אנחנו נשארים בבית, לא חסר לנו

עומר מילר, עד לא מזמן אחד השפים העסוקים והמצליחים בישראל, זוכר את הרגע שבו הבין שהוא במקום הלא הנכון. "פתאום הסתכלתי על שירן ואמרתי לה 'לא קשור אלייך, לא קשור לילדים – הכל טוב שם, אבל אני לא מאושר'. הבנתי שאני לא זוכר רגע אחד מחמש השנים שלי ב'סוסו' (רשת ההמבורגרים של מילר לשעבר – א"ו) שישבתי וחייכתי לעצמי. הייתי עסוק בדוחות, והבנתי שבא לי בשלב הזה של החיים לעשות דוח רווח והפסד אישי שלי. מה אני מרוויח מכל זה, מה אני מפסיד מזה. הרגשתי שהכי בא לי להיות האבא הכי מעורב שיש, ולא חשבתי שאני יכול לעשות את זה ככה".

עברת חתיכת מהפך.
"זה יותר מזה. לא בא לי ליפול לקלישאות, אבל זה כאילו נולדתי מחדש, אין קשר למי שהייתי. לפני שנתיים וחצי קרו שלושה דברים מטורפים בחיים שלי, חגגתי 40, נולדו לי תאומים אחרי שנים של טיפולים והתחילה הקורונה שסגרה את כל העסקים. שלושה הרי געש התפוצצו בחלל של הבטן שלי. זה שינה אותי".

ובכל זאת השינוי הגיע בקורונה, בתקופה שבה כל המסעדות נסגרו בלאו הכי. השינוי קרה מרצון? ולא מתוך המציאות, אולי מתוך כישלון?
"היה כישלון, נכשלתי כאדם. בביזנס הצלחתי ביג טיים, עשיתי המון כסף. אני מודה שלפני הקורונה שירן אמרה לי 'אתה לא מוריד את הרגל מהגז, אי אפשר לשבת איתך, יש לך טיקים בעיניים, שותה 17 קפה ביום, רץ מפה לשם'. ואני נשבע לך שידעתי שהיא צודקת אבל הדבר היחיד שיצא מהפה שלי זה 'מה את רוצה מהחיים שלי, אני מצליח, אני מרוויח כסף, אוהבים אותי, שונאים אותי, אני בטופ. חסר משהו בחיים שלנו?'".

לפי הספר, בהחלט הייתם אמורים להיות מאושרים.
"אמורים, אבל הספר הזה מקולקל, כי כתבו אותו שקרנים, שלא רוצים שתהיה מאושר, והחלטתי להפסיק לקרוא את הספר הזה ולחפש דברים יותר מעניינים שנכונים לי באופן אישי. הקורונה הייתה הפעם ראשונה שעצרתי, ונשמתי. הילדים היו בני חודשיים, והיינו בדירה שלנו על הים בתל אביב, הכי סטייל בעולם, הרגשנו שכבשנו את העולם. אבל וואלה, הסתכלתי על הילדים שלי ולא הייתי מאושר".

ואז מה?
"החלטתי שאם כבר העולם נסגר והעסקים נסגרים, אז לשחרר. היו לי שני חופי ים, רשת המבורגרים, אולמות אירועים, פיצרייה ובבת אחת הכל השתחרר לי. הבנתי שכבר תקופה שאני משקר לעצמי. שאני לא רוצה לחזור לטירוף הזה, לא מוצא בזה הנאה". 

כאילו ניקיתי מעצמי משהו

אחרי שנים ארוכות במטבח, מילר (42) פנה לכיוון מעט אחר. "נבהלתי, חשבתי לעצמי 'מה אתה עושה? אתה בן פאקינג 40, מה עכשיו הסבה?'. אני גם לא בן אדם שיושב ולומד בכיתה, אז הקמתי בלוג קטן. קראו לי 'השף אינסטגרם' כבר לפני 12 שנה, אבל רק בשנה האחרונה התחלתי להתפרנס מהאינסטגרם. התחלתי לייעץ לעסקים קטנים, והיום כשכבר יש לי שלושה ילדים מאוד חשוב לי שהם יראו אותי כמה שיותר נוכח".

