיל את מיליארד פלוס בני האדם הרעבים בעולם. במילים אחרות: את רוב בעיות הרעב העולמי והמחסור במים ובקרקעות פוריות ניתן היה לפתור אם האנושות הייתה עוברת לתפריט של מזון מהצומח.
"בכל הבדיקות שערכנו זיהינו שיש בישראל מודעות מאוד נמוכה למשמעות הסביבתית האדירה של תעשיית הבשר", אמרה מיקי חיימוביץ' השבוע. "כשאנשים נחשפים למידע ומבינים את ההשפעה העצומה של תעשיית הבשר על העולם ועלינו, זה גורם להם לשוק. הגיע הזמן לפתח את המודעות של הציבור הישראלי למשמעות של מזון מקיים – כזה שלא פוגע בכדור הארץ ובנו. אני מקווה שהקמפיין הזה יהיה אבן דרך בהתפתחות של המודעות הזאת".
אבל חיימוביץ' היא לא הפרצוף המוכר היחיד שמזוהה בשנים האחרונות עם העדפות אכילה שאינן כוללות בשר. רשימה חלקית של צמחונים ישראלים מוכרים: אורנה בנאי, אחינועם ניני, אסף אבידן, עומר ברנע, לימור גולדשטיין, ירדנה ארזי, דויד ד'אור, שלומי סרנגה, אתגר קרת, יוני בלוך, רותם סלע, ליאון רוזנברג, מאיר סוויסה, שרי אריסון, רובי ריבלין, ציפי לבני, אברהם בורג, מאיר דגן, יוסי שריד, אברהם פורז. שמות בולטים מהעבר: יוסף טרומפלדור, א.ד גורדון, ש"י עגנון.
וכמובן, איך אפשר בלי משפט הדגל של התנועה הצמחונית לדורותיה, שבו ניסח הסופר יצחק בשביס זינגר את דעתו על תעשיית הבשר: "עבור בעלי החיים, כל יום הוא טרבלינקה".
הקהל הקשה: גברים צעירים
מאחרי כל קמפיין יש אסטרטג. ליאת צבי היא האסטרטגית של "שני ללא בשר" ומלווה את מיקי חיימוביץ' באופן צמוד. צבי, פרסומאית בכירה, עשתה פעם קריירה משיווק ג'אנק פוד ומוצרי צריכה, ובשלב מסוים החליטה להפסיק למכור זבל, הקימה את חברת "קליניקה – מותגים ידידותיים לעתיד", והעמידה את כישוריה לטובת אנשים ופרויקטים שמנסים להפוך את העולם למקום טוב יותר. היא גם עמדה מאחרי קמפיין ראש הדשא של המשרד להגנת הסביבה, בכיכובו של טל פרידמן.
"היחס של הציבור לאכילת בשר מתחלק באופן מובהק לפי קבוצות גיל", היא אומרת. "בגיל 45-50 ההיבט הבריאותי מתחיל להיות משמעותי מאוד. אנשים שומעים מהרופא, מהקרדיולוג ואפילו מהאורולוג שכדאי שיירגעו עם הבשר. הקליינטים הקשים ביותר מבחינתנו הם גברים בגילאי 20-45. נשים בגילאים האלה קשובות יותר וצורכות פחות בשר, בין השאר בגלל הכבדות. אני לא זוכרת שהלכתי אי פעם לאכול עם חברות ומישהי אמרה 'בואו נלך לדוריס קצבים לרדת על סטייק'".
לדברי צבי, לכל קבוצת גיל יש את המוטיבציה שלה: "אצל ילדים האמפתיה לבעלי חיים מדברת חזק. בערך בגיל 12 הם מפתחים מצפון, נופל להם האסימון והם מבינים שמה שיש להם בצלחת זה תרנגולת ולא שניצל, וחלקם מגיבים לזה ומפסיקים לאכול בשר. במקרים רבים זה עובר להם בגיל 16. צעירים בגילאי תיכון והלאה, לעומת זאת, תופסים את היחס לבעלי חיים כחלק ממעורבות ושאיפה לצדק, מה שכמובן הפך רלבנטי במיוחד בשנה האחרונה. העם דורש צדק חברתי גם לבעלי החיים. הטיעון הבריאותי יצטרף רק בגיל הרבה יותר מאוחר. ביל קלינטון, שעבר לא מזמן לטבעונות והסביר שהוא רוצה להיות בסביבה כשהנכדים שלו יגדלו, הוא דוגמה קלאסית לזרם הבריאותי של הגיל המאוחר יותר".
