"בשנות ה-80 היו מפזרים על עוגת יום הולדת סוכריות צבעוניות לקישוט", נזכרת מחברת "עוגות יום הולדת", רב המכר של ספרי האפייה, ג'וזי מנדלסון. "לא הייתה אז תרבות של קישוט עוגות, ובטח לא ספרים שלימדו איך לעשות את זה". היום, 41 שנה אחרי, הספר עדיין נמכר בחנויות וג'וזי מצאה את עצמה במרכז תשומת הלב של כל מי שהגיע לאסיף - המרכז לתרבות אוכל בישראל, שם שחזרו אנשי בית הספר דנון למצוינות קולינרית את המתכונים מהספר כדי לספק לנו טעימה נוסטלגית באירוע הוקרה מיוחד.
"הספר נולד לגמרי במקרה", מספרת מנדלסון. "לא למדתי בישול או אפייה, אבל תמיד היו לי ידיים טובות אז הכנתי לילדים שלי עוגות יום הולדת, אחרי זה לבני המשפחה ואחרי זה לשכנים. הרעיון לספר נולד כבדיחה של שכנה, שאמרה לי 'תוציאי כבר ספר כדי שלא תצטרכי לרוץ במדרגות וללמד אותי לעשות עוגה'".
העוגה שהכי מזוהה עם הספר בן 60 המתכונים, זו שעל העטיפה, היא עוגת כדור פורח. גם עוגת הרכבת בוודאי זכורה היטב לילדי שנות ה-80, וגם עוגת הבריכה - אבל העוגה שהכי אהובה על ג'ודי בספר היא עוגת נעמי, הקרויה על שם בתה שעבורה הכינה אותה: בובת ברבי שהחצאית שלה עשויה מעננים של קרם ורוד-לבן.
הסוד של הספר הזה, כך נדמה, הוא רוח התקופה. אז לא היו לא בצק סוכר ולא קונדיטוריות שהיו אופות בבית לפי הזמנה. גם לא היו כל האלרגיות שיש היום ואף אחד לא פחד מגלוטן, חמאה, סוכר או צבעי מאכל. הבסיס של העוגות של ג'ודי הוא עוגת ספוג רכה ופשוטה שג'ודי למדה ולימדה לקשט בדמיון ובסבלנות בעזרת קרמים בסיסיים בתוספת צבעי מאכל. היו גם סוכריות, אבל שום דבר מהסוג שאנחנו מכירים היום.
"יצרתי קרמים על בסיס חמאה ואבקת סוכר, אחרי זה הייתי מוסיפה מרציפן או סוכריות לקישוט", אומרת ג'ודי, "זה היה התחביב שלי". אבל מתברר שגם בימי התום דרכם של מחברי הספרים לא הייתה קלה. "אחרי שהספר יצא התנתקתי ממנו רגשית, כי רק 25 אחוז מהתמונות בו הן שלי", מספרת מנדלסון. "באותה תקופה היה מאוד יקר לעשות צילומים מקצועיים, והמו"ל בכלל לא הבין מה אני רוצה. מי חשב אז על ספרי בישול צבעוניים? אז במקום לצלם קנינו זכויות יוצרים של תמונות מספר דומה שיצא באוסטרליה, רק כי לא הייתי מוכנה לעשות ספר על קישוט עוגות בשחור לבן".
שיתוף הפעולה בין אסיף לדנון יצר מחווה לספר המיתולוגי, שאולי יזכיר לכולנו את הקסם שבפשטות. "אחרי שהוצאתי את הספר הייתי גננת, ובאחד מימי ההולדת ההורים הביאו עוגה שהם לא הצליחו להיכנס איתה בדלת. היום יש המון הפרזה וכולנו מאבדים פרופורציות. הרעיון של הספר הוא שהעוגות יכולות להיות מרשימות גם כשהן פשוטות. אני רק מלמדת איך להפעיל את הדמיון".