"בדיחה עלובה ועצובה", מכריז שף יהונתן בורוביץ' על החלטתה של הרשות לתחרות להגיש כתב אישום נגד "מסעדנים חזקים ביחד", העמותה שהקים ושהוא משמש בה יו"ר, ונגד מנכ"ל העמותה תומר מור, בטענה שהמליץ לבעלי מסעדות להעלות מחירים.
ביוני שעבר נערכה פשיטה על מסעדה של בורוביץ', שנחקר בפרשה. הוא לא נחשד בדבר, אינו מוזכר כלל בכתב האישום שעליו הודיעה הרשות בשבוע שעבר, ונדמה שהעניין כולו בקושי גבה ממנו מחיר – הוא לא קיצר את התורים מול שני סניפי מסעדת הבשרים שלו, M25, ובחודשיים האחרונים גם מול בר היין האינטימי "שפוי" – אבל לפני כשנה וחצי, כשחוקרי רשות התחרות הגיעו ל-M25, הוא היה לדבריו על סף התקף פרנויה.
"אני באוטו, בדרך למסעדה בשוק הכרמל, ופתאום מגיע טלפון מחוקר ששואל אותי, 'איפה אתה? חייבים לפגוש אותך דחוף'", מספר בורוביץ'. "אלה מרשות התחרות קמים בבוקר והם צריכים לעשות משהו עם עצמם, פחות מעניין אותם רמי לוי או שופרסל, אבל שומעים יהונתן בורוביץ' – בום, מתקשרים כאילו אני איזה עבריין. אני נכנס ללחץ, קובע איתם לארבע, וב-16:00 נכנסים למסעדה שני חוקרים, לבלרים אפורים כאלה עם תיקים. אני שואל אם הם רוצים לשתות משהו, לאכול משהו, והם אומרים לי 'אל תדבר', מוציאים צו בית משפט ומחרימים לי את התיק ואת הטלפון. אחרי זה הם שואלים אם אפשר לעשות חיפוש, ואני אומר, 'בבקשה, שם המגירה של העראייס, שם החסה, שם הוויניגרט'. כבר הבנתי מה קורה".
מה הבנת?
"הטיעון שלהם היה שתומר מור שלח איזו הודעת וואטסאפ בקבוצה של מסעדנים, 'שימו לב שיש עליות מחירים בשוק'. שום דבר שלא הופיע בחדשות באותו יום. אנשים שאני לא רוצה להזכיר את השמות שלהם לקחו את ההודעה הזאת ושלחו אותה לעיתונאית ב'דה מרקר', שפרסמה כותרת ענקית, 'מסעדנים מתאמים מחירים'. מיד עשו על זה פולואו אפ, התראיינתי אצל קרן מרציאנו באולפן, עשו לי אמבוש. אמרו שההודעה הזו היא קריאה להעלאת מחירים, אבל כל מי שדיבר בכתבה ההיא היה בעילום שם. תגידו, אתם רציניים? שני חוקרים של רשות התחרות נכנסים לשיפודייה בשוק הכרמל?".
מה הבעיה? זה לא תחום חף מפשיעה.
"דבר ראשון – זאת רשות מאוד חזקה שגם חוקרת וגם מחליטה להגיש כתב אישום, בניגוד למשטרה ולפרקליטות שהן שני גופים שונים. דבר שני, יש משפט במרוקאית שאומר, 'האש ביני ווא בינכ'. 'מה ביני ובינך'. אתם נכנסים למסעדה בכרמל, מה נראה לכם שתגלו? שיש לנו רשת טלגרם סודית של בעלי שיפודיות לגבי מחיר הפרגית? כשלוקחים לך את הטלפון אתה בכלל מרגיש שכל העולם סוגר עליך. זה היה סוף השבוע הכי ארוך שהיה לי בחיים".
מה היה בחקירה?
"יושבת חוקרת עם סטיפה של ניירות, שואלת אותי את השאלות הכי מטומטמות בעולם. 'למה בעמותה שומעים דווקא לך?', 'האם אתה מגייס אנשים לעמותה?'. אני מזכיר: עמותה, ללא מטרות רווח! בגין הודעה בקבוצת וואטסאפ! רשות תחרות, אגף חקירות, כניסה רק עם כרטיס מקודד. אתה יושב שם ואומר לעצמך, 'איך זה הגיוני? בזה הם צריכים להתעסק?".