לא טרנד, מגמה
כל מי ששוחחתי איתו לצורך הכנת הכתבה הסכים שיש עכשיו טרנד צמחוני, ובאותה נשימה התקומם כנגד השימוש במילה טרנד. טרנד נתפס כתופעה אופנתית, חולפת, רוח שהיום נושבת לכיוון אחד ומחר לכיוון ההפוך. זה לא טרנד, זו מגמה, תיקנו אותי שוב ושוב. מגמה שנמצאת רק בתחילתה, או כך לפחות האנשים שעוסקים בתחום רוצים להאמין.
אם יש פנים לטרנד, או למגמה, אלה הפנים של אורי (ו' בחולם) שביט. שביט עבדה מספר שנים כעיתונאית ועורכת בתחום האוכל. בתוקף תפקידה זללה בעלי חיים ושרצים מכל הסוגים ובכל מצבי הצבירה, נהנתה מכל רגע וגם דאגה להעביר את זה בכתיבתה. עד שבקיץ האחרון נפל לה האסימון. היא צפתה באינטרנט בהרצאה של גארי יורופסקי (הרחבה בהמשך), אמרה לעצמה "שיט, החיים שלי עומדים להשתנות", ומאותו רגע הפכה לטבעונית במשרה מלאה – כלומר בלוגרית פעלתנית (שמו המקסים של האתר שלה הוא טבעוניות נהנות יותר), מעבירה סדנאות ומשתפת פעולה עם מיטב המסעדות בערבים על טהרת המזון מהצומח שהפכו ללהיט.
"חד משמעית קורה משהו", היא אומרת בהתלהבות מידבקת, "אני חושבת שזה מתחיל מהשינוי בתדמית. טבעוני תמיד נשמע לאנשים נורא מפחיד, חבורה של אוכלי נבטוטים עם סנדלי שורש שכל היום מפגינים נגד מעילי פרווה. עד היום התחום זוהה בעיקר כנגד. עכשיו זה גם בעד. זה עולם שלם של חומרי גלם מדהימים ואוכל טעים. השפים שאני עובדת איתם אומרים לי שאני מפסידה, ואני אומרת להם שמרוב שהם התרגלו לשים על כל דבר שליכטות של חמאה ופרמזן, הם מחמיצים את הדקויות והאיכויות האמיתיות של חומרי הגלם. אלה שמוכנים להקשיב עולים מהר מאוד על הפוטנציאל ועפים על זה. ברגע שהדימוי משתנה, המון אנשים שהיו טבעונים בארון, שהרגישו במשך השנים שאין להם עם מי לדבר, יוצאים עם זה החוצה. אני קוראת לזה 'לצאת מהמזווה הטבעוני'".
לבלוג שלה יש, לדבריה, 15-20 אלף כניסות בחודש, "וזה בסך הכל בלוג נישה בן חצי שנה", ובפייסבוק היו לה השבוע 2,346 לייקים. הוכחה נוספת להתחממות של התחום נרשמה בסדרת הארוחות שהיא מקיימת בימים אלה עם מסעדות שבימים כתיקונם הד.נ.א שלהן בשרי למהדרין. בערב הטבעוני שערכה בפרונטו עם השף דיוויד פרנקל המסעדה התמלאה עד אפס מקום ב-150 סועדים. אלה שנותרו בחוץ ייאלצו להמתין לערב הבא שייערך בעוד מספר שבועות. "זה מאוד חי", מסכמת שביט באופטימיות, "סוף סוף אנשים מבינים שאפשר לאכול אוכל מהצומח ולהיות נהנתן שאוהב אוכל טוב".
ההרצאה הכי נצפית בישראל
אנשים שעוסקים בפרסום ודעת קהל מכנים טיפוסים מסוגו של גארי יורופסקי mind changer (משנה עמדות). יורופסקי, למי שעדיין לא מכיר, הוא פעיל מיליטנטי למען בעלי חיים שהרצה בקיץ 2010 בפני סטודנטים באוניברסיטת ג'ורג'יה טק. בהרצאה אין מצגות או אמצעי המחשה מתוחכמים; יש בה רק בחור קירח, לבוש טי שירט ומכנסיים קצרים, שעומד ומדבר – אבל עושה את זה עם כמויות מסחריות של כריזמה. במשך שעה ועשר דקות יורופסקי מסביר מדוע אכילת בעלי חיים היא גם פשע וגם אסון לבריאות, והסטודנטים האמריקאים מקשיבים לו בדממה. ההרצאה צולמה, הועלתה לרשת, תפסה תאוצה ותורגמה לכעשרים שפות, אבל בשום מקום לא צברה פופולריות כמו בישראל.
