האווירה הכללית בירושלים של השבועות האחרונים היא אפרורית למדי, ולא רק בגלל החורף המקפיא בחוץ. הרחובות כמעט ריקים מאדם, כל ניידת שעוברת מקפיצה את הלב והרוב הגדול של המסעדות סובלות מתנועה דלילה עד בלתי קיימת של סועדים, אבל כשנכנסים לרינה ואליס החדשה אי אפשר שלא להתמלא בתחושה חמימה של אופטימיות, גם בגלל הטאבון הלוהט שנמצא במרכז המסעדה וגם בגלל הרעננות הנמרצת של זוג השפיות והבעלים של המקום - רינת ואליס מויאל.
את רינה ואליס פתחו השתיים, בנות 25 בלבד, לפני מספר חודשים. הן הפכו לבעלות המקום באופן רשמי, לאחר שפעל קודם לכן כמסעדת סאפורי הכשרה, בה עבדו שתיהן. כפי שרומז שם המשפחה המשותף - מלבד היותן שפיות ושותפות עסקיות, רינת ואליס הן גם זוג נשוי, מה שהופך אותן לבולטות אפילו יותר בנוף הירושלמי השמרני.
השתיים הכירו במסעדה אדום בירושלים, כשרינת, שעבדה במספר גדול של מסעדות ירושלמיות בשלל תפקידים, הייתה הבוסית של אליס במטבח. "היא מצאה חן בעיני, אבל לא ממש חשבתי שייצא מזה משהו", מספרת אליס. "יום אחד רינת הייתה חולה אבל אף אחד במטבח לא לקח אותה ברצינות. היא השתעלה כל הזמן אז הכנתי לה כוס תה עם כל מיני עשבי מרפא. היא הופתעה מאוד והפסיקה סוף סוף להשתעל. התחלנו לדבר והיא סיפרה לי שהיא שמעה מהעובדים שאני לא מפסיקה לבהות בה. מאז אנחנו זוג".
הדייט הרשמי הראשון של השתיים התקיים שלושה חודשים לאחר מכן, פשוט כי לא היה להן זמן: הן בילו יחד מדי יום, כל היום, בעבודה במטבח. חצי שנה אחרי שהפכו לזוג הן ניסו להפריד מקומות עבודה, אבל לא ממש הצליחו; העבודה המשותפת באה להן באופן טבעי. "כשעבדנו באדום היינו מניחות צלחות ביחד על הפס באותה שנייה ועד שיום אחד הצלחות שלנו התנגשו לא שמנו לב לזה", הן מספרות, "אנחנו עובדות יחד בתיאום מושלם. כמו שתי מראות".
והעבודה המשותפת לא מפריעה לזוגיות?
"לא, למרות שאנחנו עובדות באותו מקום אנחנו לא מדברות על עבודה בבית. אנחנו משתדלות להשאיר את הבית כבית ולא לערבב אותו עם עבודה".
אליס, שאת שם נעוריה היא מעדיפה לשמור לעצמה, עלתה יחד עם משפחתה מאוקראינה בגיל שנה ונכנסה לתחום הבישול מסקרנות כמו גם מצורך. "תמיד בישלתי ונורא אהבתי את זה", היא מספרת. "אבא שלי היה אלמן, אז התחלתי לבשל יחסית מוקדם והיו אומרים לי שזה טעים. אחרי כן החלטתי להתפרנס ממה שאני אוהבת והתחלתי לעבוד במסעדות". אלא שאורח חייה של אליס לא התקבל בברכה על ידי המשפחה: "המשפחה שלי חרדית והקשר שלנו מאוד לא תדיר. אנחנו לא ביחסים מי יודע מה", היא מסבירה. "לאבא שלי מפריע שאני לא שומרת על אורח חיים דתי והיחסים שלנו, שלי ושל אשתי, מפריעים לו באופן עקרוני. זה לא מתאים לאורח החיים שלו והוא לא מבין מה יש לי, אבל אני רוצה לחיות את החיים שלי ושכל אחד יעשה את הישר בעיניו".
בעוד המשפחה של רינת תומכת ביחסים של הזוג, המשפחה של אליס אפילו לא יודעת שיש לה מסעדה בבעלותה, ועוד אחת שאינה כשרה. "הם חושבים שאני רק עובדת כאן, והם לא יודעים שהמקום לא כשר. אני אוהבת לספר לאבא שלי חדשות רעות בטיפין", היא צוחקת. "באופן כללי אני מעדיפה שהוא ישמע את זה מאחרים, למשל מהריאיון הזה ולא ממני. אם הוא יקרא את זה ממקור אחר אולי הוא יבין".
למה בעצם בחרתן לפתוח מקום לא כשר?
"כי באוכל לא כשר יש יותר צבעים לצייר איתם".