הרבה מהסיסמאות הניו אייג'יות אומרות "אמא טובה זו אמא שטוב לה", צאי לעבוד ותגשימי את עצמך. אתה עשית דרך קצת הפוכה.
"יש לי כל כך הרבה ביקורת על הראייה המערבית, שמעניקה לך משמעות רק אם אתה מרוויח כך וכך כסף. אני לא בז לכסף, אני אוהב כסף, זה עוזר לי לגדל את הילדים שלי כמו שאני רוצה, אבל אני לא מוכן יותר להיות במירוץ שאומר 'תוותר על הכול כדי להשיג כמה שיותר'. זו הייתה החלטה קשה, כי יש לך טיקט על הראש, אתה 'עומר מילר סוסו', 'עומר מילר שף', ואם אני לא שף יותר, אז מה, אני לא שווה? אפילו בתחילת התקופה הזאת, כשאני מרוויח אפילו יותר מקודם, עדיין היו לי את הרגעים האלה של 'איפה הפאקינג טייטל שלי?'. אבל זה בולשיט, אני לא צריך אסמכתא מאחרים או אישור מאחרים כדי לדעת מי אני. פחות מפריע לי הלגלוג של מי שיקרא ויגיד 'יאללה, הוא משקר". 

נראה לי שאם אתה היית קורא את זה, היית אומר "הוא משקר".
"יכול מאוד להיות. גם לא הכרתי משהו אחר, אבל כשעזבתי והתחילו חרדות של 'מה אני אעשה' ולחצים בחזה התחלתי טיפולי ביופידבק, שזה מעין טיפול שמשלב מין פוליגרף של הרגשות שלך. אתה עומד מול מסך, ויש מד שבודק את מצב הסטרס שלך. גם לזה, כמובן, באתי בביקורת, אבל גיליתי איך בעזרת תרגילים ונשימות אני מוריד את מצב הסטרס שלי. וואלה, אם הייתי קורא ריאיון עם עומר מילר לפני עשר שנים שאומר שהוא עושה נשימות רבע שעה בבוקר הייתי מתקשר לעורך האתר ואומר לו להוריד מהר את הכתבה הזאת, כי זה נשמע בולשיט אחד גדול. אז אני לא בז לאנשים האלה, אני הייתי האנשים האלה, שצועקים 'מה זה השטויות האלה'. אבל וואלה, זה עובד".

ממש לידה מחדש.
"ממש. זה כולה 3 דקות אבל זה לייף צ'יינג'ינג. וזו הכותרת של הכל – טיפלתי בעצמי, אחרי 40 שנה שבהן לא טיפלתי בעצמי, 40 שנה שמתי זין אחד ענק על עומר מילר. למשל, בגיל 13 גילו שיש לי קרוהן ואף פעם לא באמת הקפדתי, תמיד היו לי תירוצים נוחים למה אני לא יכול להקפיד, כי בכל זאת אני שף ואני חייב לטעום מהמנות. אז בשביל להשלים את הכול הוליסטית, שיניתי גם את התזונה שלי. בחרתי בקיטו, תזונה שמתבססת על 75% שומנים, 20% חלבון  ו-5% פחמימה, שגם הפחמימה מגיעה מעגבנייה. את לא אוכלת לחם חלילה, אפילו תמר או בננה אסור".

אז ההרזיה לא הייתה מכוונת?
"לא, זה קורה באופן טבעי מהרגע שאתה משתחרר מהפחמימות. הגוף שורף שומנים ולא פחמימות ואנרגיה, 25 קילו נשרו ממני". 

יש לך מחשבה שכל השינוי הזה הוא משהו תקופתי? אולי משבר גיל 40?
"אני לא יודע, אבל אני יודע שמעולם לא הרגשתי כל כך טוב. האם אני אתמיד בנשימות גם לעוד 5 שנים, אני לא יודע. מקווה שכן". 

פתאום הילדים הם הרוב

מילר ובת זוגו, שירן כדר, הכירו לפני 11 שנה – הוא שף מצליח, היא סטייליסטית עסוקה. לפני שנתיים וחצי, אחרי תקופה ממושכת של טיפולי פוריות, הביאו לעולם את התאומים מון וריי, ולפני שנה וארבעה חודשים נולדה לוסי. "שירן ואני הכרנו כאנשים אחרים. אם הייתי נשאר בעולם שהייתי בו, הייתי מאבד את שירן ואת הילדים. התנהלתי בדרך שלא מאפשרת לחיות חיים נורמליים".

