ראש שירותי הרפואה של אמסטרדם, פול ואן דר לופן, יצא בספטמבר האחרון בהצהרה דרמטית: יש להגביל באופן רשמי את הגישה של הציבור אל מה שהוא הגדיר כ"סם המסוכן ביותר בכל הזמנים". הבכיר מבירת הולנד לא דיבר על הרואין או אלכוהול, וגם לא על אקסטזי או ניקוטין. בעיר שבה מוכרים קנאביס בכל פינת רחוב מפחדים מדבר שונה לחלוטין: סוכר. אחרי שנים ארוכות שבהן מספרים לתושבים כאן על כמה שהתענוג המתוק הזה הוא בעצם מסוכן ואיך צריך להתרחק ממנו כדי לשמור על הגזרה והבריאות והשיניים והלב – פתאום עוברים כאן לשלב המעשים. בקרוב, אם התוכנית של ואן דר לופן תצליח, תהפוך אמסטרדם לעיר שרודפת סוכר, כי אין סיבה שמה שעבד עם סיגריות במקומות אחרים לא יעבוד כאן עם החומר שכולנו מכורים לו.
אמסטרדם אינה המקום היחיד שבו הרשויות מתחילות לחשוב ברצינות איך ממגרים את הסוכר מחיינו. יותר ויותר מדינות ברחבי העולם מבינות שלא מספיק לספר בתוכניות לייף סטייל על כמה עדיף בלי, אלא שחייבים לנקוט צעדים ממשיים כדי להרחיק את הציבור מהמלכודת הכי טעימה שיש בסביבה. כך למשל אירלנד, הונגריה, מקסיקו, צרפת ו-34 מדינות בארצות הברית כבר הטילו מס על סוכר או על משקאות ממותקים, ורק בחודש שעבר קראה ראש משרד הבריאות הבריטי, פרופסור דיים סאלי דייביס, להטלת מס על סוכר בממלכה הבריטית. הסיבה: היא פשוט חוששת ממגפת ההשמנה ומהתחזיות האחרונות בממלכה שצופות כי למרות העידן המודרני והרפואה המתקדמת – הילדים של היום יחיו פחות מהוריהם בגלל מחלות הקשורות בהשמנת יתר.
לאחרונה אישרה קליפורניה בקריאה ראשונה צו שמורה לפרסם על משקאות ממותקים אזהרה מפני השמנת יתר, סוכרת ועששת – אזהרה שדומה לזו שמתנוססת על חפיסות הסיגריות ומזהירה מפני מוות בטרם עת. שירותי הבריאות של הולנד מעוניינים לפרסם אזהרות דומות.
"עוד 20 שנה אנשים יתביישו להזמין עוגת קצפת עם רוטב שוקולד – תהיה על זה סטיגמה בדיוק כמו על עישון", אומר פרופ' נדב דוידוביץ' מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון ויו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל. "המודעות לסוכר מחלחלת, וכבר היום סקרים מראים שאנשים לוקחים הרבה יותר ברצינות את הסימון התזונתי שעל המוצרים. אני מאמין שזה יילך ויעמיק".
כשהחליפו לנו את השומן בסוכר
מהפכת הסוכר רוקמת עור וגידים על רקע זמנים מורכבים במיוחד עבור מי שאוהב את זה מתוק. בימים אלה מפרסם ארגון הבריאות העולמי דו"ח מסקרן במיוחד המעדכן את כמות הסוכר המומלצת ליום: ההמלצה על צריכת סוכר ברמה של עד עשרה אחוזים מתצרוכת הקלוריות היומית של מבוגר קוצצה בחצי, וכעת קובע הארגון שעל אדם בוגר להסתפק בחמישה אחוזים בלבד. מדובר בכמות המשתווה לשש כפיות סוכר בלבד לגברים וכחמש כפיות סוכר לנשים – לא יותר. בכלל לא שמים סוכר בקפה ונמנעים כמעט לחלוטין מממתקים? מסתבר שהרבה מהסוכר שמגיע לגוף שלכם מקורו בכלל לא בשוקולדים, סוכריות ועוגיות. הוא נכנס לשם דווקא דרך מזונות שלא הייתם מדמיינים שיכילו אותו: נקניקיות והמבורגרים, לחם, רטבים ואפילו מלפפונים חמוצים. "יש סוכר ברוטב צ'ילי, ברוטב סויה, ברוטב טריאקי, בסושי ובשניצלים מעובדים", מסבירה עלינה סגל, דיאטנית קלינית ומומחית להפרעות אכילה. "כשמעבדים מזון מוסיפים סוכר לנקניקיות, לצ'יפס, לסלט כרוב עם מיונז, לרטבים, לאבקות מרק, למוצרי בשר משומרים, לגרנולה ולדגים משומרים – וזה עוד בלי לומר מילה על דגני הבוקר והפירות היבשים". כך למשל, כף אחת של קטשופ מכילה כפית שלמה של סוכר. פחית שתייה ממותקת ליד הארוחה תגרום לכם כבר לחרוג משמעותית מהמכסה היומית המדוברת, שכן לא פחות מעשר כפיות סוכר מסתתרות בה.
