טל קירשהיימר עומד במטבח רחב הידיים של משפחת קירשהיימר ונראה מרוכז במיוחד. המילים היחידות שהוא מוציא מפיו הן חלוקת משימות לסו-שפים שלו – האישה והילדים – שיחד איתו מנהלים את המבצע המורכב של ארוחת הגורמה שהוא מפיק. כשאני מתחננת שייתן לי להיכנס לקודש הקודשים, המזווה שלו, הוא ניאות להסיט מעט את תשומת הלב מהסירים ולוקח אותי לחדרון שלא היה מבייש את המזווה של מאסטר שף.
קירשהיימר מדלג בין המוצרים האיכותיים והיקרים – נקניקים וגבינות ממעדניה משובחת, מיני מאפים ומנות גורמה פרי יצירתו. אנחנו נעצרים ליד תנור ובו אבן אפייה מיוחדת שהופכת את התנור הביתי לטאבון, ואת הפיצה הביתית שהוא רקח לכזאת שהייתה יכולה להיות מוגשת בפיצרייה בנאפולי.
"אני תמיד אומר שאשתי, מירי, מכינה אוכל, ואני מבשל", אומר קירשהיימר, 37, רוקח ובעל בית המרקחת "כנרת" בכפר סבא. "גם כשאני עושה חביתה לסנדוויץ' של הילדים בבוקר, מאוד חשוב לי שהחמאה תימס ותגיע בדיוק לטמפרטורה הנכונה רגע לפני שאני שם את הביצה, ואני עוצר את תהליך הבישול בדיוק שהחביתה מוכנה ולא מתייבשת. גם כשאני מכין פסטה לילדים אני קוצץ להם פנימה ארטישוק מקופסה ותמיד מגרר להם פרמזן משובח. התחביב העיקרי שלי זה לתכנן ארוחות גורמה לחברים טובים, לקחת יום-יומיים חופש, ולהשקיע בתכנון התפריט, קניית הפרודוקטים, ההכנות המוקדמות ובשינוי של התפריט בהתאם להיצע הטרי בשוק".
קירשהיימר אמנם עוד לא רכש לעצמו מכשיר סו-ויד (sous vide) לבישול בוואקום, אבל תנו לו לדבר על סט המחבתות שלו ותראו אושר מהו. "אצלנו במטבח בקושי נצליח לגרד שש כוסות יין זהות או סט צלחות, אבל כשה מגיע למחבתות, סירים וסכינים – יש לי הכל. ממחבת לפאייה, או מחבת מיוחדת לפניני או לסטייקים. ויש לי תנור מטורף שירשתי משף חיים כהן, שהתגורר לפניי בדירה. המתנות המוצלחות ביותר שקיבלתי לימי הולדת היו האבן לאפיית פיצה בתנור וסט סכינים איכותי".
השפים שלטו מאז ומתמיד על תחום הקולינריה המקצועית, אבל נדמה שבשנים האחרונות הגברים בועטים החוצה את הנשים גם מהמטבח הביתי. אבל במקום להמשיך את המסורת של האכלת בני המשפחה – הבשלנים החדשים ממש לא מסתפקים בלהעמיד סיר אורז וכמה קציצות. לתופעה הזאת כבר יש כינוי באמריקה – דודיז (מלשון dude ו-foodies) ובגדול מדובר על זכרים שמוכנים להרוג בשביל הגאדג'ט הכי חדש למטבח שלהם, שמתחזקים את ספקי חומרי הגלם הכי טובים, שיכולים לדבר שעות על סט הסכינים שלהם ואין להם בעיה לתת לנו לחכות לארוחה עד 23:00 בלילה, העיקר שהכל יוגש בצורה מושלמת.
למי יש יותר גדול
אולי זה בגלל שהמסך שלנו מוצף בתכניות בישול בפריים טיים, אולי מדובר בתוצר של התקדמות חברתית שפחות נשענת על חלוקה מגדרית. כך או כך – הנתונים ובלוטות הטעם מראים שיותר ויותר גברים הופכים את המטבח הביתי לתחביב החדש והמסעיר שלהם.
