ברחוב אבן גבירול פינת קפלן, פינה עם תחלופה יחסית גבוהה של בתי אוכל, נפתח מקום חדש: קיוסק דל פסטה. מאחורי המקום עומדים עומר חסון ושף גבריאל מור חי (קלצונה, רוסטיקו, גבריאל פסטה אקספרס) שדאגו לייבא מכונת ייצור פסטה מאיטליה ויצרו תפריט לא מתיימר עם אופציות קלאסיות (ויש גם פסטה טבעונית), יינות, קוקטיילים, קצת סלטים ו-12 מנות פסטה.
קיוסק דל פסטה מצטרפת לאזור שלאחרונה קיבל חיזוקים איטלקיים: הדיינר האיטלו-אמריקאי של גוצ'ה על אבן גבירול, ואחד הספוטים הטרנדים של הקיץ, טברנה רומאנה של בנצי ארבל בקפלן. בעוד בטברנה רומאנה התפריט מציע אך ורק מנות המטבח הרומאי, גבריאל מציע מנות בסגנון איטלקי, ומשתמש בחומרים בייבוא מאיטליה - גם לרטבים וגם להכנת בצק הפסטה.
התחלנו עם מנה מצוינת של ריגטוני ברוטב חמאת עגבניות ומסקרפונה עם צ'ילי, פטרוזיליה ופרמזן (58 שקלים). נכון שמדובר במנה "כבדה" שעל הנייר נראית פחות מתאימה לזלילה בחום הישראלי של יולי, אבל היא הייתה טעימה, מתובלת טוב, נדיבה והפסטה נגיסה וכיפית. זאת גם מנה שאם כבד מדי, אין שום בעיה לארוז ולסיים יותר מאוחר בבית.
הקרבונרה (68 שקלים) הגיעה גם היא עם אותה פסטת ריגטוני שיוצרה כאן על המקום במכונת הפסטה והייתה מוצלחת: נוכחות יפה של שבבי פלפל שחור גרוס, רצועות בייקון צרובות, חלמון ביצה וחופן פרמזן. נכון שקרבונרה עם שמנת זה לא "מטבח איטלקי אותנטי", אבל קיוסק דל פסטה הם לא הראשונים שעושים את ההתאמה הזאת ומנגישים לקהל המקומי את המנה הפופולרית עם תוספת שמנת. עניין הנאמנות למקור פחות מעניין כאן בעיניי כי התוצאה מוצלחת, למרות השימוש בשמנת. אולי אפשר טיפה פחות ממנה, אבל עדיין מנת קרבונרה טעימה. גם אם לא "תקנית".
גם הקאצ'ו אה פפה (62 שקלים) היא מנה טובה מאוד, ונדיבה. יש תחושה שבשנים האחרונות הקאצ'ו אה פפה, קצת כמו פיצה ביאנקה, מצליחה להתחבב על הישראלים יותר ממנות הפסטה ה"אדומות", מככבת בריאליטי הבישול השונים ומשתחלת לתפריטים של יותר ויותר מקומות. בבסיס מנת הקאצ'ו אה פפה של קיוסק דל פסטה יש לינגוויני בשרני טרי וטעים ורוטב בסמיכות מדויקת שעוטף היטב כל ביס בטעמי אוממי שמשלבים פאנץ' של פלפל שחור ופיקורינו. גם אותה אגב ארזנו הביתה, ונהנינו ממנה שוב אחרי חימום ביתי.
המנה האחרונה שנדגמה פה היא זאת שהכי "מתאימה" לעונה: פסטה סרדינה (76 שקלים) עם סרדינים, שמן זית, שום, עגבניות שמש, פטרוזיליה ולימון. מנה טעימה וכיפית, ים תיכונית, שבזכות הלינגוויני הטרי מוקפצת למעלה. בניגוד למנות האחרות בארוחה היא פחות "רטובה", אבל עדיין עסיסית וחוויית האכילה שלה קלילה יותר משל האחרות. הרוטב, שמוכן על המקום, מרגיש מוקפד, והסקוויז של הלימון מוסיף חמיצות נדרשת וכיפית.
את הקינוחים בתפריט, בניגוד לפסטות, דווקא לא מכינים כאן, אלא על ידי קונדיטורית מוכשרת (קרן טל) שמכינה לקיוסק דל פסטה טירמיסו מצוין (35 שקלים), קינוח לימון וקרם מסקרפונה אוורירי (35 שקלים) ומי שרוצים להתרענן עם משהו קר יכולים גם ללכת על גלידת וניל איטלקית עם דובדבני אמרנה (25 שקלים).
המחירים בקיוסק דל פסטה אומנם לא נמוכים (וגם על זה ניתן להתווכח אם עורכים השוואות), אבל בתמורה לכסף מציעים פה גם פסטה טרייה (עניין שלא קיים בכל מקום שמגיש פסטות) וגם דאגו שיהיה נעים לשבת פה: אולי מזמינים בעמדת מחשב, אבל את האוכל (והשתייה) תקבלו בכלים נאים וממותגים ולא בכלי הגשה חד פעמיים. בשורה התחתונה, מדובר תוספת מדליקה ביותר לשפע הקולינרי שיש באזור ואוטוטו יתחילו להלטט פה עם מנות ספיישל מתחלפות ועוד סוגי פסטות, אז יש למה לחכות.
קיוסק דל פסטה. אבן גבירול 20, תל אביב יפו. ראשון-חמישי 11:00-00:00, שבת 17:00-00:00. לא כשר