דרופ זון? דרופ דד! לירון שמם ניסתה את ה-Drop Zone Diet
מה זה? דיאטה מהירה, של 14 ימים בלבד, שמתיימרת לספק הרזיה זריזה וניקוי רעלים, מבלי להכניס את הגוף למצוקה כמו שקורה בדיאטות בזק אחרות. היא מומלצת בעיקר למי שרוצה לרזות לקראת אירוע קרוב, לדוגמניות לפני צילומים או למזוכיסטיות. על פי ההבטחות, הדיאטה אמורה לגרום לנו להשיל 6 קילוגרמים ב-14 יום בלבד וכבר מהיום הראשון – להרגיש נפלא.
מי אני? לירון שמם, 32, נשואה פלוס שולה. פרו-אנה בחלומות שלי.
למה בחרת בדיאטה הזו? כעיתונאית אני יודעת לתפקד רק מתחת לדד-ליינים. פעם אחת הצלחתי לעמוד בדיאטה, וזה היה לפני החתונה שלי. בכל פעם שרציתי להיכנע לפחמימות, הבטחתי לעצמי שבעוד איקס ימים אוכל לזלול כל מה שאני רוצה. 6 קילוגרמים ב-14 יום, על הנייר לפחות, זה נשמע נפלא.
איך העברת את השעות הקשות? בעבודה, שינה וספירת הימים לאחור.
רגע של שבירה: יום 7, נפרדנו כך. הייתה דממה.
למי את מאחלת את הדיאטה הזו? לשונאיי. לשב"כ כאמצעי עינויים לגיטימי.
שורה תחתונה: כמה ירדת? נשברתי באמצע, כך שעל פי החישוב הייתי אמורה לרדת 3 קילוגרמים. בפועל ירדתי קצת פחות משני קילוגרמים. העלתי אותם חזרה בתוך יומיים של אכילה רגילה.
היומן שלי:
כשהובטח לי שבדיאטה הזו מרגישים נפלא מהיום הראשון – כבר אז הייתה אמורה להידלק לי נורה אדומה, שכן עוד לא פגשתי את הבן אדם שהרגיש משהו חוץ מרחמים עצמיים ביום הראשון לדיאטה. אני ביום הראשון הרגשתי בעיקר תסכול, מאחר שלא מצאתי דוכן שייקים בסביבת העבודה (זה המקום לומר, אם אתם במקרה מזוכיסטים ורוצים לנסות את הדיאטה הזאת – קודם רכשו לעצמם שייקר). ובאשר למצרכים, כאן מגיע השקר השני ביחסי הציבור של הדיאטה – הם ממש לא נמצאים בכל פינה.
עניין נוסף הוא שכל הספר הזה הוא למעשה מאה ומשהו עמודים של חרטוטי מוח ושאלונים כמו כמה ספורט את עושה והאם את אלכוהוליסטית. מיוצר לציין שנכשלתי בכל הפרמטרים. רק בעמוד 142 מגיעים לעניין, כלומר לתפריט, וכאן גם מילה טובה - לצד כל מנה מצורף מתכון, ומדובר במנות מקוריות ואפילו טעימות לרוב. שיא השיאים הייתה מנה אחת שהורכבה מפיתה בטוסטר עם בננות, אגוזים ודבש. זה היה כל כך טעים שלא האמנתי שזה דיאטטי.
הלכה למעשה, היום הראשון לדיאטה שלי התחיל בכלל ביום השני. אחרי שמצאתי היכן לקנות שייקים ולמדתי מה זאת שעועית אזוקי ומה לעזאזל עושים איתה. ארוחת הבוקר כללה שייק גזר, תפוח וג'ינגר, וארוחת הצהריים שלוש פריכיות אורז ועליהן אבוקדו ועגבנייה. זה היה כיפי, וחברותיי לפרויקט אפילו קינאו טיפה. גם את מרק העגבניות והשעועית צלחתי, והיה ממש לא רע. הצרות התחילו ביום השני, כניגשתי על הבוקר לדוכן השייקים הקרוב לביתי עם שקית תרד (שייק תרד, סלרי ומלפפונים), והחמירו כשחיפשתי דג קוד לארוחת הערב. לא היה כזה בנמצא. נאלצתי לאלתר עם דג אחר, וכאן הבעיה – פותחים לך פרצה בדיאטה והיא מיד הופכת לדלת הראשית.
