את האמת, לקח לנו זמן עד שהעזנו להכין ביצה קשה במיקרו. כל ההפחדות על מה שיכול לקרות לה בפנים (הסברים מלאים בכתבת המיקרוגל שלנו) גרמו לנו לשמור מרחק, ולהישאר בגבולות השימושים הקבועים והבטוחים שלנו במיקרוגל - הפשרת פיתות, חימום ארוחות צהריים, הצלת קפה שהתמהמהנו בשתייתו וכיוצא באלה. אבל אז נתקלנו בכתבה באתר delish, שגרמה לנו לשקול את כל העניין מחדש, לשנס מותניים ולהפסיק לפחד מהגוף המתכתי שתפקידו לחמם לנו את האוכל. או במילים אחרות: להעז ולהכין ביצים קשות במיקרו. אז איך עושים את זה?
זה פשוט: דבר ראשון תצטרכו קערה שבטוחה לחימום במיקרו (חס וחלילה לא משהו שיש בו מתכת, כן?). עכשיו הניחו בתוכה את הביצים שברצונכם לבשל, וכסו אותן במים. כמה מים? הביצים חייבות להיות מכוסות לחלוטין, ומוטב שהמים יגיעו עד כס"מ וחצי מעליהן. חשוב: אם המים מתקרבים לשפת הקערה, מוטב שתחליפו אותה באחת גדולה יותר. אחרת אנחנו לא אחראים לגלישות למיניהן, שיגרמו לכם לקלל את הרגע שבו הצצתם בכתבה הזאת.
יש? יופי. עכשיו לדבר החשוב ביותר: מלח, חצי כף לכל ביצה. על המלח אסור בתכלית האיסור לוותר, כי הוא זה שישמור שהביצים שלכם לא יתפוצצו - וביצים מתפוצצות במיקרו זה תופעה לא סימפטית בכלל, בלשון המעטה. בקיצור, בשום פנים ואופן לא לוותר על שלב ההמלחה.
שלב אחרון: מפעילים את המיקרו למשהו כמו 6-8 דקות (אין מה לעשות, הפעמים הראשונות יצטרכו להיות ניסוי וטעייה, אין כאן דרך קיצור). בעיקרון אחרי 6 דקות הביצים אמורים להתקבל מבושלות אבל לחלוחיות מבפנים (אנחנו חולים עליהן ככה), ואחרי 8 דקות הן אמורות להיות מוכנות לחלוטין - אבל אתם יודעים איך זה, כל מיקרו והשטיקים שלו.
אז מה חסכנו כאן בעצם? זמן (רק לחכות לרתיחה של המים על הגז לוקח בערך את פרק הזמן של הבישול במיקרו כולו), אש (אנחנו תמיד יותר רגועים כשאין כלום על הגז) וכמובן את הסכנה התמידית שנשכח את הביצים על האש (קרה לנו, ולא פעם אחת). אם אתם שואלים אותנו, משתלם וחצי.