בשביל המון ישראלים, ואני חלק מהם, שבת בבוקר זה זמן לחומוס, ולא חסרות חומוסיות שיספקו את הסחורה. תסלחו לי שאני לא נכנסת לדיון האמוציונלי לגבי מי הטובה ביותר. מה שדווקא קשה יותר למצוא בימי שבת זה דוכני פלאפל, ומנת פלאפל זאת גם דודא לגיטימית של שבתות.
כאן נכנס לתמונה פלאפל עספור, הידוע גם בכינויים "הפלאפל הסודי של יפו" או "הפלאפל מאחורי הדלת החומה". מדובר במקום קטנטן, אך יעיל, שפועל במעמקי יפו בימי שבת ובחגים, וכמו ששלט שנתלה במיוחד במקום מבשר – יפעל גם מחר – ביום הבחירות. המקום נפתח מוקדם בבוקר ומציע מנת פלאפל מינימליסטית באופן קיצוני, כמעט נזירית: כדורים טריים בתוך פיתה עם תוספת חריף, כרוב כבוש ופרוסות עגבנייה. זהו. בלי צ'יפס, בלי עמבה, בלי פטרוזיליה, בלי בצל, בלי חומוס ובלי טחינה.
הגעתי אל המקום ונעמדתי מאחורי ילדה קטנה שהגיעה בגפה עם חופן מטבעות בידה, ומהרגע שנעמדתי בתור עקפו אותנו לפחות 3 גברים, ואני לא סופרת את אלו שנדחפו בשביל תוספת של חצאי מנות למנה שפירקו הרגע בעמידה. הילדה המשיכה לעמוד במקומה בביישנות בזמן שאחרים יצאו מהמקום עם המנות החמות ושקיות חומות מלאות כדורים טריים. ראיתי את עצמי בילדה המתוקה הזו שכל רצונה הוא פלאפל טוב בלי היכולת להילחם עליו, אבל אני כבר לא ילדה ביישנית ולא יכולתי שלא לצאת להגנתה ולהגנת כל הילדות הקטנות. פלאפל לכל ילדה! הגברים העוקפים היו המומים מהנאום שהרבצתי שם על חשיבות התור והסדר, אבל כיבדו ונתנו לילדה ולי להזמין ללא התנגדות. המלחמה הייתה שווה את השלל - ובתום המתנה וספיגת ריחות טיגון בבגדיי - יצאתי עם מנה ביד (15 שקלים).
תראו, מוזר לחשוב על פלאפל בלי טחינה, והקונספט היה משונה גם לי בהתחלה, אבל הכדורים האלה כל כך עסיסיים, כל כך טריים, כל כך מתובלים – שהם עומדים לגמרי בזכות עצמם. באמת מהכדורים הטובים שאכלתי בארץ. הסוד שלהם הוא בפריכות ובטעם המיוחד (אל תתפסו אותי במילה, אבל קינמון והל?). על הפיתה אין יותר מדי קומפלימנטים לחלק, היא נקרעת ומתמוססת, אולי היא אחת הסיבות שאין כאן טחינה. הכרוב הוא בסיסי שבבסיסיים, אבל החריף כיפי ומצוין, העגבנייה מוסיפה לחות הכרחית, וביחד מתקבלת אחת ממנות הפלאפל הטובות והמיוחדות בישראל.
>> בשבוע שעבר אכלנו פסטה מעולה בשוק לוינסקי
פלאפל עספור. אמונים 11, תל אביב יפו. ימי שבת משבע בבוקר ועד שנגמר