יש חוקים שאוסרים על תיאום מחירים.
"אבל לא תיאמנו מחירים, אני אפילו לא יכול לתאם הפגנה של ארבעה מסעדנים ביחד. איך ענף עם 13 אלף עסקים, עם שונות כל כך גדולה – זה סושי, זה המבורגר, זה מקריית אונו, זה מפתח תקווה – יכול בכלל לתאם מחירים? זה מגוחך, זה קפקאי. 12 שעות השיבו אותי שם, אסור לשבת עם עו"ד, אני לא יכול לצאת לסיגריה לבד או ללכת לשירותים לבד. כמה ימים אחר כך, כשהחזירו לי את הטלפון, ישב שם איזה מנהל ושאל מה זה הכתמים בשולי המכנסיים שלי. עניתי לו שזה כתמים של אקונומיקה, כי אני עובד במטבח. בנאדם עם כתמים של אקונומיקה על המכנסיים, מה אתם רוצים ממני? באמא שלי, זה הזיה. כאילו, אני טבח בשוק הכרמל!".
אני חושב שהמשפט של אבא גרם לאמא לחלות
לקרוא לעצמו טבח זו הגזמה כלפי מטה, אבל הוא לגמרי בשוק הכרמל – שם מתחזק בורוביץ' את הסניף הראשון של M25 (השני ממוקם ברמת אביב) וגם את "שפוי", שבו הוא מבשל בעצמו ולבדו שלושה ערבים בשבוע. "זה המשרד שלי", הוא אומר בכניסה לשוק ומיד לוקח אותי לסיבוב קזבלני בסמטאות, מפלס דרך במהירות בין החנויות והבסטות בדרך לאסוף חומרי גלם לקראת הסרוויס בערב. בדרך הוא מלהטט במילים ומתלוצץ עם ספקיו; בכל מקום פוגשים אותו חיוך רחב ועיניים נוצצות, שמתחלפים בן רגע בטינופים מלאי חיבה מהסוג השמור לאהובים. בורוביץ', רחוק מז'אנר השף המתפייט בדמעות על הסירים של סבתא, נותן לא פחות משהוא מקבל.
תחנה ראשונה: דוכן הדגים של מוסי, הבעלים שעסוק עם לקוח. בורוביץ' מחכה רגע ואז מאבד סבלנות ומתפרץ: "יש לך דג לסשימי?".
מוסי: "יהיה יותר מאוחר. ואם לא, אתה תמיד יכול להגיש את זה" (מצביע על המפשעה של עצמו).
בורוביץ': "זה קטן מדי, לא רואים אותו בכלל".
מוכר: "זה כמו קוויאר".
בורוביץ': "קטן ואיכותי?".
מוכר: "קטן ויקר".
תחנה שנייה: דוכן המיצים של תקווה, שם מצביעה הבעלים על ארגז ירקות שעליו כתוב בטוש: "תקווה חיים שלי את, יהונתן בורוביץ'". כמו תיכוניסט שיודע שיסלחו לו על הכל, הוא שולף טוש ומשרבט הקדשות על כל ארגזי הפירות והירקות.
התחנה השלישית היא בסטת הירקות "פרי-שוק". בורוביץ' מצביע עליי ואומר: "הבאתי אותה שתשאל מה אתם חושבים עליי".
מוכר: "לא כדאי לך שהיא תדע מה אני חושב עלייך".
בורוביץ': "למה? אני הלקוח הכי חשוב בחנות".
מוכר: "זה אתה טוען".
בורוביץ': "מני וליאור דלאל, הירקנים שלי. הם אוהדים של מכבי, וזה לא בא לי טוב כי אני מממן להם את המנויים, אבל החנות ירקות שלהם זה גן עדן לשף. תתעלמי מהלוק של עזה".
בורוביץ' בן ה-43, תל-אביבי מלידה, לא הגיע למטבח בדרך הנורמטיבית ובטח שלא דרך השוק. כשסיים את שירותו בפלחה"ן נח"ל ("בסוף השירות הייתי הנהג של טל רוסו") יצא לטיול אחרי צבא בדרום אמריקה; משם הגיע לניו יורק וניסה להירשם ללימודי בישול ב-FCI – "המוסד לקולינריה צרפתית", ששינה מאז את שמו ל-ICC – אבל התבשר שלא נותר מקום לשנת הלימודים הקרובה. אלא שזה היה בדיוק שבוע לפני פיגועי 9.11, ועם קריסת מגדלי התאומים התפנה מקום של סטודנט או סטודנטית שהפיגוע הבריח מניו יורק.