כשעוברים לדבר על מאכלים מתוקים הכמויות כבר מזנקות למעלה: כוס אייס קפה ברשתות המוכרות מכילה בין 8 ל-9 כפיות סוכר, בחטיף סניקרס אחד תמצאו כמעט 7 כפיות סוכר, ב-100 גרם של גלידת וניל של בן אנד ג'ריז יש כ-6 כפיות סוכר ובשקית בודדת של סקיטלס יש לא פחות מ-12 כפיות. לא מספיק לכם? במאפה סינבון כ-15 כפיות סוכר, בפחית רד בול כ-7, וכך גם בכוס שוקו מאבקה.
המציאות הגסטרונומית הזאת הופכת את העמידה ביעדים של ארגון הבריאות העולמי לקשה ביותר, שלא לומר כמעט בלתי אפשרית. למעשה, כמעט בכל מוצר מזון בסביבה מסתתר סוכר – ואם זה תלוי בחברות המזון, טוענים רבים, המגמה הזאת רק תימשך. הסיבה? כסף, כמובן. בפסטיבל סאנדנס האחרון הוקרן הסרט FED UP, שעוסק בבעיית הסוכר העולמית, והצליח לעורר סערה כאשר נעזר בשורה של מומחים וחוקרים כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי תעשיית המזון האמריקאית, תעשיית הסוכר והפוליטיקאים אשר יצרו תשתית להאבסה מתמשכת של סוכר לכל המזונות שנוחתים אצלנו במטבח. את עיקר האחריות הוא מטיל על אנשי תעשיית המזון האמריקאית, שלאורך העשורים האחרונים השתמשו בסוכר כדי להתמודד עם ההגבלות שהטילה ממשלת ארה"ב על אחוזי השומן במזון, לפני כשלושים שנה. על פניו צמצום השומן נשמע נפלא – הרי כולם יודעים שאוכל שמן לא בריא – אבל מסתבר שלמהלך המתקדם כביכול היה מחיר כבד. עם ירידת השומן הגיעה עליה ברמת הסוכר: "כשמוציאים שומן מאוכל – יש לו טעם של קרטון", הסביר לתוכנית "60 דקות" רוברט לוסטיג, דוקטור מהמחלקה למטבוליזם ואנדוקרינולוגיה באוניברסיטת קליפורניה. "תעשיית המזון ידעה שהטעם של האוכל שלנו ייפגע בגלל הפחתת השומן, אז היא החליפה את השומן בסוכר. הם הרוויחו טעם אבל אנחנו מפסידים את הבריאות שלנו".
ואכן, במזונות שלנו היום יש באמת פחות שומן – אבל הרבה יותר סוכר: כך, לפי קטליסט, סדרת תחקירי המדע של ACB אוסטרליה, במיונז רגיל יש קצת יותר משני גרמים של סוכר, אבל מיונז דיאטטי מכיל כבר פי 6 (!) מהכמות הזו – שלושה עשר גרמים שלמים של סוכר. כשמוצרים דלי שומן הופכים יותר ויותר פופולריים המגמה הזאת כבר נעשית מדאיגה, ולמעשה יוצרי הסרט טוענים ש-80 אחוז מ-600 אלף הפריטים שנמצאים ברשתות המזון כיום הם כאלה שהוסף להם סוכר באופן מלאכותי. "אני מאמין שסוכר זה רעל", אומר ל-60 דקות ד"ר לוסטיג, "אני יודע שזה נשמע הזוי אבל זו האמת. הפחתנו את השומן במזון ונחשו מה? מחלות הלב, הסוכרת והמוות עדיין בשמיים, וזה בגלל שהחלפנו אותו בסוכר".