דניאל ארליך לא מפסיק להתרגש כשהוא מדבר על ההרצאה של יורופסקי. ארליך, שחקן במקצועו ופעיל ותיק למען בעלי חיים, לקח על עצמו לתרגם את ההרצאה לעברית ולהפיץ אותה יחד עם שותפו, מתכנת המחשבים חובב אמיר. לפני מעט יותר משנה הם העלו את ההרצאה לרשת בכמה גרסאות, ומהרגע הראשון, הוא אומר, התגובות לא הזכירו שום דבר שפגש בעבר: "אני עוסק בזכויות בעלי חיים כבר יותר מעשרים שנה, אין דבר שלא ניסיתי כדי לעורר דעת קהל, לגרום לאנשים להבין שהפרות לא באמת רוקדות באחו בדרך למנגל. נכנסתי למשחטות, תיעדתי, צילמתי, פרסמתי – שום דבר לא תפס. מרגע שהתחלנו להפיץ את ההרצאה הזאת קרה הלא ייאמן – הלב של הישראלים נפתח. אנשים כאילו ראו את המטריקס, כאילו לקחו את הגלולה האדומה ונפתחו להם העיניים. קרוב לרבע מיליון ישראלים כבר ראו את הגרסאות השונות שלה, ולפי הבדיקות שלנו כ-40 אחוז מהם (כ-100 אלף, א"ל) ראו אותה עד הסוף, שזה חסר תקדים כשמדובר בהרצאה של יותר משעה ביוטיוב. לפי הבדיקות שעשיתי זו ההרצאה הכי נצפית בישראל מאז שיש כאן אינטרנט".
באתר של ארליך ושותפו מופיעות, לצד ההרצאה, תגובותיהם של מפורסמים שהושפעו ממנה עמוקות, בתוכם שורה ארוכה של ספורטאים ואתלטים מובילים – כולל מדליסט הזהב האולימפי גל פרידמן – שמקיימים חיים ספורטיביים תובעניים מבלי להזדקק לבשר. ארליך משוכנע שיש תנועה ישראלית ערה לכיוון של תפריט נטול בשר, ומשוכנע עוד יותר שההרצאה של יורופסקי היא הקטליזטור לכך: "אין לי ספק שמה שקורה עכשיו זה לפני הכל הפידבק של ההרצאה. בדקתי את כמות החיפושים בגוגל של המילה 'טבעוני', ויש עלייה של אלפי אחוזים מאז שההרצאה התחילה לתפוס. כמות התגובות כל כך גדולה, שחובב יושב כל היום מול המייל ועונה לפניות ושאלות. ההערכה שלנו היא שעשרות אלפי אנשים עשו שינוי תזונתי בעקבות ההרצאה. אנשים שבחיים שלי לא האמנתי שזה יעניין אותם מזמינים אותי פתאום לארוחת שחיתות על בסיס טופו".
ארליך מנסה בימים אלה להגשים חלום: להביא את יורופסקי לסדרה של הרצאות בישראל. התוכנית הזו מתפרסמת כאן לראשונה. היא אמורה להתממש בסתיו הקרוב, אבל מותנית במציאת מקורות מימון להטסתו ושהייתו של האורח. יורופסקי, אגב, מוכן להגיע בהתנדבות, כשם שהוא עושה את רוב הפעילות שלו נגד תעשיית הבשר ולמען בעלי החיים.
5 אחוזים מהישראלים לא אוכלים בשר
אז באמת, כמה אנשים שאינם אוכלים בעלי חיים יש בישראל? לשאלה הזו אין תשובה עדכנית, בכל אופן לא תשובה רשמית. משרד הבריאות אמנם ערך סקר יסודי שניסה לאמוד את ממדי התופעה, אבל כיאה למשרד ממשלתי שמגיב באיטיות משוועת למציאות, הסקר האחרון בקרב מבוגרים יצא לדרך במאה שעברה ונערך בין השנים 1999-2001, ובקרב בני נוער ב-2003-4.
באותו סקר, שכונה מב"ת ("מצב הבריאות והתזונה"), נמצאו שיעורים גבוהים במפתיע של הימנעות מבשר בקרב ישראלים. בסקר לנוער הצהירו 11 אחוז מהבנים שהם נמנעים מאכילת כל סוג של בשר (עוף ובקר), ואילו בקרב הבנות 20 אחוז הצהירו על צמחונות. אצל המבוגרים המספרים נמוכים יותר, ועדיין לא מבוטלים: 7.2 אחוזים מהגברים הזדהו כצמחונים, ו-9.8 אחוזים מהנשים.
