לפני חודש בדיוק סיפרנו לכם על גורלה המוטל בספק של הכריכייה המיתולוגית איציק ורותי בתל אביב. המקום, שלאורך כל שנות קיומו היה מהמוכרים והמוצלחים בתחומו, עומד ריק מאז פרוץ מגיפת הקורונה ודלתותיו סגורות. כעת החליטו הבעלים דודי ושולי פליישר שלא יפתחו אותו שוב לפעילות, ואת השעות האחרונות הם מעבירים בפינוי המקום מתכולתו.
"הגענו לקצה גבול היכולת", אומר דודי בעצב. "הרי אנחנו לא תינוקות, אני כבר בן 71, ואנחנו פשוט לא יכולים יותר".
מה הכריע את הכף והביא להחלטה לסגור סופית דווקא עכשיו?
"מה שהכריע היה הצפי. שפשוט לא רואים צפי. אין צפי קדימה ואין מעוף. לא רואים את האור בקצה המנהרה".
תוך כדי שיחתנו, העוברים ושבים ברחוב שינקין בתל אביב, שרואים לראשונה מזה חודשים תנועה בתוך החלל שמזה 63 שנים היה בית לרבים מהם, שואלים את דודי בהתלהבות האם המקום סוף סוף נפתח מחדש. הוא משיב להם בצער שהמקום כבר לא ייפתח, תוך שהוא מפנה חומרי גלם שנותרו שם - כמו טונה משומרת ושמנים - לטובת תרומה לעמותת לשובע.
"אנחנו בעצם יוצאים עכשיו לסוג של פנסיה מוקדמת ואנחנו מנסים לעכל את זה שאנחנו לא עובדים יותר", אומר דודי. את המקום הקימו ההורים שלו, איציק ורותי פליישר, ודודי ושולי מפעילים אותו רשמית מזה עשרים שנה. "אנחנו אנשים שהיו רגילים לקום באחת וחצי בלילה ולחרוש 12-13 שעות עבודה, והיום זה לא קורה. לפעמים אני עדיין קם באמצע הלילה והולך להכין לי קפה כי אני מרגיש שאני הולך לעבודה. זה פשוט לא ייאמן".
בשיחתנו הקודמת סיפקת איזשהו אופק לחובבי הכריכים שלכם, ציינת שיש מחשבות על פתיחה במתכונת קצת שונה. זה עדיין אפשרי?
"אנחנו חושבים אולי לעשות קופרודוקציה עם מישהו, אבל לא כרגע. בקונסטלציה הזאת אנחנו כבר לא נפתח. אני יודע שזה באסה, תראי, חמישה חודשים אנחנו לא פתוחים ועד היום אני מקבל טלפונים בלילה של אנשים ששואלים אם אפשר לבוא. קשה לי מאוד. אני פה במקום הזה מגיל שמונה, אז סחבתי לפה בלוקים של קרח לקרר את הסודה. זה לא מובן מאליו. אני עדיין מנסה לעכל את זה שלא נהיה במקום הזה יותר. זה לא דבר פשוט".
למה הכי תתגעגע?
"האמת, לאנשים".
ואנחנו נתגעגע להכל - מהלחמניות הפשוטות לכאורה, שהיו אווריריות ונהדרות, ועד לסלט הקישואים וסלט הביצים הממכר שהפכו למיתולוגיה, וכמובן לאנשים המיוחדים האלה, שהפעילו את אחד מהמקומות הכי חפים מגינונים שאפשר היה למצוא בתל אביב. מקום שמצד אחד שימר את ההיסטוריה של ישראל הפשוטה של פעם, ומצד שני הצליח למכור מוצר רלוונטי במיוחד, גם בזמן של השתוללות אינספור טרנדים קולינריים מסביב.