ההוכחה של לוסטיג כי מקור הרוע הוא אכן בתזונה ולא בעצלנות האנושית של המאה ה-21, נמצאת לדעתו בעובדה כי כיום הוא גם מטפל בלא מעט תינוקות בני חצי שנה המגיעים אליו עם עודף משקל. "אותם אתם לא יכולים להאשים בעצלנות", הוא מבהיר, "צריכת השומן שלנו נותרה בדיוק כשהייתה בשלושים השנים האחרונות, אבל היה שינוי בצריכת הסוכרים שלנו וזה מביא עלינו אסון".
השפעה דומה לקוקאין וניקוטין
הבעיה המרכזית עם תוכנית ההתנתקות מהסוכר, כולנו יודעים, היא שאנחנו פשוט לא יכולים להפסיק לאכול אותו. העיתונאי זוכה הפוליצר מייקל מוס שכתב את הספר Sugar, Fat, Salt, סיפר ל-cnn שאחד הדברים שהפתיעו אותו בתחקיר לספר על תעשיית המזון המעובד, הוא כמה מאמץ משקיעות חברות המזון והשתייה להגיע לנוסחה הקסומה של הטעם: "כמות הסוכר האופטימלית במוצר זכתה לשם 'נקודת האושר', וחוקרי מזון ומדענים מקדישים זמן עצום בפיתוח הנוסחה שתכיל את כמות הסוכר המדויקת שגם תשלח אותנו לירח מבחינת טעם, וגם תגרום לצרכנים להמשיך לאכול ולקנות עוד ועוד".
השפעותיו הפיזיות של החומר ידועות באופן יחסי: סוכר הוא פחמימה פשוטה שעשויה מגלוקוז ופרוקטוז, כשהראשון הופך לשומן הלא מושך שמתחת לעור – לכרס שלכם, אם תרצו – והפרוקטוז הופך לשומן המסוכן עוד יותר, זה שמגיע לאיברים הפנימיים. אלא שהבעיה המרכזית באמת נעוצה בעובדה שהסוכר לא משפיע רק על הגוף שלנו, אלא גם על המוח. בערוץ בלומברג דווח שיותר ויותר חוקרים מצביעים על השפעה של המזון המעובד, העשיר בשומן וסוכר, על המוח שלנו – השפעה שדומה להשפעה הממכרת של קוקאין, ניקוטין וסמים אחרים. סריקות MRI מראות שהסוכר מפעיל את אותם אזורי תגמול במוח כמו אלו שמפעילים טבק, הרואין וקוקאין. במילים אחרות: יש חוקרים המאמינים שהוא ממכר. "ככל שתאכלו יותר סוכר – כך תרצו אותו יותר", מסביר לוסטיג ל-ABC האוסטרלית, "כשהתגמול במוח מתגבר, המוח מפחית את כמות הרצפטורים באזור הזה, וזה מבטיח שבפעם הבאה שתרצו להרגיש את אותו העונג, תצטרכו לאכול יותר סוכר כדי להגיע לאותה תחושה בדיוק. לתופעה הזו קוראים טולרנטיות, והיא הצעד הראשון בדרך להתמכרות".
הסוכר לא רק גורם לנו לעונג שאנחנו רוצים להמשיך ולשחזר – הוא גם משאיר אותנו עם תיאבון גדל ובעצם משבש את מערכת הרעב והשובע שלנו: "בבטן שלנו יש הורמון שנקרא 'גרלין – הורמון הרעב'", מסביר לוסטיג, "כשהקיבה שלכם ריקה הגרלין עולה ואומר למוח שלכם, 'היי חמודי, זמן לאכול!'. כשאתם אוכלים, הגרלין יורד והרעב יורד איתו". אלא שהמעגל הזה נשבר כשאנחנו צורכים סוכר: הפרוקטוז לא נרשם במוח כסימן לכך שכרגע אכלנו, והתוצאה היא שרמת הורמון הרעב נשארת כשהייתה – ואנחנו מחפשים נשנוש קטן נוסף, רק כדי להרגיע את הקרייב למשהו טעים, וזאת למרות שכרגע ירדנו על חבילת עוגיות.