שלושה ימים בשבוע למד בורוביץ' בישול. הוא תהה איך למלא את שאר הזמן כשפגש בסניף של סטארבאקס פרופסור לכלכלה והיסטוריה ממוצא ארמני, ו"התחלנו לדבר. תמיד היה לי עניין בתחום, קראתי עיתונים מכל העולם, והוא שאל 'למה שלא תצטרף למחלקה?'. הייתי בן 23, כל הסטודנטים שמתחילים תואר ראשון הם בני 18. שאלתי 'למה שיקבלו אותי? אין לי אפילו אזרחות', אבל הוא עזר לי להתקבל. שלוש שנים וחצי למדתי כלכלה והיסטוריה באוניברסיטת ניו יורק".
בורוביץ' עבד במספר מסעדות בעיר, ובהן The Mercer Kitchen של שף ז'אן-ז'ורז' וונגריכטן ו"ברבוטו" של ג'ונתן וקסמן. אלא שהקריירה שלו בניו יורק נקטעה כשחזר לישראל כדי לבלות עם אמו, עו"ד אסתר אבני-בורוביץ', בימיה האחרונים. הנסיבות המורכבות כללו את ההיתקלות הראשונה של משפחתו עם רשות התחרות (אז בשמה הקודם, הממונה על ההגבלים העסקיים); באותן שנים התנהל משפט בגין תיאום מחירים נגד שש חברות ביטוח מהגדולות במשק ועוד 11 נאשמים, ובהם אביו של בורוביץ', ד"ר איתמר בורוביץ', שהיה מנכ"ל הפניקס. בשנת 2002, בתום משפט בן חמש שנים, בורוביץ' האב הורשע ונידון לשישה חודשי מאסר, שהומרו בעבודות שירות.
"לומדים את המקרה של אבא שלי בבית ספר למשפטים. הוא היה צריך ללכת לעסקת טיעון ולא למשפט, אבל אמא שלי הייתה לוחמת צדק ולא הסכימה לזה בשום פנים ואופן", מספר הבן. "היא האמינה שאבא חף מפשע ובגלל זה הוא הלך למשפט. אני חושב שזה מה שגרם לה לחלות. תראי מה זה, היא חלתה ונפטרה כשהייתי בן 27, ופתאום עכשיו אני מוצא את עצמי שוב מול אותם חבר'ה".
לא מסעדנות, זכויות אדם
עם חזרתו ארצה החל בורוביץ' לעבוד בכנסת, כיועץ פרלמנטרי של אופיר פינס בממשלת שרון, ולאחר מכן כיועץ לשר הפנים והאוצר לשעבר רוני בראון בממשלת אולמרט. אבל את הפוליטיקה הוא עזב די מהר. "ראיתי איך המדינה עובדת וקצת התייאשתי מזה", הוא אומר. "תמיד די ג'ינגלתי, ניסיתי לא להתחייב לזה ולא לזה, אבל הבישול והאוכל זה כנראה מחלה".
מהקלחת הפוליטית עבר בורוביץ' לקלחת של מסעדת "רפאל" עליה השלום, שם היה יד ימינו של השף רפי כהן. כעבור זמן קצר פתח מסעדה משלו, "קפה 48", שהביאה ארצה הישר מניו יורק את בשורת הקראק פאי. "כשאני התחלתי להגיש את זה, לא היה נהוג להגיש פרוסת עוגה במסעדה. זה נראה לאנשים זול, הקינוחים היו כל מיני גולואזים ומונחים צרפתיים שאף אחד לא מכיר. אני אמרתי, 'קחו פרוסת עוגה עם קצפת לא מתוקה'. הייתי עובר בין אנשים ואומר להם, 'לא טעים – לא כסף'. הדבר שאני הכי גאה בו על הקראק פאי המטופשת הזו הוא שבגלל שהיא נראית כזאת תמימה, יש פער בין הציפייה שלך ומה שאתה מקבל. זה נקרא 'אנדר סל, אובר דליבר'. תבטיח בקטן, תספק את הסחורה בגדול. עיקרון חזק אצלי".
