הרבה שנים אנחנו מבשלים, המון אפילו, ועדיין אנחנו מעדיפים תמיד לעבוד עם מתכון, ולא לסמוך על שיקול הדעת שלנו, שאף פעם אי אפשר לדעת מתי יתחשק לו להיכנס חזיתית בקיר ולהקדיח לנו את התבשיל. באפייה אנחנו מקפידים לעקוב אחרי המתכון באובססיביות, בבישול קצת פחות, ויש רק מאכל אחד שבו אנחנו מרשים לעצמנו לחרוג מהמתכון בכיף (ולפעמים אפילו לעבוד ללא מתכון בכלל), וזה במרקים. כנראה כי אנחנו חשים שיש בהם משהו סלחני יותר, שמה שלא יהיה תמיד נוכל להוסיף מלח, לצמצם או לדלל את הנוזל והכל יהיה בסדר (המרקים המומלצים שלנו מחכים לכם ממש כאן).
כל המשחקים האלה - עוד ירק פחות ירק, עוד תבלין פחות תבלין - התרחשו אצלנו במטבח לאורך חורפים ארוכים, עד שלאחרונה גילינו את פתרון הקסם למרק מעולה, התבלין האחד שהופך כל מרק לפגז - ואנחנו מתכוונים לחוואייג' התימני. מדובר בתערובת תבלינים שמכילה כורכום, גרעיני כוסברה טחונים, הל, כמון ופלפל שחור, אבל אל תנסו להרכיב אותה לבד כי בטוח תנחלו מפלה. כשקונים את התערובת הזאת - ולא משנה של איזו חברה - מבינים את הגאונות שבשילוב התבלינים הזה.
מכירים את התבלינים שגורמים לכל מנה להרגיש בשרית (כורכום הוא לדעתנו המשמעותי שבהם), גם אם היא פרווה על כל הראש? אז החוואייג' הוא לחלוטין כזה, כנראה בגלל תכולת הכורכום אבל כנראה שלא רק. הוסיפו חוואייג' למרק ירקות - כל מרק ירקות - והוא יעמיק את טעמיו ויהפוך למשהו שהייתם מצפים למצוא במסעדת פועלים נסתרת, ולא אצלכם בתוך הסיר מאיקאה. משהו שהוא חרפרף בקטנה, מתובל לעילא ועשיר כמו קדירה מכובדת - והכל בזכות כף אחת של תבלין על סיר גדול. הניסיון האחרון שלנו היה עם בצל מטוגן, כמה גזרים, בטטה אחת וקישוא. יצא אש.
בקיצור, צריכים להצטייד בתבלין אחד לקראת בישולי החורף? חוואייג' למרק הוא האחד שלכם (יש גם לקפה, גם טעים, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי). הבעיה היחידה, שאנחנו מרגישים חובה מוסרית לדווח לכם עליה, היא שכל מרק עם חוואייג' מקבל אוטומטית את הטעם שלו ומאבד את מגוון הטעמים הטבעי שהגיע איתו מהבית. רוצה לומר, מרק כתום עם חוואייג' ומרק קישואים עם חוואייג' יהיו מאוד - מאוד מאוד אפילו - דומים בטעמם. מצד שני, כשהטעם כזה טוב, למי אכפת.