ביום הרביעי לדיאטה הג'ינס הנצחי שלי כבר היה יכול לדווח על הקלה. ואז למחרת הגיע הרגע הכי שפל שלי בשנה האחרונה. ארוחת הבוקר על פי התפריט הייתה שייק של ברוקולי לא מבושל, פלפל צהוב וג'ינג'ר. בשלב הזה כבר התפדחתי ממוכר המיצים ונאלצתי לרכוש לעצמי שייקר בעלות של 169 שקלים. כמה דקות אחר כך כמעט ריסקתי לעצמי את האצבעות. הברוקולי הארור סירב להפוך למיץ! אחרי מאבק של כחצי שעה ומטבח נוטף נוזל ירקרק מכל פינה, ניסיתי ללגום באטיות וסבל רב את השייק. מדוכדכת עד מאוד, החלטתי להצמיד לארוחת הבוקר את ארוחת הצהריים – שלוש פריכיות אורז עם אבוקדו ועגבנייה. הייתי כל כך מתוסכלת, שאכלתי 4 פריכיות. הו לא, כמה נורא!
שייק הבוקר שהייתי אמורה להכין למחרת כלל אבוקדו, יוגורט, לימון, תפוז ומים. לאור ניסיון העבר החלטתי להכניס לגופי כל פריט בנפרד, ולא לעבור שוב את ההשפלה הזאת, עם השייקר והנוזלים הירוקים. לצהריים גמעתי מנה של מרק גזר וג'ינג'ר וארוחת הערב – חביתה מחלבון בלבד, פטריות ואגוזי מלך – הייתה דווקא מאוד טעימה.
היום השביעי מוקדש לניקוי הכבד ודיכוי החשק לחיות. ארוחת הבוקר מורכבת מליטר של מיץ אשכוליות ותפוז מהול במים. לא רע. ארוחת הצהריים, שנקראת "מנקה כבד ולימפה", כללה את אותו מיץ מהבוקר, שבשלב הזה הוא כבר פחות מהנה, בתוספת 60 גרם manage tout ו-60 גרם fresh kale. לא אני, לא בעלי האמריקאי ולא חברי הטוב גוגל-תרגם ידעו במה מדובר. היה זה ד"ר גוגל-תמונות שהציל את היום וגילה לי שהראשון הוא אפונה סינית והשני הוא כרוב עלים. יודעים מה זה כרוב עלים? כי גם דרור הירקן הכי טוב בתל אביב לא ממש ידע, ורק אחרי שיטוטים רבים הצלחתי למצוא את כרוב העלים האחרון בעיר. את שני הירוקים האלה הייתי אמורה לאדות ולאכול עם לימון סחוט מעל.
צבעו של הכרוב היה אמור להכין אותי לבאות, ואם לא הגוון הצהבהב אז החורים המאפיינים בדרך כלל גבינה צהובה, ואם לא אלו אז ההפרשות החומות שנפרשו בין עלה לעלה. אבל זה לא קרה. בעודי מחפשת עלה אחד ראוי לאכילה, או אז, ממש בפנים, חיכתה לי תולעת ירוקה ושמנמנה.
הייתי כל כך רעבה ששקלתי לאכול את הכרוב בכל זאת. בסוף אכלתי את האפונה סינית או מה שזה לא יהיה והחלטתי שססאמק, אני מעדיפה להיות שמנה. לא מדובר בדרופ זון דיאט כי אם בדרופ דד דיאט. לרגע דמיינתי את עצמי בתור הפנדה עם האקדח מוצמד לרקה – האימוג'י אייקון שליווה את משתתפות הפרויקט בווטסאפ בימים האלו – והחלטתי לחזור למצב הרגיל, שבו אני אוכלת מה שאני רוצה ולפני השינה מתפללת שמחר בבוקר אקום רזה.
