בעשור האחרון שינינו לא רק את מה שאנחנו אוכלים, אלא בעיקר את איך שאנחנו אוכלים. והפרמטר המשפיע ביותר על איך שאנחנו אוכלים היום, הוא כמובן הרשתות החברתיות. הן הפכו את העולם הגלובלי שלנו לקטן ונגיש אפילו יותר, כשהמידע עובר מאחד לשני בשניות. מישהו ביפן מעלה לאינסטגרם צילום של כוס המאצ'ה לאטה הירוקה היפיפייה שלו? אין בעיה לשכפל אותה בכל מקום אחר על פני הכדור, תוך דקות.
המהירות הזאת מייצרת טרנדים קולינריים שיכולים לנוע מסביב לגלובוס במספר שבועות בודד. אחת הדוגמאות הבולטות ביותר לכך מלבד המאצ'ה הוא חבר ירוק נוסף בשם אבוקדו, או ליתר דיוק טוסט האבוקדו, שמסרב להרפות מאז צץ לנו בפיד לראשונה, והפך את האבוקדו הירקרק שכולנו מכירים למוצר מבוקש בכל העולם. מפרי נחבא אל הכלים שמרקמו שנוי במחלוקת הפך האבוקדו בהינף תמונה בפיד לסמל סטטוס, ולחומר גלם שסביבו נפתחות מסביב לעולם מסעדות שלמות.
והאבוקדו ממש לא לבד. בעשור האחרון הפכה גם הכרובית לכוכבת אינסטגרם שאחד הפרזנטורים המוכרים שלה ביותר הוא שף אייל שני, שהשתכלל גם הוא בעשר השנים הללו משף ישראלי מוכר למגה סורפרסטאר ברמה עולמית עם כתבות ב"ניו יורק טיימס" ומסעדות בפריז, ניו יורק, וינה ומלבורן. מה שמביא אותנו לסממן בולט נוסף של השנים האחרונות - התקופה בה השפים הישראלים מצליחים סוף סוף לפרוץ את גבולות הלבנט ולמשוך אליהם תשומת לב מכל העולם (אייל שני, ארז קומרובסקי, וכמובן אסף גרניט שקוטף תואר כבוד אחר תואר כבוד בניכר, הם רק כמה מהשמות שמעטרים את הרשימה).
במקביל, וייתכן שלא מעט בגלל הצלחתנו בניכר, למדנו להעריך סוף סוף גם את התוצרת המקומית המעולה שלנו ואת המטבח הישראלי על כל המרכיבים שלו - מה שהוביל גם לדיונים על ניכוס תרבותי ועל מהו בכלל מטבח מקומי, ישראלי, פלסטיני, ערבי או מזרח תיכוני. יותר ויותר ישראלים רוצים לדעת מהיכן האוכל שלהם מגיע לצלחת, ובעידן שבו אנחנו לרוב מנותקים מאוד מהמקור הישיר של הבשר, הדגים, השמנים, הפירות, והירקות שאנחנו צורכים, זאת השאלה הכי טובה שתוכלו לשאול. כי כמה שהיא תישאל יותר, כך נזכה כולנו לאוכל טוב ובריא יותר.
עם זאת, בעוד השפים מרחיבים אופקים בעולם, זירת המסעדנות הקטנה שלנו הצטמצמה בשנים האחרונות ועברה להתמקד בעיקר באוכל רחוב (גם עליו כבר השתלטו השפים). תחת כל עץ רענן הופיעו אינספור פיצריות, המבורגריות, דוכני מזון אסיאתיים, וקונספטים כמו קינוחי אינסטגרם כמה שיותר מושחתים, או מקומות שמתמחים בסוג מאכל אחד בלבד כמו עראייס, קרפ צרפתי מלוח, דוסה הודית, ראמן יפני או פיש אנד צ'יפס.