התוצאה, כידוע, היא שהרבה מאוד סוכר נכנס לנו לגוף על בסיס יומיומי, כמעט בלי לעצור. ליתר דיוק – 65 ק"ג של סוכר בשנה לכל אמריקאי. ואם לא סוכר, אז סירופ תירס זול שמלא גם הוא בפרוקטוז, ושאר תחליפים שמדרדרים את איכות החיים שלנו באופן יומיומי: "פחמימה פשוטה שמתפרקת לסוכר היא טריגר להתפתחות סכרת כשצורכים אותה לאורך זמן ובכמות גדולה, כי היא מקפיצה את רמת האינסולין בדם ומשאירה אותה גבוהה", מסבירה סגל. "סוכר רגיל שכולנו אוכלים מקפיץ את הפרשת האינסולין, כשלעומתו פחמימות מורכבות כמו לחם מחיטה מלאה לא מתפרקות לסוכר פשוט אלא מתפרקות לאיטן בדם. כשהסוכר מתפרק לאט הגוף יכול להגיב לו באיטיות, להפריש הורמונים בהתאם ולא צריך להקפיץ את רמת האינסולין בגוף בבת אחת״.
הכוח הגדול של תעשיית המזון
ד״ר לוסטיג ורבים אחרים רוצים לראות את הסוכר מוגבל בחוק ונמצא הרחק מהישג ידם של ילדים – בדיוק כמו טבק או אלכוהול. אלא שכדי להגביל אותו בצורה אפקטיבית יצטרכו הממשלות לעמוד מול גורמים כלכליים חזקים ביותר: חברות הסוכר והמשקאות הממותקים. כדי לסבר את האוזן, לפי "פורבס", קוקה קולה לבדה שווה יותר מ-173 מיליארד דולר, סכום שמשמעותו כוח. כך למשל, כשב-2011 אישרה צרפת מס על משקאות ממותקים, הודיעה קוקה קולה בתגובה שתשהה השקעה של 17 מיליון יורו במפעל בדרום צרפת כמחאה על ההחלטה. את הכוח שמפעילות חברות המשקאות אפשר לראות גם בקליפורניה, שם נדחה מס על משקאות ממותקים ב-2012 אחרי שהתאחדות המשקאות האמריקאית, שכוללת את פפסי, קוקה קולה וד"ר פפר, השקיעה מיליוני דולרים כדי שהמס לא ייצא לפועל באמצעות קמפיין שכלל מימון קואליציה קהילתית נגד החוק על השתייה הממותקת. הקמפיין כלל מעבר מבית לבית ואיסוף חתימות של התושבים ושל עסקים נגד ההחלטה, מבלי להזכיר שהוא ממומן על ידי חברות המשקאות.
כסף שיחק תפקיד גם כשמקסיקו, האחרונה להטיל מס על שתייה ממותקת, הצטרפה למלחמה בסוכר. לפי ארגון המזון והחקלאות של האיחוד האירופי, מדובר במדינה שבה נמצא ריכוז עודף המשקל הגדול ביותר בעולם: 32.8 אחוז מהאוכלוסייה סובלת מהשמנה ו-14אחוז מהאוכלוסייה סכרתית. עיתון הגרדיאן מספר שקרן הצדקה של מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, תמכה בקמפיין ענק למען המס שמטיל פסו נוסף (כ-8 סנט אמריקאי) על כל ליטר של שתייה ממותקת. הקמפיין כלל שלטים בהם נראה גבר שאיבד את רגלו בגלל הסכרת ופרסומות שמסבירות כי בבקבוק קולה בודד יש 12 כפיות סוכר. תגובת הנגד לא איחרה לבוא, בדמות קמפיין של חברות השתייה, אשר תקפו אישית את בלומברג וביקשו ש"לא יביא את הטירוף שלו למקסיקו". הן רמזו לחוק שניסה להעביר בניו יורק, לפיו תיאסר מכירה של שתייה קלה בבקבוקים העולים על חצי ליטר. שעות לפני שנכנסה התקנה ההיא לתוקף, ביטל אותה בית המשפט בעקבות ערעור של חברות השתייה הקלה.
בינואר השנה יצאה תכנית המס המקסיקנית לדרך, ומאז הספיקו חברות המשקאות לדווח כבר על ירידה של כ-5 אחוז בצריכת המשקאות הממותקים במדינה. גם צרפת ואירלנד דיווחו על ירידה בצריכת השתייה הממותקת, וזו בדיוק התוצאה שמנסים להשיג עכשיו גם בבריטניה. לפי מחקר של האוניברסיטאות אוקספורד ורידינג, מס של 20 אחוז על משקאות ממותקים יוציא 180 אלף בריטים מקטגוריית "השמנת היתר" היישר אל עתיד בריא יותר, אבל כרגע מודאגים במדינה בעיקר מהעובדה שבוועדה בנושא יושבים חוקרים שעבדו בעבר עם חברות ממתקים או קיבלו מהן מימון.