איך טיפולי הפוריות השפיעו?
"הם חיזקו אותנו. אני, אגב, טוען שלא הצלחנו כי לא באמת רצינו. לדעתי שירן לא ראתה בי באותם ימים את האבא שהיא רצתה לילדים שלה, זה היה לסמן על זה וי, לעשות 'כי צריך'. בואי נעשה מהר ילדים שיהיה לנו על מה לדבר. התחלתי לעבוד על זה באיזה דחף קצת כמו המסעדן שהייתי פעם. לא עניין אותי כמה כשלונות יהיו פה, בסוף יהיו פה ילדים. אפילו לא חשבתי על ההורות, רק רציתי כבר את התוצאה. אבל איפשהו במהלך הטיפולים, שירן ואני מצאנו את עצמנו מתחזקים ומתקרבים, וואו איזה צמד הפכנו להיות, את כל הזריקות עשיתי לה והיא סבלה בגבורה". 

איך הרגשת בתור הגבר בתהליך הזה?
"זה פוגע באגו, שאתה לא מצליח לעשות את מה שאתה כביכול צריך, אבל זה בולשיט. מי שבאמת עוברת את החרא זו האישה. אז ניסיתי לעשות כמה שיותר, דאגתי לכל התורים והגעתי לכולם, אין תור אחד שפספסתי, אין זריקה שלא אני הזרקתי. לקחתי את זה כמשימת חיי".

נראה לי שגם יורדות עוד ועוד מסיכות, כשאתה צריך להזריק לאשתך.
"לגמרי, אתה הרי גם ככה בשיא האינטימיות עם אשתך, אבל זה לא אותו דבר כמו שאתה צריך להזריק לה כל יום, זה לא אותו דבר כמו לראות את המבט שלה כשהרופא אומר לה 'שלילי' והיא מתרסקת. זה גורם להרבה תסכול, אבל היינו בתסכול הזה ביחד והשתדלנו להסתכל על זה בדרך אופטימית. שמונה פעמים עד שהצלחנו". 

וכשגיליתם ששירן בהיריון, מה חשבתם? מה הרגשתם?
"אנחנו מראש החלטנו שאנחנו לא נהיה כמו כולם, לא נריב כל יומיים, נקפיד לצאת לפחות פעמיים בשבוע גם אם יש ילדים. לא מעניין אותי כלום, הם מצטרפים אליי למסיבה לא אני אליהם. מה אני אגיד לך? זה חארטה בארטה. בסוף הם מצטרפים ואתה נאלץ לשנות הרבה מאוד דברים, וזה שוק עולמי. כשהם נולדו אני לא יכול להגיד לך שהיה קל".

איך החיים השתנו?
"כהורה, פתאום אתה לא ממהר ללכת לעבודה, פתאום שירן אמרה 'אני לא יכולה לחשוב על זה שאני אלך לעשות סטיילינג בתל אביב'. מבחינת שנינו, זה עשה לנו זוגיות מדהימה. תמיד אהבנו אחד את השני אבל היינו יכולים להיות גם גועליים, הפכנו למשפחה שלא חלמתי, ידעתי שאני אוהב אותה ועדיין אנחנו כל כך אחרים היום".

ואז, כשהתאומים היו בני ארבעה חודשים, גיליתם ששירן שוב בהיריון. טבעי.
"כן. יום אחד היא כתבה לי 'תביא איתך בדיקת היריון כשאתה חוזר הביתה, ליתר ביטחון'. הבאתי היא עשתה את הבדיקה וראיתי אותה יושבת לבנה כמו סיד עם בדיקה חיובית".

איך הרגשתם?
"פתאום אתה אתה אומר לעצמך, 'איפה הייתי שלוש שנים? למה עשיתי כל כך הרבה טיפולים?'. שירן נכנסה ללחץ, 'איך אני אגדל עכשיו שלושה ילדים' ואמרתי לה – זה יקרה כמו שהכל קורה. ובאמת, זה שינה את הכל. זה כבר לא שניים על שניים, הם הרוב".