נגענו לרגע על קצה המזלג במה שהיה כאן בעשר השנים האחרונות. אבל התכנסנו לא כדי להביט על העבר אלא כדי להציץ לרגע אל מה שכולנו נאכל בעתיד, ואיך. ניצוצות של חלק מהמגמות הללו, אותן סייעו לגבש מעיין פרילוק מייסדת "ארוחה מהעתיד", אמיר זיידמן סמנכ"ל הפיתוח העסקי של חממת הפוד טק של שטראוס, ושיר הלפרן, יזמית קולינרית והבעלים של שוק האיכרים בנמל תל אביב, החלו לבלוט בארץ כבר השנה. חלק אחר שלהן אנחנו מקווים לראות לפחות לפני קץ העשור הבא. אבל מה שבטוח, הולך להיות מעניין.
בשר היישר מהמעבדה
גם אם אתם קרניבורים מושבעים, מבססים את התזונה שלכם על שיטת הפליאו, או סתם אוהבים מאוד לאכול בשר, הסוגיה האתית של אכילת בעלי חיים היא לא נושא שניתן לחמוק מעיסוק בו בשנים האחרונות. לא נוח, וזה אנדרסטייטמנט, להישיר מבט אל תעשיית הבשר - לא מוסרית ולא בריאותית - וזאת בדיוק הסיבה לצבירת התאוצה של מגמת בשר המעבדה או Clean Meat. הרעיון המופשט הוא להמשיך לצרוך בשר שאינו מבוסס על תחליפים צמחיים אלא על שכפול תאי חיות, בתנאי מעבדה סטריליים, אבל מבלי ששום חיה תיאלץ לסבול בעבור הצלחת שלנו (לא שאכילת בשר שעבר תהליכים מדעיים של הנדסת רקמות שרובנו לא בקיאים בהם, אינה מעלה גם היא לא מעט שאלות אתיות, בריאותיות ומוסריות).
לפחות בינתיים, חברות מסביב לעולם קפצו על העגלה, ביניהן גם מבחר סטארט אפים ישראלים שעוסקים בפיתוח בשר העתיד - על ידי שכפול תאי דגים, עוף, או בשר בקר, ואפילו יצירת חלב וחלבון חלב, ללא כל צורך בחליבה או בפרה בסביבה. מדובר בעניין של זמן עד שבשר המעבדה, שמלבד תרומתו לסביבה אמור להיות גם בריא יותר, יצליח להיות משווק במחירים סבירים גם לצרכני הקצה שהם אנחנו. בינתיים, המעטים שזכו לטעום מהבשר המשוכפל, מעידים כי המרקם של בשר המעבדה בשלב זה קרוב לזה של בשר בקר אמיתי אם כי פחות עסיסי (הבשר המשוכפל אינו מכיל שומן אלא שכפול של תאי שריר), והטעם דומה מאוד לזה של הבשר כפי שאנחנו מכירים אותו.
תחליפי חלבון
ואם לאכול בשר שגודל במעבדה מסב לכם אי נוחות, תשמחו לשמוע כי תעשיית המזון פועלת במרץ על פיתוח אגף מקביל של תחליפי חלבון צמחיים שמחקים בשר באופן מיטבי ועתידים להיכנס למשבצת לא רק של ההמבורגרים הצמחיים שכולנו כיום כבר מכירים היטב, אלא גם של הדגים, הביצים (שמהוות פעמים רבות בכל הנוגע לייצור תעשייתי של מזון, מקור לזיהומים), וכן - אפילו של החזיר, רק צמחוני כמובן. השנה הפכו האימפוסיבל בורגר שמבוסס על Heme – מולקולה עשירה בברזל שנטען כי היא הסוד של טעם ההמבורגר ומפיקים אותה משורשי צמח הסויה; והביונד מיט - המבורגר מחלבון אפונה שאפשר למצוא היום כמעט בכל מסעדה שנייה בישראל, ללהיטים מסביב לעולם.