"אנחנו אכן רואים עליה בכמות הגברים שנרשמים לקורסי בישול", מאשר דני לרנר, 43, שותף ומנכל האקדמיה הקולינרית בולטהאופ. "לקורסים שלנו מגיעים גברים בכל הגילים, מצעירים ועד בני 70, וניכר עליהם שהם מגיעים אחרי שעשו שיעורי בית".
במה הם שונים מהנשים שמגיעות?
"גברים יותר אמוציונליים בבישול שלהם, הם פועלים ממקום אחר. פחות נשענים על מתכונים, חוסכים מדידות משעממות. זה כמו שגבר תמיד ירדוף אחרי האייפון הכי חדש או המסך הכי גדול, באנגלית קוראים לזה boys and their toys – הרדיפה הזאת אחרי גאדג'טים מתבטאת גם בבישול. כשאת מגיעה לגבר ממוצע הביתה הוא יראה לך את מסך הטלוויזיה שלו, את מקרר היינות ואז את הגריל במרפסת. עם גברים זה תמיד 'למי יש יותר גדול', ופה זה מתבטא בסכין הכי טובה ובחומרי הגלם. לכל גבר בשלן יש את הקצב הסודי שלו, את הירקן הכי טוב. יש להם את הוויסקי שלהם, את היין. גברים הם פיינשמקרים, נו מה".
"בישול בשבילי זה סוג של מגרש משחקים", אומר נדב קופמן, 29, במאי, מפיק, עורך ומפתח אפליקציות. "זה אחד התחומים המעטים והנחמדים שבאמת אפשר להתפרע בהם ולגלות דברים חדשים שהם לא אינטלקטואלים, אלא עובדים על הבטן. באיזה עוד תחום את יכולה להמציא משהו מדהים תוך חצי שעה? להתחיל עם כבד, להוסיף בלסמי, קצת תפוז ונגיעות של חומץ בן יין? זו חוויה שהיא מאוד דומה לציור".
קופמן רוכש את הג'אדג'טים שלו בעיקר ב-ebay ("זה מקום מדהים למצוא בו דברים פשוטים וזולים שעושים חיים קלים במטבח, מסוחטי לימונים ועד גאדג'טים מטורפים שרק סינים יכולים לחשוב עליהם"), וגם הוא מבהיר עד כמה הסכינים חשובות לו ("כמו בכל דבר אחר, גם במטבח, ככל שכלי עבודה יותר טובים, תוכל להוציא תוצאות יותר טובות"). אבל הדבר שהכי עושה לו את זה, הם התבלינים. "אני אוסף תבלינים מיוחדים ועושה מיקסים ביניהם", מתלהב קופמן, "יש לי מגירה עם לפחות 50 צנצנות של תבלינים מכל העולם. לפני שאני מתחיל לבשל אני עושה סיעור מוחות דרך התבלינים, ומתאים אותם לחומרי גלם אחרים".
את האהבה לבישול קופמן קיבל מהבית, ומהר מאוד לקח את הבישולים המסורתיים צעד אחד קדימה: "אוכל זה מדהים, זה כל כך תרבותי. אם תבקרי למשל במסעדה אתיופית, מספיק לשבת מול האינג'ירה כדי ללמוד את כל התרבות שלהם על צלחת אחת".
גם קירשהיימר מסביר שהיכולת לאלתר ולהמציא היא אחד הדברים המסעירים בתחביב המשודרג הזה. "כשאני רוקח אני עובד לפי מרשם, בצורה מאוד מדויקת שדומה יותר לקונדיטוריה או למטבח המולקולרי. כשאני מבשל אני מאלתר המון. אני אוהב לקרוא מתכונים וספרי בישול לפני השינה ואז במטבח אני לא פותח אותם, אלא מעבד את מה שקראתי ומייצר משהו חדש, שלי. מאז שאני זוכר את עצמי אמא שלי נתנה לי יד חופשית לאקספרימנטים במטבח".
