כשאומרים על אדם שהוא טופו, מדובר בעלבון די רציני. הכוונה היא למישהו שאין לו אופי משלו, ומחליף את תכונותיו כמו זיקית בהתאם למי שנמצא בסביבתו. אז לא, בתור אדם לא מדובר בתכונה טובה במיוחד, אבל עבור מאכל? זה כבר סיפור אחר. הטופו ידוע כמרכיב שיכול להיות כל מה שתרצו ממנו, כמו בד קנבס שרק מחכה שתשפריצו עליו צבעים.
אבל העניין שלנו היום הוא לא להפליג בשבחיו של הטופו אלא להתמקד באספקט אחד ופחות ידוע שלו: מתברר שאפשר להקפיא טופו, ולא רק שאפשר - זה אפילו רצוי.
למה כדאי להקפיא טופו?
בטופו הממוצע יש למעלה מ-80 אחוז מים. כשהמים האלה קופאים, הם הופכים מן הסתם לקרח, שתופס יותר מקום במבנה של הטופו. ומה קורה כשמפשירים אותו? הקרח נמס ומסונן החוצה, ומתקבל טופו ספוגי ומלא נקבוביות, שיכול לספוח אליו יותר לחות מבחוץ, וגם מרקמו נעשה בשרני יותר באופן משמעותי כך שמי שמשתמש בו כתחליף לבשר יוצא מרווח. הטעם לא משתנה בכלל, אבל אפילו בגזרת הפריכות יש שיפור: הצד המטוגן של הטופו אחרי הפשרה יהיה פריך יותר, מאותה סיבה של מיעוט נוזלים.
רק שימו לב, טופו רך וטופו משי לא יעמדו טוב בהקפאה כזאת, אז כל הדברים שכאן לא חלים עליהם. הכוונה היא לטופו קשה בלבד.
איך מקפיאים טופו?
אפשר להכניס את חבילת הטופו למקפיא כמו שהיא, אבל עדיף לפתוח אותה קודם, לייבש (אפילו לסחוט אותו מעט בין כפות הידיים) ולחתוך את הטופו לקוביות. ככה הטופו יחזיק זמן רב יותר בהקפאה, ויהיה יותר נעים לעבודה בצאתו ממנה.
אז מה עושים? מוציאים את הטופו מהאריזה, סוחטים מעט ומנגבים היטב במגבות נייר או בד. חותכים את הטופו לקוביות של בערך ס"מ ומסדרים באופן מרווח על תבנית שיכולה להיכנס למקפיא, מרופדת בניילון נצמד. מכניסים למקפיא לשעתיים לפחות (ועדיף לילה שלם), עד שהטופו קפוא ומוצק לחלוטין. בשלב הבא אוספים את הקוביות לתוך שקית (או קופסה) אטומה, ומחזירים למקפיא. השיטה הזו תבטיח שלא תצטרכו להפשיר את כל הכמות בבת אחת, אלא תוכלו להשתמש בכמה קוביות שצריך בכל פעם.
כמובן שאם אתם צריכים את הטופו לשימוש מיידי אפשר להפשיר אותו מיד ולדלג על שלב האריזה וההחזרה למקפיא.