1. צ'יטוס חמאת בוטנים, עלית
נתחיל ונאמר שיש לנו הרגשה שרובכם לא נותנים לצ'יטוס את הכבוד הראוי לו. מדובר באחד החטיפים המוצלחים על המדף, עם מרקם מצוין ועשיר, אבל הטעם הגבינתי שלו (ובגבינתי אנחנו מתכוונים לטעם של חטיפי גבינה אמריקאיים, אין קשר לגבינה 5 אחוז שיש אצלכם במקרר) – לא בא טוב לכולם. אז הנה המפנה בעלילה: צ'יטוס האציליים החליטו ללכת צעד לכיוון קהל אוכלי הבמבה הפשוטים שאתם, והוציאו צ'יטוס חמאת בוטנים. בהתחלה, מודים, ניגשנו לשקית בעליונות של מי שאוהבים את החטיף שלהם נקי כאילו היה וויסקי טוב. ואז טעמנו, ופייר – זה מושלם. כן, עולה על הקלאסי. במקום להפוך את הטעם למטושטש והמוני יותר – הצ'יטוס חמאת בוטנים מרגיש כמעט מתוחכם. אם לא היינו מעל גיל מסוים היינו פשוט שופכים אותו לקערה ומגישים לאורחים.
2. כיף-לי מעושן, תלמה
כשהיינו קטנים כיף לי מעושן היה הדבר המעושן היחיד שטעמנו, ולא באמת ידענו מה זה בכלל מעושן. אבל פתחו שקית – ואנחנו אכלנו, בלי לשאול שאלות מיותרות. מאז כבר טעמנו נקניקים מעושנים וגבינות מעושנות, ויש לנו איזה דוד שקנה מעשנת הביתה ומכניס אליה כל דבר אכיל סביבו ולכל הסיפור יש לפתע איזו הילה של איכות. שנים שלא נגענו בכיף לי, עד שהתגלגלה לידינו שקית. העיצוב השתנה – הטעם נשאר כשהיה. לא יודעים איך לבשר את זה לדוד – אבל זה שם בכיס הקטן כל דבר שאי פעם יצא מהמעשנת הפלצנית שלו.
3. שלווה גדולה (דגן), אשבול
אנחנו יודעים שיש אנשים שמתייחסים לשלווה כאל דגני בוקר ואוכלים אותה עם חלב. אין לנו מה להגיד לאנשים שאוכלים חטיף עם חלב. אבל לכל מי שמתייחס אל השלווה כמו שצריך, נגיד כך: הקטנה פחות נעימה לנשנוש, כי היא קטנה מדי ואנחנו תמיד מוצאים את עצמנו בסוף מלקקים את כף היד שלנו. לא קול. הוורסיה הגדולה יותר, דגן, הופכת את השלווה לחטיף מושלם: מעבר לאכילה נוחה יותר, הגודל מדגיש את האווריריות הכיפית של החטיף והכדורים עצמם מתוקים פחות מהשלווה הקטנה, מה שהופך את דגן לחטיף עדין וקליל. כמו כן – מדובר בזלילה ללא רגשות אשם, בטח בהשוואה לחברים לרשימה הלא מזינה בעליל הזאת.
4. רב דגנים, mana
השקית – שקית של ג'אנק. המותג – אוחז בכמה חיקויים ידועים של ביסלי ובמבה. אבל הרב דגנים שלmana הוא משהו אחר. מדובר בחטיף המכיל ארבעה סוגי דגנים (תירס, אורז, שיבולת שועל וחיטה) אבל טעים טעים, כמו שמצפים מחטיף ולא מפריכית אורז. מרגישים בו את הבריאות, אבל התחושה העיקרית היא של חטיף איכותי, ממצה ונהדר, בטעם עדין מהרגיל אבל ממכר לא פחות.
5. שוקולד אוורירי, שופרסל
ראשון היה הסוכר. קנינו את הסוכר של הסופר במקום הסוכר הרגיל, כי הוא היה הראשון שקפץ לנו ליד. לא הרגשנו בהבדל, אז המשכנו: קמח, ניוקי מהיר הכנה, מגבות נייר – אפילו הסילאן של הסופר היה סבבה. אבל הגבול שלנו עבר בשוקולד. לקנות את מותג השוקולד של הסופר היה נראה לנו כמו להזמין סופלה בתחנת טוטו, אתה יכול להאשים אחר כך רק את עצמך. למזלנו – מישהו אחר רכש את השוקולד האוורירי של שופרסל, אנחנו הכנסנו לפה בלי לדעת מה אנחנו טועמים, ואין לנו מילה רעה אחת להגיד עליו. שוקולד אוורירי במרקם מושלם, הבועות מתפצחות-נמסות בפה ביחס מדויק, מתוק בול במידה. כן כן, השוקולד של הסופר. ביקר לנו.