קירשהיימר מתגאה שרק לאחרונה היה אחראי לאלתור של הרגע כזה. "ביום העצמאות השכנים המקסימים שלנו קנו יותר מדי דגים. הוא הביאו לנו שני סי-באס ענקיים במין ארון קבורה מקלקר של הביוקר. פילטתי אותם, רחצתי אותם באוזו, וכבשתי אותם כבישה קצרה במלח, כוסברה ונענע. זה יצא מדהים".
ירון חי מנשה, 45, מתל אביב, שחקן תיאטרון, עורך מוזיקלי ושדר ב-88FM, מסכים עם הטענה שיש משהו בגברים שדוחף אותם לקצה באופן טבעי, וזה בא לידי ביטוי גם במטבח. "זה לא שגברים נמשכים למתכונים מסובכים יותר, כמו שיש עניין האגו הגברי", הוא מסביר. "האגו הוא מה שלא נותן לנו להסתכל במתכונים, וגורם לנו להעדיף לאלתר כדי להוכיח שאנחנו יודעים לבד. גברים יותר מנסים להוכיח את עצמם במטבח. כשאישה מבשלת טוב אף אחד לא מרים גבה, וכשגבר מבשל וזה יוצא טעים, כולם תמיד מופתעים. זו אפליה, אבל מתקנת".
"אני בדיוק מבשל, אני מכין פלפלים ממולאים בחצילים ובשר טחון", מודיע איתן סלומון, 31, בוגר מאסטר שף ומפיק אירועים במקצועו. הוא בהחלט מסכים שהגברים לוקחים את הבישול צעד אחד קדימה, אבל מבחינתו, מדובר בלא פחות ממהפכה. "בדרך כלל עד שגברים עושים משהו, הם עושים אותו טוב. אישה יכולה להתספק במה שיש ולהכין אוכל טוב, אבל גברים ישקיעו יותר מסביב. לגבר תמיד תהיה סכין יקרה ופרודוקטים יותר טובים, הוא ילך למקומות יותר גבריים כמו בשרים, ופחות לאפייה".
ערב בישול מטורף עם החברים
אבל לא כל הדודיז מתאבדים על כל צלחת. יש כאלה שפשוט רוצים לאכול ארוחה טובה בסוף יום עבודה, כזאת המבוססת על תפריט יותר מסעיר מפיתה עם חומוס ופסטרמה שנותרו במקרר. אחד מהם הוא רותם דרוב, 37, מחולון, מנהל תוכן בחברת פרסום, שלא יתעצל לעצור עם האופנוע בסוף היום אצל הירקן. "אני יכול לקנות קולרבי וקישואים, לצלות אותם בתנור, וכשאני יוצא מהמקלחת יהיה לי סוג של אנטיפסטי עם פרוסת לחם טוב, וממרח שהכנתי מבעוד מועד. זו ארוחה עונתית, מעניינת ולא פתיתים וקציצות קפואות שנוח לברוח אליהם".
דרוב מעיד על עצמו שהוא אוהב לבשל כי הוא אוהב לאכול, ולא שוכח ערכים תזונתיים ("גם כשאין לי משהו מעניין לבשל, אני בכל זאת אכין משהו עם ערך תזונתי"), ולמרות שהוא יודע להעריך חומרי גלם איכותיים, הוא בהחלט יכול להסתדר עם היצע מקומי ופשוט יותר. "יש גברים שנכנסים למטבח רק בשבת בצהריים, אחרי שהם נסעו לקצב ביפו, או לדייג, וביקרו בסניף של לגעת באוכל שפתוח בשבת, ואחרי ארבע שעות הם יכינו מנה מדהימה. אני יכול לקנות מוצרים טובים גם בסופר ואצל הירקן השכונתי עם הסחורה הכי טובה. הדבר הכי מסובך שהכנתי היה דווקא חומוס מסבחה לפי הוראות מדויקות. החל בסוג הגרגרים, דרך איך להשרות אותם, על מה, עם מה לבשל אותם. הוספתי גזר, למשל. התחלתי בשש בבוקר ובאחת בצהריים היה חומוס ברמה מאוד גבוהה, לצד פיצות ביתיות".