בינתיים פועל בבריטניה פרויקט התנדבותי במסגרתו חברות מבטיחות להפוך את המוצרים שלהן לבריאים יותר. קוקה קולה, למשל, התחייבה לצמצם את הקלוריות בכמה מהמשקאות המובילים שלה ב-30 אחוז לפחות. עד סוף 2014 היא אמורה לצמצם את מספר הקלוריות הממוצע לליטר ב-5 אחוז, וזאת תוך השקעה של 15 מיליון פאונד בשינוי הנוסחה של המשקאות.
נראה שהחברות בארץ מריחות את הגל העולמי המתקרב, וכך אפשר למצוא על המדפים שוקו שבו הופחתה תוספת הסוכר ב- 30אחוז, וכן דגני בוקר ומעדני חלב מופחתי סוכר.
חברות השתייה הממותקת הן כאמור לא היחידות שנלחמות בגזירות שיפגעו בפרנסה שלהן. "הגרדיאן" מספר שכבר ב-2003 התאחדות תעשיית הסוכר האמריקאית איחדה כוחות עם שש חברות מזון גדולות וניסתה לסכל את ההמלצה הקודמת של ארגון הבריאות העולמי להגבלת צריכת הסוכר. הן טענו אז כי החוקרים טועים, וסוכר יכול להוות 25 אחוז מהתצרוכת היומית של אדם ללא חשש. והיה גם איום: להפסיק את המימון האמריקאי לארגון הבריאות העולמי, מימון שעמד על 406 מיליון דולר בשנה.
פרופ' פיליפ ג'יימס, חוקר שלקח חלק בכתיבת ההמלצה להגבלת הסוכר עבור ארגון הבריאות העולמי, סיפר אז איך הותקף הארגון בעבר על ידי 40 שגרירים שקראו לו לגנוז את הדו"ח, בטענה שיזיק בצורה בלתי הפיכה למדינות המתפתחות בעולם, שם מיוצר הסוכר. עוד סיפר, שכל מייל שכתב לארגון הבריאות העולמי על הגבלת הסוכר זכה לתגובות חריפות: "בשלב מסוים ביקשו ממני להפיק לשלוח מיילים בנושא כי תוך 24 שעות משליחת המייל היו מקבלים בארגון טלפון מתעשייני הסוכר". אגב, גם הצרכנים לא בדיוק מאושרים מהטלת המס: מס על סוכר שהוטל בדנמרק בוטל אחרי שזכה לביקורת חריפה על העלאת מחירים, וצרכנים רבים אף נסעו למדינות שכנת כדי לקנות את המוצרים בזול. גם מס שהוטל על השומן כשל שם באותו אופן.
האם נראה מס על סוכר גם בארץ? ימים יגידו. בינתיים, משרד הבריאות שוקל האם לאמץ את ההמלצות המחודשות של ארגון הבריאות העולמי ובוחן האם לשנות את המלצותיו בהתאם. יש לא מעט קולות שקובעים כי הצעדים האלה הם למעשה בלתי נמנעים. "קרוב לעשרה אחוז מהישראלים סובלים מסכרת, ולעוד עשרה אחוזים יש נטייה לסכרת", מסביר פרופ' איתמר רז, מנהל יחידת הסכרת בהדסה ויו"ר המועצה הלאומית לסכרת. "אכילת סוכר מאיצה התפתחות סכרת באוכלוסייה".
גם במשרד הבריאות מוכנים לספר שהמחיר של השימוש הגובר בסוכר גבוה במיוחד: עלותן של המחלות הכרוניות הנובעות מהשמנה עומד על כיום תשעה מיליארד שקלים בשנה, כשאדם עם בעיית השמנה עולה למערכת הבריאות הישראלית 31 אחוז יותר מאשר אדם במשקל תקין. במציאות שבה רבע מהילדים בישראל כבר סובלים מעודף משקל, נראה שמדובר בהשקעה לטווח ארוך.