גם בקרב מי שאינו מגדיר עצמו טבעוני או צמחוני. ולמרות שעולות שאלות רבות כמו מה בדיוק כוללות אותן קציצות שמדמות טעם, מראה מדמם וניחוח בשרי לחלוטין, ובאילו שיטות הן מופקות, זאת ללא ספק רק ההתחלה של המגמה שהולכת להתרחב באופן אדיר בעקבות הביקוש של הצרכנים לאוכל שלא כולל רכיבים מן החי, אך מצליח להפיק טעמים קרובים מאוד למקור ואינו נופל ממנו בחוויית האכילה. בשביל להגיע לטעמים המיטביים של מאכלים מורכבים חברות בארץ ובעולם מפתחות חלבונים מקליפות אפונה, פול, או חלבון על בסיס חומוס, ומנסות להפיק מהם את הטעמים והמרקמים המדויקים ביותר כך שיוכלו להיות אחראיות על התחליף הבא שיהפוך ללהיט עולמי ויכניס להן הרבה מאוד כסף.
סוכר אאוט
כולנו מכירים את הנזקים של צריכת סוכר, שמשולב כיום כמעט בכל מזון מתועש, גם כזה שקשה לכם להבין למה סוכר קשור אליו. אלא שמה לעשות, מתוק זה לרוב גם טעים, וקשה עד בלתי אפשרי להתנזר. לכן, תעשיית המזון שוקדת על פיתוח של טכנולוגיות מפחיתות סוכר ושילובן במגוון מוצרים, גם כאלה תעשייתיים שיצא להם שם רע במיוחד כמו קורנפלקסים ממותקים, חטיפים לילדים או משקאות קלים. זה קורה לצד פיתוח עולם חדש של ממתיקים מבוססי חלבונים דווקא, שהם בריאים בהרבה מהסוכר הקיים ועתידים לשנות את חוקי המשחק באופן שאנחנו צורכים את המתוקים שלנו.
חברת פוד טק ישראלית בשם אמאי חלבונים למשל מפתחת בימים אלה את הממתיק "הכי מתוק בעולם", שמבוסס על חלבוני פירות טרופיים ומתוק בהרבה מהסוכר הרגיל (כך שצריך מעט מאוד ממנו). ייחודו בכך שהגוף שלנו מפרק אותו כמו חלבון ולא כמו סוכר מה שהופך אותו לכל כך מהפכני, בריא בהרבה מסוכר כי הוא לא משפיע על רמות הסוכר בדם, ולפי מה שמספרים לנו, גם דל קלוריות. במקביל, עד שכולנו נוכל לשתות את הקפה שלנו עם ממתיק מחלבון פפאיה, לאור המגמה העולמית לצרוך פחות סוכר אנחנו כבר רואים, כרגע בעיקר בחנויות טבע, את הנוכחות של ממתיקים אחרים גם בשימוש תעשייתי וגם באפייה ביתית, שמבוססים על רכיבים טבעיים כמו סוכר תמרים או קוקוס.
הרובוט ישתלט על המטבחים
מי שמבקר בשנים האחרונות באסיה (בעיקר בסינגפור), או בסן פרנסיסקו, כבר נתקל ברובוטים בשירות המטבח ואף בבתי קפה ומסעדות שמציבות בחזיתן רובוטים ולא טבחים- המכונות הקטנות מהוות היום בעיקר אטרקציה תיירותית שגם עושה לכם חביתה, קוצצת ירקות במהירות, הופכת המבורגרים, מכניסה לתנור מגשי פיצה, או מגישה לכם בדיוק עילי את הקפה שאתם הכי אוהבים לשתות. אבל בעתיד הלא רחוק עוד ועוד רובוטים ומכשור ממוחשב, יחליפו לא מעט מבעלי התפקידים במטבחי המסעדות והמלונות מסביב לעולם.