גם מבחינת גאדג'טים דרוב צנוע, ולא בכדי. "יש לי סכין אחת טובה, ומגוון סירים ומחבתות, כל מיני מקלפי שום וקוצצים מיוחדים וגם אבן לתנור, שלא תופסת מקום". הוא גם מתהדר במולי, מכשיר מקצועי למעיכת פירה, מעין מסננת ממתכת שהופכת תפוחי אדמה מבושלים לפירה צרפתי משובח, אבל פה הוא עוצר פשוט כי "אז אתה מגלה שאין לך מקום יותר".
כן, אחד המכשולים של הדודיז בלבנט הוא עניין הספייס של המטבח הישראלי הצנוע. מה לעשות, לא כולנו בורכנו בבית ברשפון עם מטבח עצום, אי כמשטח עבודה וטאבון בחצר. ירון חי מנשה, למשל, חומד כבר מזמן מעבד מזון של מג'ימיקס, אבל נאלץ להמשיך לפנטז בשל בעיית ספייס. "אני עוקב אחרי חידושים והמצאות לבישול, אבל המטבח שלי כל כך קטן, שהמצאתי מעין אי כדי שאוכל לעבוד עליו ושיהיה עוד מקום לשים דברים כשאני מבשל. עכשיו קניתי סט חדש של סכיני ארקוס, היה מבצע של שניים ב-110 שקלים, מה לא תקני? אני מת לקיטצ'ן אייד, רק אתמול הסתכלתי עם בן הזוג שלי על המוצר המדהים הזה, שעושה הכל – חותך, מערבל, קוצץ – אבל אין לי מקום בבית".
אבל אילוצי המקום הם לא מה שיעצור את הבשלן הישראלי מלהוציא את התחביב שלו לפועל, שלא לומר להרים הפקות קולינריות סופר מושקעות. "יש לנו קטע של החברים, שמקום לצאת לבר אנחנו נפגשים לערב בישול מטורף", מספר קופמן. "תמיד משקיעים בפרודוקטים הכי מטורפים. זו יצירה שהיא גם לגוף וגם לנפש".
המהפכה הגברית במטבח
בינתיים, קירשהיימר אפילו תרגם את הידע המקצועי שלו ואת האהבה לבישול לביזנס. הוא רוקח דיז'סטיפים בעצמו ("אני אוהב לזקק משקאות אלכוהוליים מתובלים בצמחי מרפא, שמעוררים ומרימים את מצב הרוח"), וכך נולד ה-Uber שרקח, דיז'סטיף שחור וחזק מעדות הייגרמייסטר שהפך לאחד הטרנדים החמים בברים בתל אביב. "אני רואה בבישול אמנות, תרפיה, אושר", הוא מבהיר, "ובגדול מאמין שהאורחים יכולים לחכות לאוכל ולא האוכל לאורחים".
רוב הדודיז שדיברנו איתם לא מייחסים חשיבות לעניין המגדרי. "אבא שלי תמיד בישל, וגבר במטבח זה בכלל לא עניין", אומר ירון חי מנשה. גם דרוב לא עושה אבחנה בין גבר לאישה במטבח. "אני למשל מאוד מתרגש שאחרי כמה דייטים הבחורה מזמינה אותי אליה ומבשלת לי, זה סוג של נתינה אמיתית, זה כמו לכתוב למישהו שיר או לצייר לו ציור במיוחד בשבילו". גם לקופמן הבישול עובד בתחום הרומנטי. "זה לא מקום של גבר או אישה, אלא עניין של ביטוי אישי – של מי אתה בתור בן אדם ומה אתה מביא לצלחת. בעיניי אוכל הוא משהו שקרוב מאוד לסקס, מרכיב גשמי שעושה את הכל מדליק וכיף".
"המהפכה הזאת נובעת בין היתר מהרצון של הגבר להוכיח את עצמו בבית, שגם הוא יודע לעשות, לא רק האישה", נותן סלומון את הגרסה שלו. "גברים יותר מתהדרים בזה שהם מבשלים מנשים, גבר מבשל יודיע את זה בראש חוצות, אישה לא עושה מזה עניין. זו המהפכה הגברית. כמו שהיה את המהפכה הפמיניסטית, עכשיו יש מהפכה גברית במטבח".