פלאפל תדמור הוא מוסד תל אביבי עם קילומטראז' לא קטן - פלאפלייה ותיקה על רחוב סלמה, שלפני הרבה שנים התקיימה בתוך משולשון קטן בתוך קיר על פינת הרחובות סלמה ואליקום, ומאז השתלטה על החלל הסמוך, במקום שיכול להכיל את את הסועדים, ובעיקר מספק גישה נוחה למזנון הסלטים המרשים. נרחיב עליו בהמשך.
אז הפעם הגעתי לאזור הרבה אחרי פיק הצהריים והתכנון שלי היה לקחת מנת פלאפל. אבל אז, בזמן שעמדתי בתור, הגיע ישירות מהמטבח האחורי מגש ועליו ערימה של שניצלים חמים, והמראה שלהם היה מזמין. מדובר בשניצל עם ציפוי של בלילת טמפורה, משהו מעולמות הנאגטס, לא הציפוי הסטנדרטי של פירורי לחם. בקיצור, כמו שאתם מבינים – לקחתי בסוף מנה של שניצל בפיתה (25 שקלים).
השניצל פה הוא לא בהכרח מהסוג הפריך, והוא גם לא דק במיוחד (למרות שבאופן אישי תמיד אעדיף את השניצל שלי משוטח ככל האפשר). שניצל בשרני ועסיסי, שההערה היחידה שלי לגביו היא שהיה אפשר לנקות אותו קצת יותר משומן, גידים וכל שאר הדברים הלא ממש מעוררי תיאבון האלה. זה קצת מבאס. כבר טרחתם להכין שניצל טרי על המקום, הרמתם מזנון סלטים שרק בשבילו אנשים מגיעים אליכם, אז למה לחפף עם הניקיון על העוף? חבל. אף אחד לא רוצה לירוק גידים למפית כשהוא אוכל שניצל.
הפיתה בתדמור מאוד אלסטית, ויש לכך סיבה טובה: חוץ מחומוס, כרוב וסלט ירקות שנכנסים לפיתה כבר בעמדה, יש שם מזנון סלטים מהמרשימים בעיר. עמבה, חמוצים, סלט טורקי, חריף, סחוג, שיפקות והיציאה שהכי אהבתי - רסק עגבניות. הכל נקי, נגיש ומוגש בנדיבות. אין ספק מבחינתי שהסלטים היו השוס של המנה, החמיאו לשניצל והשלימו את החוויה.
קיבלתי את הפיתה עם שניצל ערום ולאט לאט התחלתי להעמיס רטבים וסלטים ששדרגו כל ביס ולא השתלטו. הסחוג מצוין, החריף מסוכן אבל טוב, העמבה באה בול. שיחקו אותה, באמת. מי ידע שכל כך כיף לאכול שניצל עם סחוג ורסק עגבניות. חשבתי שהשילוש הקדוש זה ג'חנון-רסק-סחוג, והנה למדתי משהו חדש.
עכשיו כל מה שנשאר לי זה לחזור לפלאפל תדמור, ולאכול מנת פלאפל כמו שהתכוון המשורר.
>> בשבוע שעבר תקענו פיש אנד צ'יפס בשוק הכרמל
פלאפל תדמור. דרך שלמה 98, תל אביב יפו. טלפון: 03-6830154