החיים ללא שקשוקה: אורית נבון ניסתה את ה-Virgin Diet
מה זה? בדיאטה הזו יש להימנע משבעה סוגי מזונות: מוצרי חלב, גלוטן, סויה, ביצים, בוטנים, סוכר ותירס. למה? לפי מחברת השיטה, מדובר במזונות אלרגניים שעלולים להזיק למערכת העיכול השברירית שלכם.
מי אני? נשואה + 2 + שלושה קילו שצריכים לעוף.
למה בחרת בדיאטה הזו? "בחרת" זו מילה גדולה. אפשר לומר שהדיאטה הזו נפלה עליי מתוך מחשבה שאם אני אלרגית ללקטוז, אולי ישנם מזונות נוספים שעדיף לי בלעדיהם, אז למה לא לנסות?
איך העברת את השעות הקשות? שתיתי נס קפה, ודמיינתי שיש שם חלב. מאחר שניחנתי בדמיון מפותח, בהתחלה זה אפילו עזר.
רגע של שבירה: בבוקר היום הרביעי לדיאטה, כשהבנתי שהפוך בלי חלב זה ממש לא טעים, ושאני לא מסוגלת להמשיך בלי סויה.
למי את מאחלת את הדיאטה הזו? לאנשים שמשאירים הודעות בתא הקולי.
שורה תחתונה: כמה ירדת? לא ירדתי גרם. מצד שני, גם לא עליתי.
היומן שלי:
פתאום נהיה לי תחת של מורה מחליפה. לא משהו רציני עדיין, סתם יותר מדי עוגיות מזרחיות בצהרי היום. אז מה עושים? חוץ מלחזור לספינינג, זאת אומרת? ובכן, חשבתי על דיאטה. וכך קיבלתי על עצמי את ה-virgin diet, תכנית הרזיה שהגתה JJ virgin, תזונאית ומדריכת כושר מקליפורניה, שעקרונותיה מרוכזים בספר חדש שהפך לרב מכר מטורף בארה"ב. על פניו, אפשר להבין למה; בדיאטה הזאת לא סופרים קלוריות ולא אחוזי שומן, רק בודקים מניין הגיע המזון, והאם הוא עושה לנו טוב; הידד. אבל כשמתחילים לקרוא את האותיות הקטנות, זה כבר לא נשמע כל כך פשוט.
השיטה מבוססת על ההנחה שבעולמנו מסתובבים מיליוני אנשים עם אלרגיה למזונות שונים. האנשים האלה צורכים את המזונות המזיקים על בסיס קבוע, מפתחים תופעות לוואי שונות - מפצעונים ואדמומיות ועד בטן נפוחה וכאבי בטן קשים - ומבלים חיים שלמים בלי לדעת שוויתור על אותם מזונות ישדרג את חייהם פלאים.
התיאוריה הזו לא זרה לי; אני עצמי אלרגית ללקטוז, וכבר שנים נמנעת לחלוטין ממוצרי חלב. השאלה היא, למה אני צריכה למנוע מעצמי גם גלוטן, סויה, ביצים, בוטנים, סוכר ותירס? אכן, בדיאטה הזו עליכם לוותר על שבעת המזונות הנ"ל, ואף לפתוח את היום עם שתייה חמה. איזו מין שתייה בדיוק, אם אסור לי למזוג לקפה חלב דל לקטוז או חלב סויה? שאלה מצוינת. אז בדרך כלל שתיתי תה צמחים ללא סוכר, ורציתי למות.
