הוויכוח אודות השפעות המיתון על ענף המסעדנות נמשך, לעת עתה, סביב שולחנות הומים בסועדים הלוגמים יין ואוכלים משהו קטן ליד. התחזיות הקודרות, מסתבר, לא הפחיתו כהוא זה את תיאבונם של הסועדים ויש מי שיטען שרק הגבירו אותו. אחרי הכל, פילוסופיית החיים היהודית דוגלת באסקפיזם קולינרי, ואם כבר המצב קשה, לפחות ננוחם באוכל טוב.
השף אלון גונן לא בהכרח חשב על המיתון ועל השלכותיו כשפתח לפני מספר חודשים את אל בריו (השכונה בספרדית), בר יין קטן ונחמד, בואכם שוק הכרמל בתל אביב. גונן, השף לשעבר של הביסטרו אל בריו ובעל ביסטרו בפריז, רצה בסך הכל לפתוח לחבריו ולקוחותיו הנאמנים ממסעדתו הקודמת, גומחה קטנה ומחבקת.כזאת, שבה ניתן יהיה ללגום יין טוב בלי לשדוד בנק ולטעום כמה נשנושים חמודים.
תפריט שוק לא יומרני
אהבתו הגדולה של גונן היא ליינות ישראליים, ומלבד שני סוגים מבעבעים תוצרת חוץ, הוא מגיש באל בריו רק תוצרת כחול-לבן. העובדה שמחירי היינות מאפשרים להעביר ערב שפוי עם כוס יין ב-30 שקל בלבד היא מבחינתו רק עוד בונוס. "אני מת על הישראלים האלה שעושים יין בכל מקום, זה דבר מופלא לא?", הוא אומר ומקפיד לבחור את הטובים מביניהם במסעות שבועיים בין היקבים, שאותם הוא צולח רכוב על אופנועו.
מגוון האוכל שמגיש גונן, לצד היינות, הוא קטן ונחמד שמחליק יפה במורד הגרון ומתגלגל יפה בפה עם היין. קצת שרימפס טרי ומקולף על קוביות אבוקדו ועגבניות, צלחת קטנה של דגים מעושנים מהשוק, כמה מנות צנועות של פסטות וקדירות מפנקות של ביף בורגיניון או אוסובוקו טלה. אם גם תימצאו מועמדים מתאימים (הקריטריונים שמורים עם השף) ייתכן שיוגשו לכם שרימפס בשמנת ורוקפור, מנה שאליה הוא קשור בעבותות ומייחס לה תכונות כמעט אל-אנושיות (נכון לכתיבת שורות אלה, לא נמצאתי ראויה למנה ועל כן אין בידי מידע נוסף על טיבה).
אל בריו הצטרפה לאחרונה לטרנד המבורך של מקומות קטנים ומופלאים שצצו סביב השוק בשנים האחרונות, מה שדי מתבקש בהתחשב בנגישות ובטריות של חומרי הגלם. את תפריט השוק הלא יומרני שיצר גונן הוא מתגבר גם בנקניקים בייבוא אישי מספרד ומאיטליה כמו חמון סרנו וקופה איבריקו (בשר מומלח מנתח של פילה) וגם בכמה גושי גבינות טובות תוצרת חוץ. גבינות ממחלבות בוטיק ישראליות לא מחזיק גונן בשל תפיסתו שתהליך הפסטור פוגע בטעמן של הגבינות.
קערות מהבילות
גונן, איש צבא ושירותי הביטחון בעברו, עבד והשתלם מספר שנים במסעדת 2 כוכבי מישלן בעיירה פסטורלית בעמק הלואר. עם שובו לארץ, פתח את מסעדת אל בריו הראשונה, ששכנה ברחוב מוזס בתל אביב והציגה תפריט ביסטרו קלאסי. לאחר מספר שנים במקום מכר גונן את המסעדה והעתיק את מושבו ואת לקוחותיו הקבועים לבר היין החדש. המקום, הנושא את אותו שם, מעוצב בפשטות ומציע ישיבה סביב בר קטן בפנים, ומספר שולחנות הממוקמים על המדרכה בסמטה בחוץ.
עוד לפני שתבחרו את היין שברצונכם להעביר איתו את הערב, יציע לכם גונן טעימות ממבחר יינות. רק לאחר שתאהבו את מה שאתם שותים, הוא ימזוג לכוסכם ותוכלו להתקדם לבחירת המנה ההולמת את מצב הרוח ואת היין שבחרתם. אם הגעתם במצב רוח מתאים, נניח למרק הבויאבז, תקבלו אותו חריף וגדוש בטעמים טובים של ים. אולי שירת הים לא תבקע מגרונכם בעודכם לוגמים אותו עם שפע פירות הים שבו קפואים ולא טריים כמו במנות אחרות בתפריט, אבל במחיר הגון של 52 שקל לקערה מהבילה, אל בריו יכול לספק במהלך החורף מפלט חמים לנפש דואבת. שלא כמו שכנתה המתיימרת של אל בריו, שעבורה המיתון הוא רק סיפור מתח טוב ותו לא.
אל בריו, נחלת בנימין 12 פינת השומר 7, תל אביב. טלפון: 03-6960512. מחירים: 15-52 שקל לכל המנות בתפריט. 20-30 שקל לכוס יין.