עיקרון שמיישמים איך?
"אני חושב שבתעשייה הזאת, כשאתה בא עם המון פאסון וגרנדיוזיות, נוצרות ציפיות שקשה מאוד לעמוד בהן. אבל אם אתה מנמיך ציפיות ועושה עבודה מצוינת, זה נרשם. אתה נכנס למלון 7 כוכבים, תצפה להכל דה בסט. אם אתה נכנס למחסן ואוכל את הלשון הכי טעימה שאכלת, אתה אומר 'וואלה, לאיפה הגעתי'. זה המקומות שהייתי רוצה לבקר בהם בחו"ל, פי אלף מאיזו מסעדה שעושים לי קישוטיזציה ומצלחתים לי שני פרחים".
כעבור שלוש וחצי שנות הצלחה מסחררת שמיצבה אותו כשחקן בולט במפת הקולינריה המקומית, בורוביץ' סגר את "קפה 48" ולא היה מוכן יותר לשמוע על מסעדה. כשנשאל על כך בעבר, הסביר שזה חלום בלהות. אבל כחצי שנה לאחר הסגירה פנה אליו השף ירון קסטנבוים, שהיה חלק מקבוצת "מיטמרקט", והציע לו לפתוח שיפודייה בשוק הכרמל. הקונספט נלקח מ"אבו חסן", החומוסייה המיתולוגית מיפו: עובדים ארבע שעות עד שנגמרים הסירים, והולכים הביתה. אבל לחיים, לשוק ולקהל הסועדים היו תוכניות אחרות. למרות שהמקום נפתח ללא פרסום, עם השקתה צבאו על M25 יותר מ-200 סועדים והיא הפכה בתוך זמן קצר לסנסציה. כיום היא נחשבת לאחת ממסעדות הבשר הטובות בתל אביב.
שם זיהית את הטרנד של העראייס שכל כך מזוהה איתך?
"לא זיהיתי טרנד, יצרתי אותו. השותפים שלי, קסטנבוים ויניב בר-נור, רצו לעשות קבב בפיתה. אמרתי להם, 'אתם רוצים לעשות עראייס, ובואו נראה איך עושים אותה הכי טוב שאפשר'. עשינו למנה ביצוע אחר, והביצוע הוא מה שזרק את זה למעלה. היום יש מקומות שמוכרים רק את זה. אני יכול לומר בוודאות: אנחנו התחלנו את הטרנד הזה".
החיים בשוק שלחו את החיה הפוליטית של בורוביץ' רק לתנומה קלה, וב-2015 היא התעוררה מחדש לקריאת חוק פיקדון לעובדים זרים, שדרש ממעסיקים להפקיד 36% משכר העובדים לטובת פנסיה. בורוביץ' היה אקטיביסט ואחד הקולות הבולטים והמזוהים נגד: "נדרכתי מזה לא בתור מסעדן, אלא בתור בן אדם. המדינה לא הצליחה לגרש את החבר'ה האלה מפה, אז היא אמרה, 'אתה בתור מעסיק תקנוס את הבן אדם בסכום מטומטם לטובת פנסיה'. אם אתה רוצה לגרש אותו, מה אתה חוסך לו לפנסיה?".
מי שלא היה יועץ פרלמנטרי אולי לא היה מבין את המשמעות של זה ואולי לא היה נדרך.
"נכון, אני יודע לקרוא את המשמעות של זה. זו הייתה הצעת חקיקה של ועדת הפנים, וישבו שם מירי רגב ואנשים של פורום קהלת, כל מיני רייט ווינג אולטרה-קונסרבטיב כאלה, שניסו להפוך אותנו כמעסיקים לשוטרים. זה לא היה עניין של מסעדנות אלא של זכויות אדם".
זה מה שהניע אותך לאיגוד המסעדות והברים?
"כן, ולמען האמת מצאתי דבר די עלוב, ארגון חלש שמובל על ידי גווארדיה שיושבת כבר הרבה שנים. אבל יצאנו לדרך חדשה, השקנו את 'מסעדנים חזקים יחד' ואת 'מס כחלון' כדי להגביר את המודעות לעוול של חוק הפיקדון, עשינו רעש. הבדל של שמיים וארץ".