ה-virgin diet מורכבת משלושה סייקלים: במהלך 21 הימים הראשונים יש להעיף מהתפריט את כל שבעת המזונות הרעים, ולצרוך מאכלים מרפאים: שום, חלב קוקוס, דגי מים קרים, בצל סגול ואורגנו. מזונות מומלצים נוספים המוגדרים כ"משפרי יציאות" הם: אבוקדו, תפוחים וברוקולי.
בסייקל השני, כלומר במהלך 28 הימים הבאים, יש לנסות בכל שבוע רביעי את אחד מהמזונות האלה: גלוטן, סויה, ביצים או חלב. בסייקל השלישי, שזה אומר בהמשך החיים, כדאי להשמיט מהתפריט דגנים, בוטנים וסוכר – למשך 95 אחוז מהזמן. כמו כן, מומלץ להרבות בשתיית מים.
ובכן, ביומיים הראשונים הלך לי קלי קלות; ביומיים הבאים כבר היה לי ממש קשה; כעבור יומיים נוספים התחלתי לזייף ולהרגיש כישלון; ובימים הבאים פשוט לא הפסקתי לאכול גלוטן, סויה, ביצים, בוטנים, סוכר ותירס, ולקינוח - קצת גבינה צהובה. מסקנה: חוקים נוקשים ובלתי סבירים גורמים לי לעשות בדיוק ההפך. אולי בפעם הבאה אאמץ דיאטה שאוסרת לאכול חסה, נבטים ועגבניות שרי.
איפה הכי סבלתי? הגמילה מהקפה של הבוקר הייתה קשה מנשוא, ולא פחות ממנה – הגמילה מפחמימות. ובאמת, איזו מין דיאטה זו, שאוסרת עליי לאכול פריכיות אפילו? או לחם קל? בשבילי זה היה פשוט בלתי אפשרי.
בסך הכל, הייתי אומרת שמדובר בתכנית הרזיה לחולי סוכרת וצליאק שמטיפה להמעיט באכילת מזונות טעימים, ולאמץ תפריט בלהות שרק מעטים מסוגלים לעמוד בו. בגלל זה היא הייתה כה גרועה בשבילי; דיאטה מוצלחת היא זו שמאפשרת לך לשלב בתפריט את המזונות האהובים עלייך; הדיאטה הזו אסרה עליי את רובם. וכך קרה שבארוחת הצהריים אמנם לא סבלתי – סלט עם עוף או פרגית מותר לאכול, תודה לאל – אבל בשאר שעות היום נאלצתי לנשנש בעיקר ברוקולי או שעועית ירוקה, להתגעגע עד מאוד לכוס קפה פלוס חטיף בריאות, ולהרגיש הכי מסכנה בעולם.
אני אסכם:
1. רוב הזמן הסתובבתי עם כאבי ראש ועצבים מרוטים במיוחד; אם הייתי ממשיכה איתה רק עוד קצת, אפילו אמא שלי כבר לא הייתה מדברת איתי.
2. הסיסמה no joy in soy עשתה לי חשק לקנות המון חלב סויה, וכעת אין לי שום מושג מה עושים עם 12 קרטונים של הלבן-לבן הזה.
3. הקיצוניות מן השטן; למה להתנזר? קצת מכל דבר זה יופי.
4. אין טעם לחיי בלי שקשוקה בערב.
5. אז מה עכשיו? מתחילה לאכול פחות ולהתאמן יותר. עזבו אתכם משטויות, רק ככה מרזים.
חיטה זה רעל: נטע חוטר ניסתה את דיאטת ה-Wheat Belly
מה זה: בגדול, ד"ר וויליאם דיוויס שטוען שהמפתח לחיים בריאים, רזים ומאושרים הוא להיפטר מכל החיטה בתפריט שלכם.
מי אני? נטע, 33, נשואה + חתול, קובבה.
למה בחרת בדיאטה הזו? האמת? כי היא נראתה לי הקלה והשפויה מבין הדיאטות (וכי אף אחד לא הציע לממן לי סדנת מיצים בצפון).
איך העברת את השעות הקשות? לעיסת מקלוני סלרי ודמיון מודרך.
