יש ימים שהתיאבון מתחיל להתפתח מאוחר, יש ימים שהוא דופק בדלת כמה דקות אחרי שמתעוררים ויש תקופות של התאהבויות, התרגשויות ופרפרים בבטן שבהן התיאבון בא והולך, אבל בעיקר הולך. אני בתקופה כזאת. לכן כשהזדמנתי השבוע לאזור בית המשפט בשאול המלך שכחתי בכלל שאני קרובה כל כך לוויטרינה, מקום שההמבורגרים שלו נחשבים לטובים בתל אביב ואולי בארץ כולה. הרבה פעמים כשאני באזור בא לי להתפנק שם לצהריים, אבל לרוב התור מבריח אותי. הפעם סיימתי יחסית מוקדם ולמרות התיאבון הלא החלטי, החלטתי להתחכם ולהתייצב במקום לפני הפתיחה. תשמעו, זה היה כמו בכתבות על בלאק פריידי באמריקה, בשעה 12 נפתחו הדלתות ותוך חצי דקה עמדו בתור עשרות אנשים.
זה נכון שההמבורגר בוויטרינה מעולה, אבל אם יש משהו שיכול להתחרות בתשוקה לצ'יזבורגר טוב, זאת ערימת נאגטס. בגלל שבכל זאת רציתי ליהנות ממפל גבינה מותכת, הזמנתי לי ארוחת גולדן סטייט (בורגר עם פטריית פורטובלו מופגזת בצ'דר וגאודה, עגבניות שרי, חסה ובצל מקורמל), את הצ'יפס המפורסם של המקום (חצי בטטה וחצי תפוח אדמה עם עשבי תיבול וקליפת לימון מגוררת), ושתייה (57 שקלים). בצד לקחתי את הנאגטס (35 שקלים ל-12 יחידות) ואת הכנפיים (35 שקלים ל-8 יחידות).
אני מכריזה כבר עכשיו שעם כל הכבוד לשאר המנות, הנאגטס ניצחו פה, ובגדול. לנאגטס יש אולי דימוי של ארוחות ילדים, אבל אני מכירה לא מעט מבוגרים שמכורים אליהם, ובניגוד לנאגטס של רשתות מזון מהיר מוכרות, פה כל נאגט הוא חגיגה; הבשר עסיסי בטירוף, כנראה בזכות העובדה שהוא מושרה ברוויון כמו בורגר הדירטי צ'יקן של הוויטרינה, והציפוי – כל מה שציפוי של שניצל רוצה להיות. מתפצח, פריך, טעים. חלום. מה שבמיוחד מדהים בנאגטס האלה זה שהם לא מרגישים כבדים ושומניים ואפשר לאכול מהם כמו פופקורן – עוד ועוד. בעיקרון הנאגטס מגיעים עם שלושה רטבים, אבל משום מה היה חסר ברביקיו במקום באותו יום, מה שהיה די מבאס, אבל גם שני הרטבים האחרים היו מעולים – אלף האיים וחרדל דבש. יש מצב שהייתי קונה אותם בבקבוק ואני בטוחה שאני לא היחידה.
על הכנפיים, לעומת זאת, הייתי יכולה לוותר. המוכרת החמודה הציעה לי לקחת חצי מהכנפיים בתיבול באפלו פיקנטי וחצי בטעם פלפל לימון. הבאפלו חביב, אבל נודף מהרוטב ריח שאותי אישית פחות גירה, והכנפיים בטעם פלפל לימון היו מגניבות כי הטעם החמוץ מפתיע, אבל בניגוד לנאגטס – אין פה את האפקט הממכר. נכון שמראש כנפיים הן לא מנה לכל אחת ודורשות התעסקות פחות סקסית, אבל פה זה גם לא מתגמל במיוחד ובניגוד לנאגטס, כל העסק מרגיש שמנוני.
את ההמבורגר טרפתי בהנאה גדולה. בניגוד להמבורגרים צמחוניים או טבעוניים, פה אין קציצה או תחליפים אלא פשוט מנה סופר כיפית, מושחתת, עם לחמנייה רכה שעוטפת כמו שצריך את כל המרכיבים ורוטב שמחמיא להם. החיסרון היחיד פה הוא היעדר המלפפונים החמוצים המעולים והמתקתקים של הוויטרינה. אם למישהו היה ספק, ביקשתי מהחמודה בדלפק קצת חמוצים בצד, והם בהחלט שדרגו כל ביס. מומלץ ביותר. לגבי הצ'יפס, שכבר זכה לאין ספור שבחים – הוא היה מכוסה בכמות לא נורמלית של מלח, עד כדי כך שאפילו לא הצלחתי לסיים אותו ונאלצתי לחזור לתור כדי לקנות שתייה נוספת. חבל, אם לא היה שם כל כך הרבה מלח אולי אפשר היה ליהנות משאר הטעמים. אבל מפרגנת לשף המאוהב.
אז נכון, יש אין סוף אופציות להמבורגרים בתל אביב ומחוץ לה, וגם לנאגטס לא חסרות גרסאות, אבל נאגטס כל כך עסיסיים ופריכים בו זמנית לא טעמתי הרבה זמן, ואם אתם מאלה שבארוחות שלהם מעדיפים שניצלים ועוף – אתם חייבים לעצמכם טעימה מהנאגטס האלה.
>> בשבוע שעבר תקענו עראייס פגז בהרצליה פיתוח
ויטרינה. אבן גבירול 36, תל אביב. 03-6960304. לא כשר