6. תפוצ'יפס קידס, עלית
לאחרונה החליטו בתפוצ'יפס לקחת את החטיף המוכר והאהוב ולשפר אותו. להפוך אותו לשמנוני פחות (הרבה פחות), עדין יותר בטעמו, להפוך את צורתו למקלות צ'יפס שמנמנים במקום הדסקיות המתפוררות ולארוז הכל בגודל מיוחד שמתאים בדיוק לנשנוש מושלם לאדם בוגר. עשו את כל זה, ומיתגו את המוצר כתפוצ'יפס לילדים. תתעלמו מהמיתוג, פשוט ככה. חבל לבזבז אותו על ילדים, תנו להם במבה או משהו.
7. מקלוני חומוס, דבאייל
במקלוני החומוס נתקלנו לראשונה באיזה בר שהגיש אותם בצלוחיות קטנות ליד הבירה. אמרו חינם אז אכלנו, אבל כמו שאבא שלנו תמיד אומר – גבינה חינם יש רק במלכודת עכברים, כי הטעימה הזאת הפכה תוך צלוחית וחצי להתמכרות, ולא פשוט למצוא את מקלוני החומוס האלה. כלומר – די פשוט אם אתם נכנסים לסופר, אבל אין אותם בפיצוציות, וזה תסכל אותנו תקופה לא קצרה. מדובר בחטיף מושלם עם טעם פחות תעשייתי ממה שאנחנו רגילים למצוא בחטיפים, אך עם זאת – מתובל כמו שצריך. ואיכשהו, למרות שאנחנו יודעים שזה לא ממש נכון, הוא גם מרגיש לנו בריא.
8. בייגלה ענק עם מלח, בייגל בייגל
יש משהו בבייגלה שמצריך בגרות. הטעם שלו ניטרלי כמעט, עדין, ילדים יגידו שהוא משעמם. אבל אנחנו לא ילדים, ויש משהו בשמיניות הבייגלה הענקיות שעושה לנו את זה. חשבנו, תביאו לנו חטיף גדול, נאכל פחות. כמה בייגלה שמיניות ענק עם מלח כבר יכול אדם לאכול? חמש חתיכות? נסו חמש עשרה. על מי אנחנו עובדים – נסו חמישים. במתכון של החטיף הזה מעורב ללא ספק קסם, שמתחיל בגרגירי המלח הגדולים (טוב, זה בייגלה ענק), ממשיך באחיזה הנוחה (אחד אחד, מה זה חופן בכלל?) ונגמר בשקית הריקה שאנחנו משאירים אחרינו, כל פעם.
9. Lion, נסטלה
בחיים הכל עניין של תזמון, והחטיף הזה פשוט נפל בין הכסאות. הוא נולד על התפר שבין תקופת החטיפים המצומצמת של פעם לבין שלטון המותגים של היום ומדובר באחלה של חטיף, אבל מה לעשות – שכחנו ממנו. מסתבר שבנסטלה לא שכחו והוציאו אותו במהדורה חדשה של חטיפי ביס קטנים, שינוי שרק עשה לו טוב. טעמנו, ומאז אנחנו לא מפסיקים.
10. ממרחית לבן (ממרח חלב), עלית
מה זה? זה שוקולד לבן? זה חלב מרוכז? זה פשוט סוכר ושמן? התשובה אינה מוחלטת, אבל מדובר באחד הממרחים הטעימים שידעה ילדותנו (וגם בגרותנו). ממרחלב – כך קוראים ליציאה הזו מבית ממרחית, שבאה לתת פייט לכל ממרחי השוקולד באשר הם, ואתם יודעים מה? היא מצליחה. הטעם פשוט מעולה. השילוב בין לחם לדבר המתוק הזה, שדומה להכלאה של שוקולד לבן עם פודינג וניל, פשוט מושלם, אבל גם כפית בלבד תעשה את העבודה.
11. ופלים מן בטעם לימון
נשבעים שלא מדובר בנוסטלגיה בגרוש. מדובר בוופל מענג, לא פחות. יש משהו בוופלים של מן באופן כללי שהולך עד הסוף – טעמים חזקים, כמות מכובדת של מילוי. הם גם נראים תמיד קצת פחות נקיים ומסודרים מוופלים אחרים. היתרונות האלה מגיעים לשיאם כשמדובר בטעם הלימון. ופלים לימון – או שאתה אוהב אותם או שלא, אבל מי שאוהב אותם יעדיף ללכת בגדול, לא רמז לניחוח לימוני מתקתק אלא חמוץ בפה. מי שמאמין לא מפחד.