אחרי הנישואים של השתיים, שהתחתנו לפני שנה, המסעדה היא המחויבות המשותפת הגדולה ביותר שיש להן. בגיל 25 בלבד, בשיאו של מצב ביטחוני לא פשוט, הן החליטו ללכת על החלום שלהן בכל הכוח. "סאפורי שפעלה כאן קודם הייתה מסעדה איטלקית כשרה וקלאסית אבל היא נסגרה כי הבעלים הקודם קצת התעייף, אז פשוט קנינו ממנו את המקום", הן מספרות. "נכון שאנחנו צעירות, אבל זה לא אומר הרבה. יש המון עסקים ירושלמים שנפתחו על ידי אנשים בגילנו והם היום במקום מעולה, למשל מסעדת אדום. בעינינו להיות צעיר זה יתרון, כי כשאתה צעיר יש לך יותר אומץ לעשות דברים. כשאתה מתבגר אין לך אומץ לקפוץ למים עמוקים".
את המסעדה החדשה הן מגדירות כמסעדה פמיניסטית. מה זה בדיוק אומר? בעיקר שמדובר במקום עבודה שבו נשים חזקות יכולות למצוא את דרכן. "זאת לא מסעדת שף, למרות שיש פה שתי שפיות", הן מתעקשות להסביר. "אנחנו בר-מסעדה ואנחנו גם מסעדה פמיניסטית עם אוכל טעים. חוץ משוטף הכלים כולן פה בנות, ואנחנו משקיעות בזה. זאת מסעדה של נשים ומאוד נעים לנו עם זה. אנשים נכנסים לכאן ורואים לפעמים לראשונה בחורה שעומדת כל המשמרת על הטאבון ומקפיצה בצקים של פיצות ומופתעים". ומה עם הגברים? אליס ורינת מתעקשות שאין כאן הדרה: "לא בחרנו שזאת תהיה מסעדה שיעבדו בה רק נשים. חשוב לנו להבהיר שיש כאן כוח נשי, אבל גם לגברים יש פה מקום בהחלט".
המויאליות גם מדגישות שלמרות היותן חד מיניות, רינה ואליס אינה מסעדה של הקהילה: "אנחנו לא מייצגות אף אחד חוץ מאת עצמנו", הן אומרות. "חשוב לנו שלכולם יהיה כאן נוח ושכל אחד יוכל למצוא את עצמו. הקונספט הוא גם בר קליל שאפשר לבוא ולשתות בו בירה וזה הכול, וגם מסעדה מסודרת שכל המשפחה יכולה להגיע אליה ולאכול ארוחת ערב".
תפריט המסעדה עונה להגדרה הרחבה הזאת עם מנות מוכרות וקלאסיות, אך מכיל גם כמה אופציות מקוריות יותר, פרי המצאתן של השפיות: "יש כאן גם מנות שיש להן מטען רגשי כי הכנו אותן בבית ושמרנו בסוד ליום שבו נפתח מסעדה. האוכל שלנו הוא כמו הבייבי שלנו", אומרת אליס.
כך למשל, יש כאן פילה סלמון מצופה פרג ותערובת תבלינים; פוקאצ'ה "מהטיול בפראג" שכוללת גבינת עזים, שומר כבוש, זיתים ועשבי תיבול והיא גרסה לפוקצ'ה שאכלו השתיים במסעדה אינטימית בפראג; ומנת קלמארי צרוב עם עגבניות שרי, תפוחי אדמה, וויסקי, שמנת וכוסברה. בנוסף תמצאו פה מנות פופולריות ומוכרות כמו אנטריקוט על העצם או שניצל עגל דק עם פירה, תפוחי אדמה מטוגנים, פטרוזיליה וסלסה חריפה.
למרות המצב הלא פשוט בירושלים בחודשים האחרונים, רינת ואליס דווקא חשות בשמחה גדולה מצד הקהל, שצמא למסעדות לא כשרות בעיר הבירה. "הירושלמים מאוד מתלהבים מזה שיש מקום חדש שפתוח בשבת", אומרת רינת. "בשבוע הראשון, כשרק התחילו כל אירועי הדקירות, הרגשנו קצת ירידה בהגעה של אנשים, אבל לאחרונה יש עלייה. הרי אנשים לא יכולים לשבת בבית לנצח, זה להיכנע לטרור. גם אני כלקוחה לא הייתי יושבת בבית ומתבצרת".
ובכל זאת הרבה מאוד מסעדות בירושלים נסגרו בתקופה האחרונה בעקבות האירועים
"אני ממש לא שמחה לאידם של הקולגות שלי", מפרטת רינת, "נסגרו פה מסעדות שהייתי יושבת בהן מגיל 14, אבל אני לא חושבת שהמצב הביטחוני לבדו הוא שגרם להם לסגור. לדעתי חלק מהמקומות קצת התייאשו כבר לפני כן וזה לא היה רק המצב הביטחוני. אנחנו באופן כללי טיפוסים שמתעלמים מחדשות, משתדלות לא להסתכל על זה, אבל אנשים שנכנסים הנה בחודשים האחרונים אומרים לנו שכנראה יש לנו אומץ אם אנחנו פותחות בתקופה כל כך קשה. אנחנו בכל אופן מאמינות שנהיה בסדר".
רינה ואליס. קרן היסוד 38, ירושלים .02-5617638, ראשון-שישי 00:00-17:00, שבת 00:00-12:30. לא כשר.