איך התחיל החיבור איתם?
"לא הייתי בבולשיט הזה שכשאני רואה את הילדים אני מחייך ונרגע וזה הכל בחיים, לא. הייתי עוד יותר לחוץ, מי הם בכלל ומה אני עושה איתם? אבל אז מצאתי שאני כל יום מבשל עם הילדים ומשהו בבטן אמר לי שזה נכון. ככה אני מלמד אותם קצת מוטוריקה, קצת חוש טעם. החלטתי להפוך את זה לקטע קבוע באינסטגרם, ושירן גם עשתה מהפך, היא לומדת להיות מאמנת הורית, ואמרה לי 'מה שאתה עושה זה בדיוק מה שאנחנו לומדים – לחשוף את הילד'. ראו את זה בביה"ח דנה וזימנו אותנו להרצאה. אני לא יודע איך להגיד את זה בלי להישמע מצחיק אפילו בעיני עצמי, אבל פתאום בגיל 41 וחצי, מצאתי שאני הכי מאושר מדברים אחרים שמעולם לא חשבתי שירגשו אותי, כמו להיות עם ילדים".

טוב לי ככה

אחרי שהתגבר על הצחוק מהדבר החדש שמרגש אותו, מילר החליט שלא רק הילדים שלו חשובים. "התחלתי, באופן לא רשמי, לתת טיפים להורים. כי אני לא רופא ולא דיאטן קליני, אבל טיפים מהניסיון שלי – איך לחשוף את הילד, מנקודת מבט של אבא שהכניס שלושה ילדים למטבח ומבלה איתם במטבח כל יום שעתיים. אלה ילדים שמפרידים לעצמם את האפונה ושוברים את הביצה בעצמם ועושים כל מיני פעולות קטנות. אני יוצר להם פעילויות - להשחיל את השוקו-פופס על הספגטי, והם מתלהבים".

מה דעתך על המושג "אבא מעורב"?
"מלא נשים כותבות לשירן 'איזה כיף שעומר עוזר לך' ושירן תמיד עונה 'מה זה עוזר לי, זה הילדים של אמא שלי?'. אני מבין שעדיין יש תפיסה שגבר אמור להיות פחות מעורב, או שגבר שיותר מעורב הוא יותר נשי, או שאין לו עבודה מספיק תובענית ו'חשובה'. אבא מעורב זה לא בהכרח אבא שעזב עבודה. מעורבות זה לא להיות כל היום בבית, גם זה מסר שלא הייתי רוצה להעביר לילדים שלי. מעורבות זה כן להיות עם הילדים שלך, לדבר איתם ולא להיות בטלפון. זה לא קל, כן? זה נורא מתגמל, אבל זה גם חתיכת דרעק, זה דורש ממך פיזיות בלתי נגמרת, זה אינטנס נפשי בטירוף, זה להחליף חיתולים, לשמוע טנטרומים, להכין בקבוקים, לשמוע ריבים, לראות את ריי מרביץ למון ואת מון מרביצה ללוסי".

אני רואה שבבית יש עזרה, זה לא שאתה סופר נני.
"בטח שיש לנו עזרה. גם אבא שפה ב-100% עדיין נעזר. אגב, אחד הדברים שאני הכי גאה בהם זה שלמדתי לבקש עזרה. בהתחלה עזרה בעיניי הייתה משהו מתנשא, 'מה אתה מציע לי עזרה, אני יודע לבד והכי טוב'. וחצי שנה ראשונה היינו לגמרי לבד, אבל מאז יש לנו מטפלת שבאה בבוקר והיא איתם עד ארבע אחר הצהריים, וככה יש לי זמן לבשל איתם או לעשות משהו אחר ולחיות".

מה עוד השתנה בבית מאז שהם הרוב?
"יש לנו תפיסת עולם שלפיה צריך להתייחס בכבוד לילדים שלך, לא כאילו הם אנשים קטנים אלא כאילו הם אתה. אם אני אוכל בצלחות רגילות אז גם הילדים שלי יאכלו בצלחות רגילות, ואם נשברה צלחת אז אנחנו נלמד אותם מה עושים עם זה. כל הבית מונגש לילדים, אין מנעולים על ארונות או מגירות, הם יכולים לפתוח הכול. שירן שהיא קצת יותר משוגעת ממני הלכה על הברכיים כדי לראות מה הם רואים מהגובה שלהם, במה אפשר להיתקל, כל התמונות של הילדים תלויות בגובה שלהן, מה הם צריכים שייתפס להם הצוואר? זה בעיקר לכבד אותם ולתת להם את התחושה שאתה סומך עליהם". 

