תמיד כשאני מגיעה לירושלים נפתחות לי העיניים ומסתובב לי הראש מכל האופציות של אוכל רחוב טעים, מגוון ויצירתי. כל עדות ישראל והניכר באות לידי ביטוי בקולינריה המקומית, אם זה חומוס, קובות, חצ'אפורי, מרקים, מאפים וכל מה שביניהם. הירושלמים יודעים לאכול ויודעים להאכיל.
הפעם לא התבלבלתי וידעתי בדיוק איפה אני עוצרת לצהריים. מאז שנפתחה, אני סקרנית לקפוץ לבוטקה של רחל בן אלול, הפיינליסטית הכובשת והצ'ארמרית של "מאסטר שף", שהדליקה לי את החך בטלוויזיה והביאה מאכלים מגרים מהמטבח הספרדי לפריים טיים. על טורטיית הסרדינים שלה למשל אני עדיין חולמת בלילות מדי פעם.
בבוטקה החדשה שלה, הממוקמת בשדרה ירושלמית שלווה וירוקה בשכונה הכי מגניבה בעיר (רחביה, אלא מה), מכינים נבחרת כריכים מפוצצי מרכיבים לצד סלטים, קינוחים ושתייה קלה. ראיתי שרחל דווקא היום לא נמצאת וכבר חשבתי לחטוף כריך ולהמשיך בדרכי, אבל המיקום המטריף של המסעדה הקטנטנה, פינת שפיות מתוקה ושקטה בתוך ההמולה והרעש הירושלמיים, משך אותי לשבת, להרים רגליים וליהנות מהפסקת הצהריים שלי כמו פנסיונרית חופשייה ומאושרת.
מכיוון שמבחר הכריכים גדול (ומספר הרכיבים בכל כריך גדול עוד יותר), קשה להתביית רק על אחד, אז התבייתתי על שניים. הזמנתי סנדוויץ' רחוב בוקאדו (44 שקלים. כן, קצת יקר שם, אני מודעת לזה) שמורכב מגבינה כחולה, גאודה, עגבניות שרי קלויות, בזיליקום, בצל סגול, קליפת לימון, קלמנטינה (במקרה הזה זו הייתה פומלה אדומה ובשרנית), מרמלדת חבוש (ובמקרה הזה חתיכות רחת לוקום פיסטוק), סלק ופרמזן (ושמו שם גם מלפפון וכרוב סגול). אחרי הרכבת כריך שכזה, נשאר משהו במטבח בכלל?! הכריך השני שסקרן אותי היה דווקא הטבעוני (42 שקלים) עם האנטיפסטי והממרחים, נראה אם עומדים פה במשימה.
הכריכים הגיעו בבגט דגנים חמים, טרי ומתפצח. בחלקו העליון מריחה טובה של טחינת סילאן. אהבתי את היציאה. כריך הגבינות היה מעולה, למרות ריבוי המרכיבים המשוגע, הטעמים השתלבו באופן מושלם וכל אחד מצא את הקול שלו במקהלה הטעימה והנעימה הזאת. כל ביס מלמיליאן. העזות של הגבינות, המתיקות של הסלק והממרח המתקתק והחמיצות המרה של הלימון שרו לי בפה בהרמוניה מושלמת.
אבל מי שהפתיע אותי ממש היה הכריך הטבעוני. כשאומרים לי כריך עם אנטיפסטי אני ישר מעקמת פרצוף, כי הרי מדובר בפתרון עצל של בתי קפה להציע משהו גם ללקוחות הטבעונים שלהם ולרוב מדובר במנה תפלה ומאולתרת רע. לא כך הדבר אצל רחל. הירקות הקלויים שפעו טעמים; פטריות צלויות, חציל, בטטה, פסטו, ממרח פלפלים וארטישוק - לכל אחד תיבול משלו, וביחד עם הלחם המצוין מדובר בחגיגה טבעונית שגם אוכלי כל ייהנו ממנה. האלמנט היחיד שהעיב (חוץ מהמחיר, כלומר) היה השירות, שהיה אומנם אדיב ונעים אבל איטי ולא מספיק יעיל.
לסיום המתוק רציתי את ממרח החבושים המפורסם של רחל אבל לא היה. הלכתי על הרחת לוקום פיסטוק (5 שקלים) שמכינים במקום ולא התאכזבתי. סיום מתוק, למקום מתוק. ורחל, בפעם הבאה שאני מגיעה, מצפה לראות אותך ואת ידי הזהב שלך מאחורי הדלפק.
רחל בשדרה, שדרות בן מימון 13, ירושלים. כשר