זה קורה בגלל שעלויות כוח האדם בתחום מאמירות מזה שנים, ומכשירים- הם יכולים לעבוד ללא הפסקה ובהרבה פחות כסף. כמובן שזה לא רק קוריוז או תחזית אפוקליפטית בנוגע לעתיד הטבחים בעולם (אל דאגה, לדעתנו אין באמת תחליף ליד אנושית בתהליך הבישול הממשי), אלא יש גם בשורות חיוביות מאוד בהתמחשבות של ענף האוכל, כמו למשל התבססותן של המדפסות התלת ממדיות שכבר היום אפשר לראותן משתלבות בתעשיית המזון. הן מסוגלות להגיע לרמות דיוק וטכניקות שיד האדם פשוט לא יכולה וזה יוצר לא רק אוכל יפה במיוחד (שאפשר להדפיס באיזו צורה שרוצים), אלא לפי ספרים בתחום הדפסת התלת מימד, הצעד המשמעותי ביותר בתחום הוא יצירת אוכל מותאם אישית שמהווה מהפכה של ממש באיך שכל אחד מאיתנו אוכל. מדפסות תלת ממדיות יכולות לעזור ל"הדפיס" מנה שמורכבת בדיוק ממה שרוצים, על שלל העדפותיו הקולינריות ומגבלותיו הבריאותיות של כל אחד ואחד מאיתנו.
זה משמעותי במיוחד לאלרגנים ולאנשים עם בעיות בריאות, אבל גם לכל אחד שרוצה לשלוט יותר על האוכל שלו. ומה לגביי המטבח הביתי? גם הוא כמובן מושפע מההתקדמות הטכנולוגית וכולל אביזרים חכמים כמו מקרר שיודע מתי אתם צריכים לעשות קניות ואפילו מזמין אוטומאטית את מה שאתם אוהבים וחסר, ובד בבד מתריע על מוצרים שעתידים לפוג תוקף בקרוב ולכן יש לסיימם בהקדם, או תנור שלא צריך את התכנות שלכם כדי לאפות באופן מיטבי את התבשיל או העוגה.
הכל חוץ מקמח חיטה
העשור האחרון פגע קשות במוניטין הרעוע גם כך של קמח החיטה הלבן. הוא נחשב למזיק, לא בריא, ורבים מפתחים אליו רגישות במהלך החיים או בוחרים פשוט להסיר אותו מהתפריט כי מדובר במגמה שצוברת לה אוהדים בקצב. זאת הסיבה שבעתיד אנחנו הולכים לראות הרבה פחות קמח חיטה לבן על שלל מוצריו, ולהכיר מקרוב הרבה מאוד קמחים חדשים ומעניינים שנקראים כמכלול קמחי פרימיום, ועומדים לתפוס את הבמה המרכזית. כבר עכשיו בשוק האמריקאי ניתן לפגוש בפיתוחים של קמחים מיוחדים כמו קמח כרובית, קמח קוקוס או קמחי פירות שמבוססים על תפוחים או בננות, שלכל אחד מהם יש גם יתרונות בריאותיים.
גם אצלנו בישראל, תופסת לאחרונה תאוצה המגמה של קמחים על בסיס זני חיטה קדומים שהם שונים מאוד מהקמח התעשייתי ונחשבים בריאים ומזינים יותר ממנו. ואם כבר מדברים על קמח, אי אפשר שלא להכניס למשוואה העתידית את הקמחים שיופקו וכבר מופקים מחרקים. כבר שנים שאומרים לנו שחרקים הם מזון העתיד - עתירי חלבון, דלי קלוריות, וזמינים במיוחד, ועדיין אף אחד לא באמת הצליח להסתגל לרעיון. עם זאת חברות ישראליות פועלות במרץ על ייצור קמחים מחגבים או מזבוב הפירות, שמלבד היתרונות הבריאותיים שלהם ממזערים פגיעה בסביבה (למרות היותם מוצר מן החי), ויכולים להאכיל את אוכלוסיית העולם שהולכת ומתרחבת. כבר כעת אפשר לטעום מוצרי אבטיפוס על בסיס קמחי החרקים, אנחנו ניסינו אותם, ושבנו עם המסקנה: אכיל, אבל יש בהחלט מקום לשיפור.
