כבר בכניסה לסניף פודיקס, שנפתח לאחרונה ברחוב הרצל בתל אביב, אפשר להבחין באג'נדה הברורה של המקום: אוכל בזול. על חלון הראווה מודבק מעין טפט עם שני מטבעות של עשרה שקלים ותפריט, כאילו מבהיר שאוכל הוא רק תוצר הלוואי של המקום. העניין האמיתי זה כמה שאתם משלמים עליו.
לא סתם נבחר השם פודיקס לרשת החדשה. בדומה למקרה קופיקס, החלוצה, מטרת הבעלים – לפחות זו המוצהרת – היא להזכיר לכולם שאין באמת סיבה לשלם סכומים מופרכים על כריכים או 70 שקלים על המבורגר, אפשר בהחלט לרכוש אוכל סביר ברמתו בסכומים שנעים סביב ה-20 שקלים. עכשיו רק נשאר לנו לבדוק כמה סבירה יכולה באמת להיות ארוחה ב-20 שקל, ולצורך כך הגעתי לסניף עם מי שמסמן בעיניי קהל יעד פוטנציאלי למקום: רווק, בשנות ה-30 לחייו, עסוק מעל הראש, שמתעצל לבשל אבל משווע לארוחה חמה מדי פעם.
>> בואו לפייסבוק שלנו, טעים שם
סועד, שפר הופעתך
כשנכנסנו גילינו עיצוב ספרטני ומינימליסטי של ספסלים מנוכרים, נטולי משענת, ושולחנות המזכירים חדר אוכל צבאי שעבר שיפוץ באדיבות האגודה למען החייל (חכו, הפלשבאקים מהצבא ישובו גם בהמשך). התפריט המוצע דווקא מגוון למדי: מנות בשריות באווירת פאסט פוד, וגם מנות צמחוניות וביתיות יותר, שכולן מגיעות עם סלט לבחירה ותוספת. בעבור תוספת של 5 שקלים אפשר לקבל גם כוס גדולה של גזוז.
לזכות המקום ייאמר שהם עשו הכל כדי לייעל ולצמצם ככל הניתן את ההוצאות הנלוות לבית אוכל – אלה שגורמות למסעדות להקפיץ את המחירים לשמים. מעבר לעיצוב הפונקציונלי, שהחריגה היחידה בו היא ההגדלות המופרכות של צילומי המנות שנתלו בסניף, את האוכל, גם אם החלטתם לאכול אותו במקום, תקבלו במכלי טייק אוויי עם סכו"ם לשימוש חד פעמי (אגב, מבמבוק ולא מפלסטיק - טאץ' חביב המזכיר את האג'נדה החברתית של המקום). רטבים תוכלו לקחת מעמדה עם מכלים גדולים המכילים קטשופ וחריף, ולידם ישנה מכונת קפה ב-5 שקלים לכוס.
עוד באוכל טוב:
- בואו להתפנק עם אלפחורס מושלמות
- והנה מאפינס מקרוני וגבינה, לילדים
- הייתם משלמים 50 שקל בשביל הגלידה הזאת?
אנחנו הזמנו קדירת גרגירי חומוס וירקות על מצע קוסקוס, שניצבורגר, שהוא המבורגר מטוגן ומצופה פירורי לחם המוגש עם קוביות צ'יפס, ופודיסטייק – תבשיל המבורגר בסגנון יווני עם אורז. כמנה ראשונה בחרנו סלט כרוב סגול ומלפפונים בסגנון יפני, וכדי להוריד את הכל הזמנו גזוז דיאטטי בטעם פטל.
נאמר זאת כך – בעולם מתוקן, כל מקום שהיה מגיש אוכל ברמה המוגשת בפודיקס היה גובה עליו 20 שקלים. הסלט היה טעים וטרי למדי, בלי עודפי רוטב סויה; הקוסקוס היה בינוני עד סביר, והרגיש כאילו נקנה באגף המזון המבושל בסופרמרקט – כלומר נשא איתו טעם לוואי קשה של אבקת מרק. למרות זאת, זו הייתה המנה המועדפת על השולחן, שכן כצפוי, כשזה מגיע לבשר, עם כל הרצון הטוב, קשה לקבל מוצר משובח בפס ייצור במחיר זול כל כך.
ההמבורגר בפירורי לחם (למה בעצם לטגן המבורגר בפירורי לחם?) היה בעל צבע לא מעורר תיאבון ואמנם התגלה כגוש סיבי, צמיגי מעט. קוביות הצ'יפס שנלוו אליו, לעומת זאת, היו פינוק מהנה שנע בין האש בראונז של רשת המבורגרים מוכרת לבין צ'יפס המסעדות השמנמן הלח והאהוב של המסעדות המזרחיות. הפודיסטייק זכה לציון גבוה בהרבה, בגלל מרקם דשן וחביב וטעמים ברורים יותר מהשניצבורגר. לעומת זאת, האורז שאיתו הוגש היה בלתי אכיל: לא מוכן עד הסוף ועם ריח לא נעים של אורז שלא נשטף היטב.
"אוכל של קייטרינג צבאי", הכריז שותפי לארוחה כשיצאנו את המקום, לוקחים אתנו את כוסות הגזוז הענקיות שהזמנו. האוכל בפודיקס לא בלתי אכיל, ויכול להוות פתרון מהיר לצהריים צפופים, אבל בדיוק כמו צו 8 – מומלץ לנצל את האופציה הזו רק כשמוכרחים.
פודיקס. הרצל 102, תל אביב. 03-5730950. א'- שבת, 11:00-1:00. לא כשר (הסניף המקורי בחרושת 49, כרמיאל).