רגע של שבירה: אכלתי פיצה ללא גלוטן והבנתי שאין ערך לחיי.
למי את מאחלת את הדיאטה הזאת? לכל מי שלועס כרגע סנדוויץ' על המקלדת.
שורה תחתונה: כמה ירדת? ירדתי קילו, לא הזיז לי.
היומן שלי:
גלוטן, הרוצח השקט. סתם, לא, עכשיו כבר מותר לגלות שכפי הנראה קיבלתי את הדיאטה הקלה ביותר בפרויקט המהודר הזה. היא אמנם סייעה לי להשיל קילו ממשקלי, אבל זה היה קילו של נימוס בלבד, כזה שאדאג לגבות בחזרה בהזדמנות הראשונה. לא אכלתי חיטה במשך שבועיים, מה שהרגיש טוב מאוד מבחינה בריאותית, אבל מבחינת משקל זה גרם לגוף שלי להביט בי בבוז ולסנן "ביץ', פליז". מה לעשות, אחרי חיים שלמים של דיאטות, קיצוניות יותר או פחות, להוריד חיטה מהתפריט שלכם לא יהיה מה שיוביל לרזון. אבל יש לא מעט סיבות אחרות להדיר אותה מחייכם, או לפחות כך מאמין מחבר הספר "Wheat Belly", שסבור כי הגלוטן הוא ההתגלמות הקולינרית של היטלר.
"Wheat Belly", או "כרס החיטה" אם תרצו (הייתי קוראת לו "על החיטה" חחחח), נכתב על ידי ד"ר וויליאם דיוויס, קרדיולוג, שאחרי בחינה של אלפי מטופלים הגיע למסקנה שהדבר היחידי שהועיל לכולם היה הימנעות מגלוטן. הנה דוגמה לציטוט טיפוסי מהספר, שכל עשרת פרקיו הראשונים הוקדשו לשכנוע הקורא כי החיטה, על התהליכים המודרניים והעיבוד שהיא עוברת בימינו, היא למעשה רעל: "חיטה מודרנית היא מזון שהיה יכול להיות מתוכנן על ידי מדענים רעים שמטרתם להמציא את המזון הכי מזיק, שיהיה אפקטיבי יותר מאל קעידה". כן. הוא מאמין שגמילה מגלוטן, לצמיתות ובאופן מוחלט, תועיל בכל תחום בחייכם - מיגרנות, לחץ דם, סוכר, ווטאבר.
האמת? יש משהו בדבריו. כבר בימים הראשונים בלי חיטה הבטן מרגישה יותר טוב, עד כדי כך שגם אחרי השבועיים האלו החלטתי להמשיך בחיים מעוטי גלוטן. אולי לא להוריד לגמרי, אבל בשמונים אחוז. תוך הסתכנות בכך שאשמע כמו ניצבת בפרסומת לאקטיביה, אספר שכל מי שסובל מנפיחות, צרבות, רגישות או רגיזות, יגלה שאי הנוחות הכל כך תמידית עד שכבר כמעט התרגלנו אליה, פשוט נעלמת. אולי כולנו קצת חולי צליאק ולא ידענו? וזה גם לא באמת קשה. בלי פסטות, בלי חופני בייגלה אקראיים בעבודה, בלי עוגיות ובלי לחם ליד הסלט. מבאס? קצת, כן, אבל אם אתם למודי דיאטות סביר להניח שמראש התפריט שלכם לא התבסס על המרכיבים האלו, ואם זאת הפעם הראשונה שלכם, אז הניחו את המאפה הזה על השולחן והתרחקו באיטיות מהמטבח, שמנמנים.