בלי פלסטיק
סוף סוף, והרבה יותר מדי מאוחר אם אתם שואלים אותנו, מתחילים ניצוצות המהפכה בכל מה שקשור לשימוש בפלסטיק ומזהמים אחרים בתחום המזון. מכלים חד פעמיים, דרך אריזות מזון בסופרמרקטים, קשיות, שקיות ניילון, בקבוקי הפלסטיק, ואפילו הקפסולות המזהמות של מכונות הקפה, כולם עלו בתקופה האחרונה למודעות, ובמדינות מתקדמות אף יוצאו בקרוב אל מחוץ לחוק. כך שאם לאור כוח המחאה החברתית המתעוררת מסביב לעולם וקוראת לנו לשמור על כדור הארץ לפני שיהיה מאוחר מדי או בחסות המחוקק, חברות רבות הבינו את החשיבות שבלמצוא אלטרנטיבות מזיקות פחות לסביבה, באחד התחומים המזהמים ביותר- ענף האוכל.
זה כבר התחיל לקרות עם פיתוח של כלים מתכלים מסוגים שונים מחומרים כמו עץ או במבוק, העדפה של שקיות נייר או שקיות ממוחזרות בסופרמרקטים, לצד פיתוח כלים שאפשר אפילו לאכול בסוף הארוחה (אנחנו ניסינו כלים שעשויים מסובין חיטה ואיך לומר, בינתיים עדיף להישאר עם אוכל רגיל. אבל גם טעמנו כוסות שעשויות כולן מג'לטין בטעמים ומהם דווקא נהנינו במיוחד). בינתיים, העלויות של הכלים המתכלים גבוהות בהרבה מאלה של הפלסטיק, אבל אפשר רק לקוות שעם הזמן, הטכנולוגיה והאלטרנטיבות יתקדמו ויתפתחו, וכולנו נוכל להיפטר אחת ולתמיד מהרעיון של אוכל שתמיד נותרת אחריו אריזת פלסטיק מזהמת.
מסעדות שלא מבזבזות מזון
בהמשך ישיר למגמה להוציא את הפלסטיק מחוץ לחיינו, עולות בתקופה האחרונה שאלות רבות בנושאי קיימות, כשגם מלבד האריזות והשימוש בכלים חד פעמיים, תעשיית המזון היא אחד הגורמים הבזבזניים ביותר על פני כדור הארץ. דמיינתם פעם כמה מזון ופחת של מוצרים מן החי, פירות, וירקות, הולך לפח במסעדה, בגן אירועים או אפילו בקפיטריה שלכם במקום העבודה? התשובה היא המון. לכן, מקומות רבים הבינו שהם לא רוצים לקחת חלק במסע הבזבוז הזה, וכך הופיעו להן עוד ועוד מסעדות שחורטות על דגלן את אי בזבוז המזון.
בעולם קוראים להן ZERO WASTE, אצלנו אין עדיין כמעט מסעדות שמגדירות עצמן ככאלה אבל כן ישנה התפתחות בז'אנר עם מסעדות מקומיות שמגדלות לעצמן את חומרי הגלם ומקפידות על שימוש מקיף ומתחשב בכל רכיב ורכיב, כמו איגרא רמא, דוק ואייבי. אז מה זה בעצם אומר? להשתמש בכל חלקי החיה אם מדובר במנות בשריות או במנות דג, להשתמש גם בחלקים רבים ופחות מוכרים בפרי והירק כמו עלי סלק, עלי בטטה, או פריחת אבוקדו, ולפתח את טכניקות שימור המזון שהפכה השנה לטרנד היפסטרי שהחל במדינות נורדיות והתפשט לכל מסעדה נחשבת, בד בבד עם המגמה העולמית של התססת כל דבר שבא ליד.
