כששמענו, תל אביביים שכמותנו, שהשלוחה החדשה של יוון בארץ מיקמה עצמה אי שם באזורי חן – "הפרברים של תל אביב" - מעט נרתענו מלהגיע למקום. תחושת הפריפריאליות רמזה על ערב שבטח יהיה "ליד" ואנחנו חששנו מלהתאכזב. אבל בכל זאת, די הרבה זמן לא נגסנו בגירוס או במוסקה שווים. אוכל יווני הוא באמת אחד התענוגות השווים שהקולינריה העולמית מציעה ללקוחותיה – החל בבשר נוטף שומן, דרך מנות עם המון יוגורט מענג וכלה באוזו שמלווה כל ביס. וכך החשק גבר על החרדה ופתאום מצאנו עצמנו מתלהבים ממסעדה שווה שאפילו מגיעה עם חניה.
עוד כשיצאנו מהאוטו הבחנו בשורה של אנשים שמחכים מחוץ למקום - דבר שכבר בישר טובות, כי אם לא באוכל טמון הדבר, אז לפחות בעובדה שמדובר בסוג של סצנה, צפונבונית ככל שתהיה. השעה הייתה 21:00 ביום שני, אך המקום המה כאילו זה סוף השבוע. נכנסנו לצלילי מוזיקה יוונית רועשת והתיישבנו על הבר. הברמנית החביבה מיד קיבלה את פנינו ומזגה לנו בירה מהחבית בכוס פח מיוחדת - השקעה נחמדה של המסעדה בפרטים הקטנים שעוזרים להכניס אתכם לאווירה המקומית.
התפריט התגלה כנוח מאוד, מתומחר כראוי ומגוון במיוחד. רשימת המנות מחולקת לפי קטן וגדול, חם וקר, ועל אף הכוונות הרומנטיות לזמן איכות בלי הילד, הצטערנו שהגענו רק שנינו למקום ושאין לנו סיכוי לבדוק את המנות כולן. אחרי התלבטות נפלה ההחלטה בעזרתה של הברמנית האדיבה, והזמנו 4 מנות קטנות ומנה אחת גדולה.
דולמה, עלי הגפן הממולאים (28 שקלים) שנחתו על שולחננו נעלמו כלא היו לאחר דקות מספר. טעמם היה מצוין והם שודכו לתבלינים הנכונים ורוטב יוגורט טעים. לצדם הגיעה פלורינה סלטה - צלחת עם פלפלים קלויים ברוטב פטה (24 שקלים) שגם אותם אסור לפספס ולו רק כי טעמם מרענן את הארוחה ומאזן אותה. סלט העדשים השחורות (24 שקלים) – היה טעים, אם כי מעט יבש לטעמנו ומקומץ בגבינת פטה ועשבי תיבול. בהמשך הגיעו גם קציצות זוקיני מפתיעות (28 שקלים), וזה הזמן לציין לטובה את שפע המנות הצמחוניות המענגות שקיימות בתפריט. הקציצות הגיעו עם מעטפת פריכה ומושלמת ולמרות שהן נמצאות בתפריט המנות הקטנות, מפאת גודלן הנדיב לא הצלחנו לסיים את המנה – בכל זאת, היינו חייבים לשמור מקום לגירוס.
בשר מושלם וטחינה שאפשר להכין טובה יותר בבית
ואז הגיע הגירוס (56 שקלים). נתחי עגל וכבש מתובלים כהלכה, מונחים על פיתה יוונית שהספיקה לספוג את כל השומן שנטף, עם מטבלים של צזיקי וטחינה. שלפנו מזלגות והתחלנו, כאחרוני הקרניבורים, לטרוף את הבשר. העסיסיות, הטעמים המעולים, האיכות - כל אלה גרמו לפיתה ולרטבים להישאר מוזנחים בצד בזמן שהתמקדנו בבשר בלבד. כשכבר נרגענו מההתלהבות וטעמנו את הצזיקי והטחינה, גילינו שטוב שהשארנו אותם בצד. כבר טעמתי צזיקי יותר טעים בחיי וטחינה טובה מזו אני מכינה בבית – לא נורא, כי הבשר ממש לא צריך כלום לידו.
הארוחה החלה להתקדם לעבר קו הסיום אבל משהו בנו לא היה מסוגל לסיים את הערב. ישבנו על הבר מול פס המנות היוצאות ואת השעה הבאה בילינו בעיקר בצפייה במנות שלא הזמנו, ובתכנון הביקור הבא שלנו במסעדה. המוסקה, בצק הפילו במילוי גבינות, מרק השעועית, מנת הדג הקר ואפילו הצ'יפס היווני נראו כמו משהו שממש חבל שלא בחרנו, אבל היי - אזורי חן כבר בכלל לא נשמעים כמו מקום מפחיד.
שורה תחתונה: מנות טעימות טעימות, גדולות ומשביעות ומחירים שווים לכל נפש - נשמע כמו שילוב שהרבה זמן לא היה כאן. תוסיפו לכל אלה אווירה שלא מביישת אף טברנה ברודוס ותקבלו אחלה ערב שבעולם.
גרקו, אורי צבי גרינברג 25 תל אביב. 03-7411022. לא כשר.
* הכותבת הייתה אורחת המקום