אני אוהב בעלי חיים, אבל לחנך זה לא התפקיד שלי
בורוביץ' לא חושש להגיד כל מה שהוא חושב, גם כשהדברים מעוררים זעם. כך, כשפורסמו עדויות על הטרדות מיניות לכאורה של השף ארז קומרובסקי, בורוביץ' תמך בו בגלוי בפוסט בפייסבוק. "אני מכיר את הבחור", הוא אומר. "אמא שלי הביאה אותו לבשל אצלנו בבית עוד לפני שהוא היה ארז קומרובסקי, הייתי בן 15–16 וזו הייתה הפעם הראשונה שעמד לידי טבח. נהיינו חברים, הוא בישל בחתונה שלי, אני מכיר את הנפש שלו".
עומדים נגדו שלושה תיקים בבית משפט. אתה לא מאמין למתלוננות?
"אני חושב, ואני לא בהכרח צודק, שבשביל שתהיה עבירה צריך שתהיה כוונה. יכולה להיות עבירה גם בלי כוונה, אבל אני חושב שהמקרה הזה לא היה נולד אם ארז לא היה מופיע בטלוויזיה".
למה?
"הכל יכול לקרות, ואי אפשר להתווכח עם תחושות של אישה או גבר שמרגישים שנגרם להם עוול, אבל לדעתי הפרטית – זה סוג של סכסוך עבודה עם שף מתוקשר שכנראה חושבים שאפשר להוציא ממנו כסף. אין לי צל של ספק שמעולם לא הייתה לו כוונה להטריד מינית אף אחת. הוא גם לא נמשך לנשים".
קומרובסקי לא עשה שום דבר בעייתי?
"במטבחים שאני גדלתי בהם היו מכים אותי וזורקים עליי דברים, פעם עברה לי פחית שימורים סנטימטר מהעיניים כי שרפתי צנוברים. אם היו עושים לי את זה היום, הייתי יכול לתבוע במיליונים. אז לא חשבתי להתלונן, זה אפילו נראה לי טבעי באווירה של מטבח. מאז דברים השתנו, וארז לא השתנה איתם מספיק מהר. אבל זה בנאדם שלא מסוגל לפגוע בזבוב. הרי לא רק אני התייצבתי לצדו: התייצבו עוד, כולל נשים. ובינתיים הבן אדם איבד את המקום שלו בטלוויזיה".
הוא עזב את "משחקי השף" מיוזמתו.
"נגרם לו נזק ענק, וזה לא היה קורה אלמלא הפרופיל התקשורתי הגבוה".
אחוז תלונות השווא במקרים של הטרדה מינית הוא נמוך מאוד.
"אני חושב שהמקרה הזה ייחודי. אני מאוד מודע לנושא, היה לי מלצר ב-M25 שבסגירה אחת הוריד חולצה כדי להעמיס ציוד, ואני צרחתי עליו כי הייתה מלצרית לידו. זאת דרך החשיבה שלי, ככה אמא שלי חינכה אותי".
בזמנים שבהם עולה המודעות לנזקי צריכת הבשר, בורוביץ' מגיש קילוגרמים רבים של בשר ב-M25, שמחוברת לאטליז המיטמרקט. "כשף של מסעדת בשרים, אבל גם כאזרח מודאג ומיודע של העולם, אני מבין שאין מצב להמשיך ככה. העולם לא יעמוד בזה. האוכלוסייה רק גדלה, הצריכה רק גוברת, המחירים רק עולים. אני מייחל ליום שהאנושות תפסיק את ההתמכרות לבשר מן החי. אבל כרגע יש לי במסעדה ויטרינה של בשרים, וזו יכולה להיות בחורה דקיקה ויפה או גבר כרסתן, התגובה שזה מוציא מאנשים שנייה רק לפורנו. ולפחות כרגע, התחליפים – למרות ש'רידיפיין' לא רעים – לא מספקים את הפתרון, ולדעתי הם גם פחות בריאים מבשר טרי".
לא מפריע לך לקחת חלק בזה?
"אני מאוד אוהב בעלי חיים, ומצד שני חולש על אימפריה שמבשלת המון בשר. אני, כיהונתן, גדול עליי ללכת ולשנות. מה שכן, חלק מהעניין ב'שפוי' הוא שיש שם בשר, אבל במשורה. אם היינו יכולים להגיע לעולם שבו כל הסבל הזה לא היה – זה עדיף בעיניי. אני מודע לזה שהכל עם הדבר הזה לא בסדר, אבל נקלעתי לסיטואציה. זה לא התפקיד שלי לחנך אף אחד".