כחלק ממסעי בעולם נעדר חיטה, חשתי שמחובתי לספר לכם על התחליפים השונים המציפים את השוק וכוללים מיני פסטות, מאפים ולחמים נטולי גלוטן. אלו שאני טעמתי, כצפוי, היו מוצרים משמינים שעולים כפליים וטעמם הוא כשל ריפוד פנימי לח של ספה. אז עזבו אתכם מתחליפים, עדיף כבר להסתדר בלי. אגב, טראומטית במיוחד הייתה פיצה ללא גלוטן, אך בהתחשב בכך שנפלתי על פיצה האט, התנחמתי בכך שגם כל מי שישב לצדי ואכל פיצה רגילה לא מאוד נהנה. הפיצה הזכירה את החיסרון העיקרי של איסור החיטה - אדם המבקש לעצמו ערב אחד של שחיתות ונחמה, ימצא את עצמו חובק שקית שטוחים ללא גלוטן ועוגיות כשרות לפסח. מוות.
ירדתי שני קילו! סיון דה ליאו ניסתה את דיאטת Your Body Beautiful
מה זה? חמישה ימים קשים של חלבונים בלבד, ואז יומיים רגועים עם פחמימות ומתוקים.
מי אני? סיון, 33, נשואה + 2, צריכה להיכנס לבגד ים בקרוב.
למה בחרת בדיאטה הזו? אמנם מדובר במסגרת נוקשה, אבל זו דיאטה שנותנת לך משהו לחכות לו. מתאימה לאנשים שעובדים טוב עם מסגרות.
איך העברת את השעות הקשות? קפה, דיאט קולה ומסטיקים.
רגע של שבירה: לא נשברתי, אבל הייתי על הסף יותר מפעם אחת. הכי קשה היה יום החופש שבו עברתי מבית קפה לבית קפה. זה נגמר בהמון קפה.
למי את מאחלת את הדיאטה הזו? לגל גדות.
שורה תחתונה: כמה ירדת? ירדתי שניים וחצי קילו בשבועיים. ועבדתי קשה בשביל כל גרם.
היומן שלי:
אפשר לסכם את הדיאטה שלי ב"היה לי קשה, ירדתי שני קילו בשבועיים ואני מרגישה הכי טוב עם עצמי מזה שנים". למי שעדיין מעוניין לשמוע ולא נשבר בצמד המילים "היה לי קשה", אני מוכרחה לספר כי באמת מדובר באחת הדיאטות היותר שוות שיש היום בשוק. היא נקראת your body beautiful, והיא נהגתה על ידי ד"ר ג'ניפר אשטון (שבקטע די הזוי ומעצבן ממש מזכירה את ג'ניפר אניסטון – גם כוסית וגם סביר להניח עשירה).
הספר מדבר על דרך חיים חדשה שכוללת לא רק דיאטה, אלא גם מחשבות על החיים ועל איך אנחנו מסתכלים על עצמנו - אבל אני פה בגלל המשקל, אז הרשיתי לעצמי להתמקד בחלק הזה. הדיאטה מתבססת על עיקרון של חמישה ימי עבודה קשים ויומיים מנוחה. מושלם לבן אדם שאוהב מסגרות ושהחיים שלו די קבועים. הקונספט: חמישה ימים (א'-ה') אוכלים רק חלבונים, וביומיים הנותרים (סופ"ש) חיים יותר באיזי ומשלבים גם פחמימות. אל התפריט המאתגר הזה מצטרפת גם תכנית אימונים של פעילות גופנית יומיומית, אבל לשם הכנות אקדים ואומר שאני עצמי לא עשיתי שום פעילות גופנית, מלבד לרוץ אחרי הבנות שלי בגינה. זה לא מעט, אבל זה לא באמת מרזה.
אז מה אכלתי חמישה ימים? עוף, בשר, דגים, ביצים, מוצרי חלב וכל סוגי הירקות (במבחר טקסטורות וטמפרטורות). מה אכלתי בסופ"ש? לחמים, קינוחים וסושי שפנטזתי עליו מדי לילה. הרעיון בדיאטה הזו הוא לא לרדת על בגט או על חבילת עוגיות שוקולד צ'יפס ביומיים שבהם אפשר להירגע ולאכול פחמימות, אבל כן ליהנות ממתוקים ומדברים טעימים, ובעיקר לא להרגיש בעונש.
