היתרון בעבודה שלי הוא החופש המסוים שבלהיות בדרכים. עכשיו תקומו ותגידו שהכי נורא זה להיתקע על הכביש בתוך קופסה על גלגלים, ועוד בחורף הישראלי שבו כל שכונה קטנה עלולה להפוך לאי בלב נחל אחרי סופ"ש גשום - אבל למרות העצבים, הלכלוך, הפקקים והצפצופים, מעדיפה את זה על לעבוד במשרד.
יצא שהשבוע הגעתי למשרדי mako ברמת החייל לבקר את הקולגות שלי - בכל זאת, בלי ששמנו לב אנחנו תכף סוגרים שנה ביחד. מרחוב ראול ולנברג כבר המשכתי למשמרת בעבודה האמיתית שלי, אבל החלטתי שאם כבר אני פה, אני אחטוף משהו על הדרך והבנות המליצו לי על מאריס סביצ'ה בר בשוק צפון. ואם הבנות ממליצות – אני הולכת.
לפני שבכלל נגיע לאוכל, נתחיל עם תלונה לאנשי שוק צפון: מה קורה עם האוורור חבר'ה? יצאתי עם ריח של אוכל הודי, טיגון ותבשילים כאילו עבדתי משמרת בכתר המזרח, בחייאת. ונחזור לענייננו: הגעתי לדוכן של מאריס, ואהבתי את מה שראיתי: סדר, ניקיון, נתחים מזמינים וריח של מוצרים טריים. סביבי אנשים קנו דגים ופירות ים כדי להכין לבד בבית. רציתי לקחת כריך כדי לאכול בדרך ולא פילה בצלחת, ומבין האפשרויות בחרתי בפיתה טרטר (38 שקלים), כי עם כל האהבה שלי לסלמון, השנייה אכלתי אותו בארוחת שישי.
אז נתחיל בזה שהפיתה היא לא ממש פיתה, אלא ג'בטה רכה שמערסלת את טרטר הדניס כמו שבעראייס הפיתה מערסלת בשר - באהבה. הבעיה היחידה היא שהלחמנייה חמימה, וזה קצת פחות מתאים למנה קרה שהיא בעצם סלט קטן ורענן. הדג עצמו טוב וטרי, וביחד עם הסלט, האיולי המצוין של המקום והתיבול המדויק – כל ביס מלא טעמים מצוינים. הייתי אומרת שזה כריך מושלם אלמלא הנוזליות, שקצת הקשתה על האכילה. רק בשבוע שעבר סיפרתי לכם על שפריץ טחינה עצבני שספגתי, זה חלק מסיכוני המקצוע ואני מקבלת אותם בשמחה, אבל כשהטיפות שנוזלות לי על הנעליים הן מיץ של כרוב סגול ודג זה כבר יותר מדי אפילו בשבילי.
בסך הכל מדובר בבחירה סופר כיפית לצהריים, מנה קלילה וטרייה שאפשר לחזור אחריה לעוד כמה שעות עבודה יעילות במשרד. ברור שהחבר'ה במאריס נהנים להשקיע בכל מנה שהם מוציאים ושהם ערוכים להזמנות רציניות. זה מתחיל מהגישה ונגמר באריזה – הכל זריז ומקצועי. ובפעם הבאה אני יוצאת מפה עם דגה טרייה הביתה.
>> כתבו לאיילה כהן
>> בשבוע שעבר איילה כהן תקעה ערוסה ישראלית
מאריס סביצ'ה בר. שוק צפון, ראול ולנברג 20, תל אביב יפו. טלפון: 03-6344432