גם לתעשיית המזון יש עניין רב במיפוי הרגלי האכילה של הציבור הישראלי. גורם בתעשייה אומר שסקרים וקבוצות מיקוד שנערכו במהלך השנים הראו באופן עקבי למדי שנתח הצמחונים בישראל נע סביב ה-5 אחוזים מהאוכלוסייה, שהם כיום כ-350 אלף בני אדם. הנתונים של משרד הבריאות, כאמור, גבוהים יותר. כך או כך, מדובר בנתון שמעמיד את ישראל, אולי במפתיע, במקום מכובד ביחס למקובל במערב. גם אל ההשוואה הזו צריך להתייחס בזהירות, אבל סקר Eurobarometer שנערך במדינות האיחוד האירופי העלה שנתח הצמחונים נע ברוב המדינות בין 2 ל-4 אחוזים, כשבראש צועדות בריטניה ולוקסמבורג (4 אחוזים). המדינה הצמחונית בעולם, באופן לא מפתיע, היא כנראה הודו, שסקרים שונים שנערכו בה בשנים האחרונות הצביעו על בין 20 ל-42 אחוז צמחונים – כלומר בין רבע לחצי מיליארד בני אדם (!). בפעם הבאה שתרדו על קערת טאלי באחת המסעדות ההודיות הצמחוניות שצצו בשנים האחרונות בישראל, תדעו מאין הגיעה ההשראה.
לקסיקון הצמחונות
על מה בעצם אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על צמחונות? לכאורה זה פשוט: צמחוני הוא מי שלא אוכל בשר. למעשה, במציאות מסתובבות שלל הגדרות שמתארות את מערכת היחסים הגסטרונומית שלנו עם בעלי החיים. לפניכם לקסיקון מקוצר שמנסה לכסות את כל קצווי הקשת נטולת הבשר:
חצימחונים: אנשים שאוכלים בשר, אבל משתדלים לעשות את זה פחות. למשל לא באמצע השבוע, או לא בימי שני, או רק פעם בחודש, כשהם עוברים ליד דוכן שווארמה ולא יכולים להתאפק.
צמחונים שאוכלים דגים/פירות ים: לתפיסתם דגים, לובסטרים ושות' אינם מוגדרים בשר, ולכן הם מרגישים חופשיים לרדת על טונה בקופסה או שרימפס על הפלנצ'ה. חלקם סבורים בטעות שדגים ובעלי חיים ימיים, בשונה מעמיתיהם מהיבשה, אינם חשים כאב.
צמחונים: בפשטות – לא אוכלים בעלי חיים. מכונים גם לקטו-אובו צמחונים, משום שהם כן אוכלים את תוצריהם של בעלי החיים - חלב (lacte בלטינית) וביצים (ova בלטינית).
טבעונים: לא אוכלים בעלי חיים וגם לא את מה שהם מייצרים – חלב, ביצים, והמהדרין גם יימנעו מדבש. הנימוק: ייצור הביצים, החלב ושאר המוצרים מהחי כרוך בהתעללות וניצול ציני של בעלי החיים.
טבעונאים: טבעונים שאוכלים מזון נא (raw food), כלומר מזון מהצומח שלא עבר עיבוד, בישול או חימום בטמפרטורות גבוהות, תהליכים שבהם, לפי תפיסה זו, הולכות לאיבוד סגולותיו הבריאותיות של המזון. אוכלים בעיקר ירקות, פירות, אגוזים וזרעים.
וכמה ספרים
מכיוון שהימים הם ימי שבוע הספר, לא מיותר לחתום ברשימה של ספרי בישול מבוססי מתכונים צמחוניים שיצאו לאור בשנים האחרונות:
"לבשל עם יעל", מאת יעל גרטי, הוצאת מודן
"אוכל למחשבה", מאת מיקי חיימוביץ' ותמי גרייניק, ידיעות ספרים
"המטבח הצמחוני של 'על השולחן'", הוצאת על השולחן
"בישול מלא חיים", מאת יוטקה הרשטיין, הוצאת הרדוף
"עונות ברוח - מטבח צמחוני, עיצוב ואווירה", מאת דפנה שני, ידיעות ספרים
ניתן להוסיף גם את "ספר הירקות" מאת ניר צוק ואלינוער רבין, הוצאת החממה הספרותית, שאמנם כולל כמה מתכונים שמכילים בשר אבל רובו המכריע מתמקד בבישול צמחוני.