אוכל בשבילי הוא עניין של שליטה. בימים שבהם אני שולטת באוכל ולא הוא בי, אני בן אדם נחמד יותר לעצמי ולסביבה. והדיאטה הזו גורמת לי לשלוט. ביום השלישי לדיאטה הרגשתי משהו שלא הרגשתי כבר שנים - שהבטן אסופה וקרובה לגב, כמו שכבר הרבה זמן היא לא הייתה. רק מי שמתעסקת במשקל שלה שנים ארוכות יכולה להבין את המשמעות של התחושה הזו.
לא לאכול פחמימות במהלך השבוע זה ממש קשה. היו רגעים בתחילת הדיאטה שהרגשתי בקריז אמיתי, יכולתי לרצוח מישהו, במיוחד אם הוא אכל לידי עוגייה, אבל המחשבה שהסופ"ש מתקרב ואיתו המנוחה (ועוגת הגבינה) גרמו לי להחזיק מעמד, כי הרי לא משנה מה - בסוף כל שבוע מגיע טוסט עם אמנטל. אז כן, מדובר בדיאטה לא קלה בכלל, אבל היא כן אפקטיבית וכן עובדת. בשביל זה היא דיאטה, ולא מסאז' אבנים חמות.
אפשר לאכול הכל, אבל: יפית פרץ ניסתה את ה-Eight Hour Diet
מה זה? תכנית שעל פיה אוכלים במשך 8 שעות מהיממה "כל מה שרוצים", ובשאר 16 השעות סותמים את הפה. הטענה של הספר היא שככה מזרזים את הגוף לפרק גליקוגן בכבד ומיד אחריו את כל הפיתות עם החומוס וסוכריות הגומי שטחנת. ההבטחה: תשעה קילו בשישה שבועות. שוין.
מי אני? יפית, 38, נשואה + 1. מתה לחסל את החמישה קילו הארורים האלה.
למה בחרת בדיאטה הזו? פייר, כי היא נראתה לי קלה. כלומר, עד שקראתי את האותיות הקטנות. ומתאימה בול לאורח החיים שלי. נכון, אני מקיצה בשש וחצי לפנות בוקר, כך שקשה להחזיק מעמד בלי לאכול עד 11 בבוקר (בהנחה שאת לא רוצה להפסיק לאכול בארבע אחרי הצהריים, זאת השעה שהכי טוב להתחיל בה) – אבל בערב אני במילא צונחת על הספה בתשע, מרוטה ותשושה. למי יש כוח לקום למטבח?
איך העברת את השעות הקשות? עם הרבה קפה, עבודה קשה ופנטזיות על רצח המוני.
רגע של שבירה: ביום החמישי. הכל הלך חלק עד שחברים באו לבקר בלילה והזמינו פיצה. זה נגמר ברצח המוני של בצק וגבינה.
שורה תחתונה: כמה ירדת? לא ירדתי ירדתי. מאות בודדות של גרמים הושלו, אם זה בכלל חוקי להשתמש פה במילה הזאת. אבל התחושה בג'ינס ובגוף הרבה יותר נוחה.
היומן שלי:
דנה, העורכת של "אוכל טוב", אומרת לי משהו. אני שומעת אותה, אבל לא לגמרי מבינה מה היא אומרת. הקול שלה עמום והשיער שלה נראה כמו קערת פסטה ענקית, עם רוטב שמנת-עגבניות וערימות של פרמזן. במצבי הנוכחי הראש שלה גם יכול היה להיראות כמו כיכר לחם עבש, עדיין הייתי מנסה לתת בו ביס.