במקום מסעדות: משלוחים
פחות משנה מאז שפרצה לחיינו אפליקציית המשלוחים Wolt, וכבר ניתן להגיד בביטחון מלא כי זירת משלוחי המזון בישראל נראית אחרת לחלוטין. הסטנדרטים עלו, זמן המשלוחים התקצר, והביקוש השתפר בהתאם. ועדיין, אנחנו רק בנקודת ההתחלה - בעולם כבר מתקדמים הרבה יותר מאיתנו עם מותגים משגשגים כמו Uber Eats או הפיתוח המדובר של חברת אמזון, של רחפן שיבצע משלוחי מזון ויתגבר על הבעיה שאף טוסטוס לא יכול לה - פקקי הענק ורמזורי התנועה. לפי תחזיות מתחום הקולינריה, בכל העולם, הולכת וצומחת קטגוריית המשלוחים, והצמיחה הזאת לא מגיעה רק מהכיוון שלנו כצרכנים שנהנים מהרבה יותר אוכל בחוץ, גם אם אנחנו צורכים אותו בכותלי הבית, אלא מהמסעדנים עצמם.
מלבד העובדה שיותר ויתר מסעדות מחפשות מקורות הכנסה נוספים כמו טייק אווי ומשלוחי אוכל, העלויות האדירות של השכרת חללים בערי מטרופולין יוקרתיות, לצד העלויות של הפעלת מסעדה והעסקת צוות, גורמות למסעדנים רבים לחשוב ברצינות על מעבר לפורמט הכנת אוכל אחר לחלוטין, שמתמקד אך ורק במשלוחים ולא בהפעלת כל האופרציה שכרוכה במסעדנות. קוראים למסעדות הללו Dark Kitchens כי לא ניתן לבקר בהן, והן ממש לא מגישות רק המבורגר או פיצה כמו שרבים מאיתנו רגילים לקבל במשלוחים, אלא לעתים מוציאות תחת ידיהן אוכל עילי של שפים. אצלנו התופעה טרם מתרחשת והדבר הכי קרוב לכך היה המבורגר הפרופסור שפעל תקופה כמסעדת משלוחים בלבד, אבל לפי מה שקורה בעולם והקשיים והמורכבות להפעיל מסעדה בישראל בימינו, מדובר בטרנד שככל הנראה יעשה בקרוב עלייה.
חקלאות הידרופונית
אי אפשר לדבר על מה נאכל מבלי לדבר על החקלאות. בין הסוגיות הבולטות בכל הנוגע לחקלאות מסביב לעולם, הם בעיות כמו מחסור באדמת גידול טובה (שחלק ניכר ממנה נהרס בגלל החקלאות המתועשת), מחסור רציני במקום בעולם שהולך ונעשה יותר ויותר צפוף וכמובן, מחסור במים. לכן, מתפתחת מאוד מגמת החקלאות ההידרופונית שמתגברת בדיוק על הבעיות הללו. ואנחנו, כאומה חקלאית ביסודה, ממהרים לאמץ אלינו את הפתרון.
חקלאות הידרופונית היא למעשה גידול על מצע שמנותק מהאדמה (בוודאי כולכם מכירים את החסה ההידרופונית או הנבטוטים, שהם הגידולים ההידרופוניים המפורסמים ביותר), היא קיימת כבר זמן רב אבל בשנים הקרובות תלך ותתפוס יותר ויותר נפח, גם בקרב הגידולים הביתיים. החקלאות ההידרופונית מאפשרת לגדל על כל גג (וגגות לא חסר) ותהליך הגידול באמצעים הידרופוניים מאפשר מחזור של המים. כבר כיום מגדלים באופן הידרופוני גידולים כמו תותים, ירוקים על שלל גווניהם, ואפילו תירס, והתחום רק ילך ויתרחב הן בחקלאות התעשייתית והן בקרב המגדלים הביתיים והעירוניים. ומה מבחינת הטעם של גידולים הידרופוניים? לפחות בגזרת החסות והנבטים שאנחנו טעמנו בינתיים, לא פחות טוב מכל ירק שגדל בתוך האדמה.