זה מוזר לאנשים שפתאום אתה הוא דמות חינוכית ואבהית?
"אני לא חושב שזכיתי אי פעם לכל כך הרבה תגובות, אולי רק בסוסו, אבל הפעם זה רק תגובות טובות. הורים לילדים צעירים שואלים ומתעניינים, ואני עוזר להם ומכוון אותם איך להנגיש את המטבח והאוכל לילדים. התחלתי בעקבות זה ללמוד אימון מנטלי אצל איתן עזריה. באתי אליו עם המון סקפטיות, אבל פתאום אני יושב 5 שעות בכיתה. גיליתי שאני לא יודע המון דברים, ובמקום להתבאס מזה או לתת לאגו להשתלט אני בא לספוג וללמוד הכול, ואני חושב שהעתיד שלי הולך לכיוונים האלה, של לעזור ולתמוך באנשים, בהורים. אמא אחת שכתבה לי שהילד שלה אכל ברוקולי משמחת אותי יותר מ-1000 מנות שמכרתי". 

את עולם התוכן הזה הפכת גם להרצאה.
"כן, 'עשרה טיפים איך להכניס ילדים למטבח'. שוב, אני לא מטפל ולא רופא אבל אני מסביר על פעולות מוטריקה ועל חיווטים במוח, אלה כישורי חיים לכל דבר. חוץ מזה, שירן ואני ביחד יוצרים הרצאה נוספת על הסיפור שלנו – טיפולי הפוריות, הזוגיות, המשברים. אנשים שואלים אותנו שאלות של היום יום ומבקשים גם כל מיני טיפים רומנטיים, הפכנו להיות מקום שפונים אליו עם שאלות. אז הבנו שיש צורך ושאנחנו שמחים לענות והפכנו את זה להרצאה מרגשת. וזה לא רק אני והיא על הבמה, יהיו דברים מעבר לזה וזה יהיה מיוחד".

יש לך רגעים שאתה מתגעגע למסעדות?
"לא. יותר מזה, אני גם לא מתגעגע לצאת למסעדות. אנחנו נשארים בבית, לא חסר לנו, וזה לא שאני מתנגד או סולד, מרבית מחבריי הם שפים או מסעדנים. אני גם לא פוסל פתיחת מקום חדש בעתיד, ועדיין יש לי עסקים, אבל טוב לי ככה".

אתה מלקה את עצמך על העבר?
"בלי סוף, אני חושב שחלק גדול מהתקפי החרדה היו בגלל איך שחייתי. לא הייתי בן אדם כל כך טוב. לא הייתי רע, אבל התנהגתי לא יפה לאנשים, הייתי ביהירות כלפי אנשים, באגו, באלף ואחת דברים, אפילו בזוגיות. לא הייתי האיש שרציתי להיות בשום מקום, אז לפעמים אני חושב איך יכולתי להגיע למקום שאני נמצא בו היום מוקדם יותר. אבל יחד עם זאת עולה השאלה – איך היית מרגיש אם לא היית עושה את כל הפשעים? מדי פעם קופצות לי תמונות מפעם בפייסבוק ואני לא מזהה את האדם הזה שמחייך שם עם הצ'ייסר. יש המון דברים שהייתי שמח למחוק מהרזומה שלי ובעיקר מהראש שלי, אבל אני מבין שזה העבר והזכרונות לא הולכים להיעלם, אז בסוף אני אומר – העיקר שהיום אני פה". 

יש כאלה שאומרים לך "עומר, השתגעת"?
"כל הזמן אומרים לי. ואולי באמת סוג של השתגעתי. בכל זאת ויתרתי על מה שכביכול חיפשתי כל החיים".

אתה בעצם הנזיר שמכר את הפרארי.
"לא דמיינתי בשום סצנריו בחיים שאני אגור מחוץ לתל אביב עם גינה, שלושה ילדים קטנים, חתול, עם אשתי, שנמצא את עצמנו מדברים בלי סוף על רוחניות וחיבור גוף-נפש ושאני אתאהב בחיים שלי מחדש. אבל מעולם לא הייתה לי פרארי, ואני רחוק מלהיות נזיר".

• עומר מילר