יש לי את העגבניות הכי טובות בישראל
"שפוי" מייצג פאזה חדשה ובוגרת בחייו של בורוביץ'. תרמו לכך שנתיים של קורונה, שעלו לו גם בנישואיו. "התגרשתי גירושי קורונה, וזה סוג של כישלון אישי בשבילי. לא הצלחתי להחזיק מערכת יחסים", הוא אומר. "להיות שף גרוש בן 43 בתל אביב, אמא שלי לא הייתה מאשרת את זה. אני לא מתלונן, אבל היום הפוקוס הוא יותר עליי ועל הבריאות שלי. אני צריך לנהל חיים נורמליים והצוות שלי צריך סביבת עבודה נורמלית".
מה זה אומר בפועל?
"נכון שאם אתה רוצה לראות רופא או עורך דין, אתה תחכה כמה שצריך? אז אם אתה רוצה להגיע ל'שפוי' כשאני עומד ומבשל, לפעמים תצטרך להיאזר בסבלנות. השוואה קיצונית, אבל אני עומד מאחוריה".
מחוץ ל"שפוי", על יד פחי הזבל הגדושים, אכן ממתינים הלקוחות להיכנס – ומחכים לא מעט, כי אי אפשר להזמין מקום, אין מארחת שרושמת שמות בתור, ואף שולחן אינו מוגבל בזמן. אבל הקהל מוכן לשלם את המחיר, תרתי משמע. התאורה האדומה-חמימה הבוקעת מבפנים, המפות הבהירות על השולחנות הספורים וכוסות היין הגבוהות גורמות לשפוי להיראות כמו מקום שרוצים ליפול עליו כשמטיילים בחו"ל.
אין פה המון סועדים. זה כלכלי?
"זה לא מפסיד כסף, אם זאת השאלה. אבל השאלה הנכונה היא כמה יהיה לי כוח להמשיך למצוא את עצמי שלושה ערבים בשבוע רוכן על כל צלחת. זה רק אני, מחבתות, קרש וסכין. בינתיים זה נחמד ומאתגר אותי, הייתי צריך להראות שאני יודע לעשות עוד דברים".
זו ביקורת שיש לקולגות עליך?
"אני חושב שכן, 'הוא שף של שיפודייה בשוק הכרמל', אבל את הלגיטימציה שלי אני מקבל מהקהל. את יודעת מה הייתה המחמאה הכי גדולה שקיבלתי? אחרי הקורונה, כשפתחנו מחדש את M25, אני קולט בן אדם לא צעיר חולף על פניי ורץ לתוך המסעדה. אשתו מהדסת אחריו, נעצרת בכניסה לסדר את הנשימה ואומרת לי, 'בסגרים הוא לא התגעגע לילדים, לא לנכדים, לא לכלום. רק לבוא ולאכול פה'. אז אפשר להגיד 'כולה טחינה עגבניות', אבל טחינה עגבניות בת זונה! יש לי את העגבניות הכי טובות בישראל!".
יותר מהעגבניות של אייל שני?
"אני לא שם את עצמי מולו, הכל טוב. אם האוכל הזה עורר געגוע אצל מישהו, זה השיא".
למה באמת אתה לא הולך להיות שופט באיזה ריאליטי?
"אף אחד לא הציע לי דבר כזה. אם יציעו אשקול לחיוב, אבל אני גם אבין למה לא. אני טיפוס של נו בולשיט, ולפעמים אני טיפה משוגע. אם הורסים לי את האוכל אני יכול להשתגע. פעם הייתי גם מתעצבן נורא מהר, אבל השתניתי. עשיתי עבודה אדירה עם עצמי".
עדיין יש לך מוניטין של מהיר ועצבני.
"כי אני אומר מה שאני חושב, ולאנשים קשה לפעמים עם זה. אין לי סבלנות לבולשיט, אני לא משחק את המשחק".
אז איפה כן השתנית?
"פעם הייתי נעלב, 'כן קיבלתי או לא קיבלתי את הפרס של "טיים אאוט"'. אני לא חי את העולמות האלה יותר. דבר ראשון, התבגרתי. דבר שני, אני מספק את הסחורה".