שעתם היפה של היצרנים הקטנים
השילוב בין האינטרנט והרשתות החברתיות שפתחו את הדלתות לכל מי שיש בכוחו לשווק את המוצר שלו, לקלות והיעילות של מערכי משלוחים, ולמגמה ההולכת ומתרחבת של אנשים שרוצים לדעת מה המקור של מה שהם אוכלים, מוביל לכך שהשנים הקרובות יהיו שנים שבהם יצרנים קטנים וארטיזנליים יוכלו סוף סוף לשגשג שוב. עוד ועוד יצרנים בתחום המזון והשתייה, שבעבר לא יכלו להתמודד אל מול הרשתות הגדולות וחברות הענק, מוצאים את דרכם בנבכי השוק התחרותי עם מוצרים ששמים דגש על עבודת היד, היחס האישי, ייצור בקנה מידה קטן אבל עם חומרי גלם טובים שמקורותיהם גלויים, ומוצרים מותאמים אישית שניתן לשנע אותם לכל רחבי הארץ ולעתים אפילו בעולם. אנחנו יכולים לראות כבר עכשיו בישראל פריחה של תת קטגוריות שבעבר נחשבו נישתיות וחסרות סיכוי להתקיים כמו מוצרים מעולים ללא גלוטן, גבינות טבעוניות, קמבוצ'ות עם פירות, אוכל בריאותי שמותאם לטיפול בבעיות שונות, ממתקים בייצור ביתי, ואפילו ליקרים מקומיים, וזה רק ילך ויתפוס תאוצה.
אלכוהול סינתטי וברים ללא אלכוהול
כולנו חווינו את ההשלכות הפיזיות הלא נעימות של חמרמורת נוראית אחרי שתייה אלכוהול מופרזת. כאב ראש, חולשה, בחילה, ועוד. ועדיין, אלכוהול הוא חלק מהותי מכל מה שקשור בתרבות הקולינריה בארץ ובעולם, וזאת בדיוק הסיבה שבשנים הקרובות צפוי להיכנס לחיינו האלכוסינט Alcosynth שהוא בשורה התחתונה אלכוהול לכל דבר ועניין, רק בלי תופעות הלוואי שלו ובלי ההשפעות הפיזיות המחרידות ששתיית אלכוהול ממושכת גורמת לגוף.
האלכוסינט הוא למעשה אלכוהול סינתטי שמפתח המדען הבריטי דיוויד נאט. הטעם של האלכוסינט כרגע לא ברור, אך בניסויים שנערכים עם המוצר, שצפוי לראות אור באמצע העשור הבא, מערבבים אותו עם מיץ פירות כדי לגרום לו להיות לא רק משכר אלא גם טעים. ואם המחשבה על לצרוך אלכוהול שיוצר במעבדה מלחיצה אתכם, תוכלו להתנחם במגמה העדכנית שמתחילה סוף סוף לחלחל גם אלינו, של קוקטיילים ללא אלכוהול, שמעניקים את החוויה המפונפנת של לשבת בבר עם ברמן שמשקשק לכם משקה טוב, אבל לא מכיל ולו מיליליטר אחד של אלכוהול. בעולם, יש כבר ברים שלמים על בסיס וירג'ין קוקטיילז שמעניקים חוויה כוללת נטולת אלכוהול אבל מושקעת, ואצלנו, מדובר בינתיים במספר פריטים בודדים בתפריט, אבל זאת נקודת התחלה טובה.