אנחנו אנשים שאוהבים לבשל וגם לאכול, אבל לא תמיד את אותם הדברים. זאת אומרת – לא תמיד אנחנו אוהבים להכין את מה שבא לנו לאכול. זה עניין, למשל, עם סלטים. אנחנו יכולים להתמוגג מצלחת סלט בבית קפה או בארוחת החג, אבל להכין לבד בבית? זה פשוט לא קורה. מקסימום חותכים עגבניות, מלפפונים וגזר ומניחים יפה בצלחת. לאחרונה נתקלנו בכתבה הזאת שגרמה לנו להבין שכנראה שגם אצלנו, הבעיה היא פחות בקטע של לחתוך כמה ירקות ולקרוע עלי חסות, ויותר בקטע של הרוטב.
וזה נכון, זה בדיוק האקס פקטור שעושה את ההבדל בין סלט החסות שניסינו להכין בבית (ונשבעים שעקבנו בול אחרי המתכון לוויניגרט שרץ אצלנו בוואטסאפ המשפחתי), לבין סלט ירוק מופלא שנזמין במסעדה ונאכל עד עלה הרוקט האחרון.
הבעיה, כפי שמסבירים היטב בכתבה, היא ככל הנראה לא המתכון המסוים של הוויניגרט שאתם מכינים, אלא העוצמות שלו. ויניגרט בדרך כלל מכיל מרכיבים עזי טעם – חומץ, כמובן, אבל גם חרדל, דבש, תפוזים, שום – תלוי במתכון. הטעמים העזים האלה הם סוד קסמו של הרוטב הפופולרי, אבל הם גם בהחלט עלולים להשתלט ולהשאיר בפה בעיקר תחושה של "אכלתי עכשיו משהו עם רוטב" (טעים, אנחנו מקווים), ופחות תחושה של "אכלתי עכשיו סלט מעולה". רוטב לסלט טוב באמת הוא כזה שאתה מרגיש באיכויות שלו בלי להרגיש אותו.
אז מה הפתרון? איך הופכים את הוויניגרט שלכם לחוויה עוטפת ומלטפת ולא מפלצת טעמים שבאה להשתלט לכם על החסה? התשובה היא מים. כן, מסתבר שכף אחת של מים חמימים תהפוך את הוויניגרט שלכם מנשכני למעודן, מתוקפני להרמוני. עכשיו השאלה היא כמה מים לכמה רוטב, ואין לנו תשובה מוחלטת, זה תלוי בשני דברים: הראשון הוא כמה עז טעם הוויניגרט שלכם? אם הוא עדין היינו הולכים על כף מים לשתי כוסות רוטב. אם הוא נשכני יותר – אפשר אפילו כף לכוס. העניין השני הוא כמובן טעם אישי – ככל שתוסיפו יותר מים כך הטעמים יהיו מעודנים יותר, אבל הגבול בין מעודן למעודן מדי הוא דק ואישי.
רוצים לנסות בעצמכם?
מרכיבים:
1 בצל שאלוט
2 וחצי כפות חומץ שרי
כף מים חמים
כוס שמן זית
כפית וחצי חרדל דיז'ון
כפית וחצי חרדל גרגרים
כפית וחצי דבש
2 גבעולי תימין (רק העלים)
שן שום גדולה קצוצה
מלח ופלפל
הוראות הכנה:
1. קוצצים את השאלוט, מוסיפים את החומץ והמים ומניחים ל2-5 דקות.
2. מוסיפים את שאר המרכיבים, מערבבים, טועמים ומתקנים לפי הטעם.