החיים היומיומיים רצופים מחלוקות וקשיים, וגם במעגלים הקרובים והזוגיים אנחנו נאלצים להתמודד עם דילמות שמעיבות על השלווה. גם זוגות "חתונה ממבט ראשון" (פרק חדש הערב, אחרי החדשות, קשת 12) לא בהכרח מסכימים על הכל. בפרק האחרון (ש'), רוני צדקא ושקד ביטון אכלו יחד פיצה. זה אמנם נשמע כמו בילוי זוגי שגרתי, אבל אנחנו שמנו לב דווקא למשהו שאינו האווירה או השיחה - אלא האופן בו אכלה רוני את הפיצה שלה. נדהמנו לדעת שהיא מקפלת את המשולשים, דבר שעורר מחדש את השאלה עתיקת היומין מהי הדרך הנכונה לאכול בה פיצה? יצאנו לברר, וחזרנו עם תשובות חלוקות. באיזו דרך אתם מעדיפים?
הכל פתוח: לקבל את הפיצה כמו שהיא
טבעי זה הכי אחי. יש סיבה הגיונית שהפיצה מוגשת כשהיא פתוחה, כך גם ניתן להתפאר מגודלה המרשים, וגם ליהנות בביס אחד מכל קשת המרכיבים מהם היא מוכנה. כשהאופה מכניס את הפיצה לתנור, הוא בכוונה מפזר באופן שווה והרמוני כל אלמנט - מה לא עושים בשביל הביס המושלם? בנוסף לכך, פיצה נועדה להיאכל שטוחה בדומה למאפים אחרים. כשאנחנו מקפלים אותה, בוצעים, או חלילה מזיזים תוספות ממקום למקום אנחנו מפרים סדרי טבע.
כמו רוני: מקופלת, מקופלת, מקופלת
אולי בעצם הדרך הנכונה ביותר לאכול משולש פיצה היא לקפל אותו. כשלא מקפלים את המשולש, הקצה נופל והרבה פחות נוח לאכול את הפיצה. חוץ מזה, כשמקפלים את העניינים הרבה יותר נוח לאחוז במשולש - יש יותר בצק לתפוס. נקודה נוספת לזכות הפיצה המקופלת היא ירידת הסבירות לקבלת כוויה בלשון מגבינה רותחת או כתם של רוטב על הפרצוף. בזכות הקיפול, הביס מוקף בצק משני צדדיו ומבודד את הגבינה שנמצאת באמצע, מה שיוצר חווית נשנוש כמעט מושלמת ומאוד פרקטית.
אקזוטי: לשמור את הקשה לסוף
יש אנשים שמבחינתם דווקא הבצק שמסמל את סוף חתיכת הפיצה, הוא התחלה חדשה ומסעירה של מסע טבילה ברטבים ותוספות שמצאו את דרכם אל מחוץ למשולש. מיטיבי הלכת אפילו ישמרו את רוטב השום או המרינרה שמגיעים עם המגש המשפחתי, וכך בעצם ייצרו שני מאפים שונים. האחד יהיה משולש הפיצה ללא החלק המיותר, והשני יהיה בצק פיצה חלומי עתיר רטבים. אנשים שאוכלים כך את הפיצה שלהם הם ממציאני העתיד, אבל זו רק דעתנו.
אקזוטי אפילו יותר: סנדוויץ' פיצה
הגרגרנים שבחבורה (אל תיעלבו) יודעים שלא יוכלו בשום תרחיש להסתפק במשולש אחד בודד, ולוקחים סיכון מחושב כאשר הם מכינים מעין כריך המורכב משני משולשי פיצה שנמצאים האחד על השני, התוספות כלפי פנים. אלו שאוכלים כך הם או מעריצים גדולים של התרבות האיטלקית, שכן ישנם כריכים אמיתיים שעוטף אותם בצק פיצה, או אוהבים לחלום ולאכול בגדול, ואת זה אנחנו מעריכים.
טעות בליהוק: המגלגלים
צריך להיות אדם יצירתי ובעל כוח רצון רב כדי לגלגל את הפיצה שלך. בסוף, הבצק הוא קשיח, וגם אם ישנו קסם בשילוב ובשפע שנוצר כשמגלגלים את המשולש - אתם עשויים להסתכן בלאבד או לקרוע את הפיצה שלכם. בשביל הגלגול המציאו מאכלים כמו בלינצ'ס, ופיצה לצערנו אינה קרפ שאתם קונים בקניון.
אם בתוספות עסקינן
בין אם אתם אוהבים את הפיצה שלכם מפוצצת באין ספור תוספות, סטנדרטית עם זיתים או שאתם נהנים ממנה כשהיא מרגריטה ריקה, הדבר מעיד המון עליכם כאנשים. אם תרצו טיפ כיצד להיות האנשים הכי פחות בלתי-נסבלים בזמן הזמנת הפיצה, זה לשמור על ראש פתוח לכל רעיון שצץ. כן, גם לפיצה עם אננס. בסוף, לכל פיצה מכל סוג ישנם יתרונות וחסרונות. החשק לתוספות מסויימות תלוי גם במשתנים חיצוניים, כמו מזג האוויר, הרכב הקבוצה בה אוכלים, הארוחה שקדמה להזמנת הפיצה ונוספים. אנחנו סומכים עליכם שתדעו לקבל אנשים מכל הסוגים, גם אם פגשתם אותם לראשונה תחת החופה בטלוויזיה וגיליתם שהם מקפלים את הפיצה שלהם.
תגובות