השעה 12 בצהריים, וטרם בא דבר אל פי מאז שבע בערב אתמול. צום תענית. הגורו החדש שלי, דייוויד זינזנקו, המחבר של "The 8 Hour Diet", טוען בלהט שזה בדיוק מה שהגוף שלי צריך כדי להיכנס לשוק ולהתחיל לשרוף קלוריות כמו משוגע על ספידים. "תאכלו מה שאתם רוצים במשך 8 שעות, ובשאר הזמן תצומו", הוא תובע. בתור עורך מגזין Men's Health, הוא מבהיר – אני מכיר כל דיאטה בספר, בחיים לא ירדתי ככה במשקל. "איזו דיאטה מבטיחה לכם לאכול מה שאתם רוצים ועדיין לרדת המון במשקל?", "אפשר לעשות את זה רק שלושה עד חמישה ימים בשבוע!" הוא מבטיח, ובעזרת כתיבה קולחת ושנונה, ומשפטים שנראים מאוד הגיוניים על המסך של האייפד – השתכנעתי תוך דקות שעל הדיאטה הזאת שורה השכינה.
אבל אתם יודעים איך זה עובד עם הבטחות גרנדיוזיות של אמריקאים – הן תמיד מגיעות עם תנאים מגבילים. לכן כשאומרים לך שאת יכולה לאכול הכל – תהיי בטוחה שמיד אחר כך יגיע "כן, אבל...".
אז הנה האבל: במשך שמונה השעות אתם חייבים לצרוך שמונה מזונות מתוך רשימה של שמונה קבוצות מזון (כן, בספרי דיאטה אמריקאיים אוהבים לסדר לכם את החומר בשורות קליטות ונוחות להופעות בתכניות בוקר). בתפריט: בשר רזה או ביצה, משהו ירוק (דיוויד הכי אוהב תרד, הוא שם אותו בסנדוויץ'), פרי כמו תפוח, מלון או אבוקדו, משהו ממשפחת התותים (לכו תמצאו אתם פטל ואוכמניות), דגן מלא כלשהו, קטנייה כלשהי, מוצר חלב דל שומן כלשהו, ואגוזים (דיוויד ממליץ על שקדים, והרבה מהם). אחרי שתוכלו להגיד בסוף היום, באמריקאית מתקתקה, I ate my 8 – תדעו שאתם על דרך המלך. ועכשיו לכו תדחפו בלו"ז הזה בריוש. לא ברצינות – ברגע שכל שמונה השעות שלי התמלאו בחובות לדיאטה, לא נשאר זמן/מקום בבטן למשהו אחר.
אבל יש קצת הקלות. אפשר, למשל, לבחור מדי יום את פרק הזמן המוקדש לאכילה. ואפשר לצרוך קפה. אחרת באמת הייתי יורה במישהו. והנה, ברגע שהפסקתי לאכול – לרוב באזור שבע בערב – לא הייתי זקוקה לפירור. עד 11 בבוקר, לעומת זאת, הייתי גוש של שנאת אדם.
הקושי הכי גדול, התברר לי, הוא עבודת ההכנה. קודם כל צריך לדאוג שיהיו בבית מלאי ה-super foods שמרכיבים את השמינייה. אחר כך צריך לדאוג שהם יהיו מבושלים וייארזו כמו שצריך ליום עבודה מלא. במחשבה שנייה – זה אחד הכשלים הגדולים של כל דיאטה באשר היא. הצורך להתארגן, לדאוג שיהיה לכם אוכל דיאטטי זמין כדי שלא תתנפלו על כל מה שלא דבוק לשיש בסוף יום עבודה.
בתום שבועיים של חמישה ימים בשבוע, שמונה שעות ביום ושמונה סופר פודס ביום – הגוף הרבה יותר מרוצה, למרות האובר פיצוי ביומיים שבהם נחתי מלספור שמיניות. הג'ינס יותר משוחרר, התחושה יותר נוחה. המשקל אמנם זז במאות בודדות של גרמים – אבל אפשר בהחלט לומר שמשהו פה עובד. מה שכן עבודה אחת, ודי תובענית, כבר יש לי – אז בזמן שנותר לי לחיות אני מעדיפה לנוח, ולא לעבוד אצל אף אמריקאי עם אובססיה לשמיניות.