כששמענו שאייל שני עתיד לפתוח סניף נוסף למזנון, והפעם ממש ליד מקום העבודה שלנו, ברמת החייל, התגובה הראשונית הייתה אושר גדול. סוף סוף אופציה לאתנחתת צהריים אמיתית, מנחמת וטובה, מהסוג שאפשר להתחיל אחריו את היום באנרגיות מחודשות. ואז באה ההתפכחות: הרי כלל ידוע הוא שמסעדה, לא משנה כמה היא טובה, מאבדת את כל האפיל שלה כשהיא פותחת סניף באזור הייטק. או אז היא הופכת באחת ממקום שתכליתו לעשות שיהיה לך טעים ומלא בבטן - לעוד שדה מרעה לעדרי ההייטק הבלתי נגמרים. הרי כמה איכותית את יכולה להיות כשמדי צהריים מסתערים עלייך מאות, אם לא אלפי, כרטיסי תן ביס?
>> בואו לפייסבוק שלנו, טעים שם
עם חוסר האמון הקטן הזה בלב שמנו פעמינו לסניף החדש של המזנון, ממש בדקות שבו עשה את צעדיו הראשונים בעולם. הפתיחה ב-12:00? 12:05 התייצבנו, רעבים ומלאי חששות ותקווה. כשראינו את אייל שני, נסער ונרגש מהרגיל, משהו בנו נרגע. האוכל בטוח יהיה טעים, אז מה משנה כל השאר. האווירה הייתה שמחה וצוהלת, באופן שקשה לדמיין בשכונה שבה כולם עובדים בלהדביק את הראש למסך ולתקשר את המינימום האפשרי. כל העובדים מאחורי הדלפק היו שמחי לבב ואדיבים על אף התכונה הרבה, ומוזיקה שבמקומות וזמנים אחרים לא היינו סולחים עליה ("כל היום בטלפונים, בלילות במועדונים") חיממה לכולם את הלב.
עוד באוכל טוב:
הצצה בתפריט העלתה שלא הרבה השתנה במעבר מתל אביב לתל אביב, ואלה לא בהכרח חדשות רעות. מנת כבד התרנגולת נותרה בעינה, כך גם הפיתה עם תפוחי האדמה שנפשנו יוצאת אליה בכל יום ובכל שעה, מנת הכרובית (ללא פיתה) ומנות רבות נוספות. אבל יש גם חידושים, כדוגמת פיתה במיה - שהיא משהו שבין סביח במיה לשקשוקת במיה, אם אתם מצליחים לדמיין דבר כזה, כלומר תבשיל במיה עגבניות טעים טעים, עם טחינה וביצה, והכל כמובן בתוך פיתה שאין טובה ממנה. עוד חידוש ששמחנו מאוד לפגוש היה הבטטה. סתם כך בטטה, המוגשת בשקית נייר ומרגישה כמו בטטה שאופים בבית, אבל עושים את זה מושלם. היא רכה מבפנים, טיפה פריכה מבחוץ, ועובדת מצוין על תקן המלפפון שאוחזים ביד בעוד היד השנייה מקרבת את הפיתה לפה. מה שכן, 16 השקלים שהיא עולה נדמו לנו א-ביסלע כמו הגזמה. מכיוון שסוס מנצח לא מחליפים, נתנו שינינו גם בפיתת סטייק אנד אג, שהייתה טעימה טעימה, אף שנקרעה מעט במהלך הזלילה. כל זה, בצירוף בקבוק סודה, עלה לנו 96 שקלים, שהם ללא ספק לא מעט, אבל בסוף השכלול הגענו שוב למסקנה שהחוויה הכוללת היא משתלמת פלוס.
אם לסכם - אייל שני היה אלוף בפיתות, ואלוף בפיתות הוא נשאר. האם כל הטוב הזה ישרוד את המעבר של המזנון לאזור ההייטק? ימים יגידו. לנו יש תחושה ששני לא יאכזב. ואם לשפוט לפי התור שנשרך מיד עם הפתיחה ועוד שעות אחריה - אנחנו לא היחידים שחושבים ככה.
(והתשובה היא כן, הם מקבלים תן ביס).
מזנון, הנחושת 1, רמת החייל, תל אביב.