"בודקים אפשרות של מיסוי": כך ישראל מתמודדת עם ההתמכרות לסוכר
במשרד הבריאות גאים לספר על תכנית לאומית ששמה "אפשריבריא", והיא אמורה לשים דגש על הפחתת הסוכר, הנתרן ושומן הטראנס בישראל. ועדה שמינה ראש שירותי בריאות הציבור, פרופ׳ איתמר גרוטו, גיבשה עקרונות מקצועיים, ומשרד הבריאות ניסח טיוטה המתקנת את תקנות הסימון התזונתי על המזון כך שתדעו בדיוק כמה סוכר יש באוכל שלכם. התקנות נמצאות בשלבי הניסוח המשפטי ,ובמקביל אליהן מעבדות המזון בישראל נערכות כדי להבטיח יכולת לבדוק את המזון.
"הישראלי צורך בממוצע יותר סוכר מהאירופי וזה מדאיג אותנו בגלל השמנה ובגלל עששת״ אומר פרופ' גרוטו, ומסביר שבמסגרת הפרויקט נבחנים כמה וכמה צעדים כדי לאפשר לאנשים לבחור בחירות בריאות יותר - אחד מהם הוא הטלת מס על סוכר: ״אנחנו עובדים יחד עם רשות המיסים בפרויקט שבודק אפשרות של מיסוי. אנחנו בוחנים את מה שקורה ברחבי העולם - הרי בדנמרק זה הוטל והוסר - ובוחנים אם נכון להטיל מס על סוכר או על שתיה ממותקת. אני מאמין שתוך כשנה הדיונים יתגבשו לכדי משהו ממשי״. גם אם יוטל מס שכזה - מסתבר שההכנסות ממנו לא יתועלו לקידום הבריאות שלנו באופן ישיר: ״באותו אופן בו כמשרד בריאות היינו רוצים שההכנסות מהמס על סיגריות יגיעו לצמצום נזקי העישון, כך היינו שמחים להשתמש בהכנסות ממס על מזון ממותק, אבל זה נוגד את מדיניות משרד האוצר ואנחנו לא יכולים לקבל ישירות את הכסף״. פרופסור גרוטו מספר שממש עוד כמה חודשים ייכנסו לתקוף אותן תקנות שיכריחו חברות לפרסם על האריזות כמה גרם סוכר מכיל כל מוצר: ״יש קושי עם נושא הסימון של הסוכר מול החברות כי הן טוענות שיש כל הזמן שינויים בסימונים שעל האריזות והן צריכות לשנות את כל האריזה בכל סמון, אבל מעבר לזה אין להן בעיה עם הצעדים שלנו", הוא אומר.
למרות האופטימיות הזו, איילת מייזנר, מנכ״לית ״עמותת מהיום - הפורום הישראלי לאורח חיים בריא״, עדיין לא מרוצה: ״הרגולציה לעידוד אורח חיים בריא בישראל עדיין מאוד לא מפותחת - וגם כשיש החלטה היא לא נאכפת. למשל, יש החלטה של משרד הבריאות שבבתי ספר יימכרו במכונות השתיה רק מים, מיץ טבעי ללא תוספת סוכר ושוקו - אבל זה לא נאכף ולפני שנה מצאנו שהקפיטריה של גימנסיה הרצליה, למשל, ממותגת כולה בקוקה קולה. יש הצעות חוק מוכנות לגבי קנסות למי שימכור מזון לא בריא בבית הספר אבל הנושא לא מתקדם וכנראה שמעורבים פה אינטרסים וגורמים שדואגים לכך. אנחנו תומכים במס ייעודי על שתיה ממותקת, על הוצאה שלה ממוסדות חינוך מבתי ספר ועד האוניברסיטה - כפי שנעשה בצורה וולונטרית על ידי חברות המשקאות בארה״ב. יש המון מגבלות על מכירת טבק ועישון אבל היום יודעים שגם הסוכר הורג - ולא מתייחסים אליו באותה החומרה".
גם פרופ׳ דוידוביץ' מאוניברסיטת בן גוריון מעט סקפטי. "בישראל מתחילים להתעורר, ובתכנית של משרד הבריאות לאורח חיים בריא הוגשו המלצות דומות למה שקורה בעולם – למיסוי על שתייה ממותקת ועל שומן טראנס. זה מאוד יעיל, אבל אני חושב שחייבים ללמוד ממה שקרה עם העישון: היום שכבות חלשות כלכלית מעשנות יותר, ואנחנו חייבים להציע לשכבות החלשות אלטרנטיבה בריאה למזון שמייקרים – אחרת יש בעיה מוסרית. חייבים להוריד את המחירים של המזון הבריא במקביל להעלאה של המחירים של המזון הלא בריא, כי אחרת יש פגיעה אמיתית באוכלוסייה החלשה. היום יותר זול לקנות בורקסים מירקות".